ניצחון כלל אזורי

עקבתי היום אחרי מסלולה של אישה מקומית ומבוגרת בלבוש אלגנטי, שנראתה מזועזעת מההתרחשות במרכז וינה ומכך שהיא צריכה למרפק את דרכה לצד השני של הרחוב. בירת אוסטריה היא עיר גדולה ומגוונת מדי מכדי לעצור את תנועתה לכבוד משחק רבע גמר אליפות אירופה, אבל היום השתלטו אוהדים ספרדים על כמה עשרות מטרים בודדים במרכזה. איטלקים? יוק.

"זה עניין מורכב", ענה אוהד מקאדיז לשאלה האם הקטאלנים והבאסקים תומכים גם הם בנבחרת המצליחה של אראגונס. אחר כך הוא הצביע על קטאלוני שעמד שני מטרים ממנו וחבט לעצמו על החזה, במקום בו ממוקם הסמל בחולצת הנבחרת. שניהם הסכימו ש"כשספרד משחקת כולם מאוחדים מאחוריה", אבל זה נשמע יותר כמו סופו של נאום ריק מתוכן.

כששאלתי שניים אחרים, ברגע שצמד המילים "באסק קאנטרי וקטאלוניה" הסתיימו, אחד מהם כבר הינהן בראשו ואמר "לא, לא". השני לבש את חליפת הדיפלומט והסתפק ב: "אולי יש כמה. ראיתי היום כמה קטאלונים". לשאול כ-500 אוהדים שעסוקים בשירה בציבור מאין הם הגיעו זה דבר מסובך מדי, אבל קשה להאמין שהיו יותר מדי באסקים, אם בכלל, שעמדו מחוץ למסעדה איטלקית בבירת אוסטריה ושרו "ויוה אספניה".

ואם כבר קהל, אז אי אפשר לסלוח לשני המחנות על קרחות הענק ביציעים. רבע גמר היורו? אותם כנראה שזה לא מעניין ובפעם הראשונה בטורניר ראינו מאות מקומות פנויים. בחלק הזה לא מגיעות מחמאות לאף אחד. בלתי נתפס שרק לפני יומיים הייתה כאן פקעת של עצבים ופנאטיקה בדמות משחק כדורגל בין קרואטיה לטורקיה. מה שגורם להערכה מחדש מהו משחק גדול. דבר אחד בטוח, משחק גדול על הדשא בוודאי לא היה.

88 שנים לא ניצחה ספרד את איטליה במשחק רשמי. 88 שנים היא ראתה באזורי את הילד המזלזל והכשרוני שכולם שונאים, זה שלא משנה כמה פור יהיה לך עליו, לא משנה כמה תתאמץ, בסופו של דבר הוא תמיד ינצח וגם יגרום לזה להיראות קל. 88 שנים היא ניסתה ותמיד הבינה שהיא לא תצליח, התייאשה והתקפלה.

בימים האחרונים הודו הספרדים שהם חוששים מהאיטלקים ואלו מצידם נהנו לדווח על האיברים המשקשקים. אלא שעל הדשא הייתה נבחרת אחרת שהשתפנה. דויד וייה ופרננדו טורס עשו תנועה וברחו מהבלמים, אינייסטה וסילבה (ואחר כך קאזורלה) הרתיעו בצדדים והשחקנים של דונאדוני הרגישו איך הרעדות בביצים תופסות תאוצה והתכווצו למטה.

איטליה שוב נתנה לספרד פור, הרשתה לה לתקוף וליזום, רדפה אחריה במשך 120 דקות, אבל הפעם קיבלה את העונש ולא הצליחה להשיג אותה. קסיאס אמנם לקח שני כדורים גדולים, אבל ברוב הזמן התבטל, פויול ומארצ'נה בילו דקות ארוכות יותר קרוב לקו מחצית המגרש מאשר לרחבה שלהם ולעתים קרובות נדמה היה שדונאדוני לא מעלה על דעתו אפילו עקיצה שתהיה שווה ניצחון.

איטליה הלכה הביתה כי הגיע לה, גם אם פנדלים יכולים ללכת לכאן או לכאן. כי הקהל הנפקד שלה לא היה זכאי גם לרבע גמר, כי מלך השערים של הליגה האיטלקית לא זכה למספיק הזדמנויות, כי דה רוסי לא עלה בהרכב מההתחלה, כי מטראצי החלש בכלל הוזמן, כי איך יכול להיות שאתה משחק כדורגל כל כך שלילי שבהרכב שלך עולים פרוטה, דה רוסי ואקווילני, שלישיית קישור שמניעה את אחת מהקבוצות הסקסיות בעולם. ובעיקר כי אחרי 88 שנים לספרד נשבר והיא החליטה לנצח את איטליה.