מתרחקים מאירופה

עכשיו כבר יש קונצנזוס: המטרה המרכזית של מכבי תל אביב בעונה הבאה היא להחזיר את האליפות. לשם כך היא החתימה את מאמן הליגה המנוסה ביותר, גנבה לבני השרון את ג'ייסון וויליאמס, שדדה מהפועל חולון את טרה סימונס וגזלה להפועל ירושלים את דרור חג'ג'.

בנוסף, מכבי מאסה בהימורים. אחרי מפח הנפש שהנחילו לה שמות חדשים כוויל ביינום ונואל פיליקס, היא חוזרת לישן ולמוכר, והתוצאה היא משא ומתן מתקדם עם וויל סולומון. הרכז הפרוע אמנם לא הספיק לגביע אירופי, אבל לפחות הוביל את מכבי לדאבל מקומי.

יש כמה בעיות קשות בתיאוריית ההתמקדות בליגה. ראשית, בשלב זה כבר נדמה שהאליפות של חולון היתה מתיחה, שנועדה לעורר את האשליה שהכדורסל הישראלי חוזר לחיים. בזמן שמכבי נכנסה לטירוף, נכנסה שאר הליגה לתרדמת: חולון שוקלת איחוד עם ראשל"צ, ירושלים החתימה את יוצא הליגה האיראנית עומר סניד וגליל עליון בונה מחדש בסיס אוהדים בבית שאן.

קצת מגוחך שקבוצה עם תקציב של 17 מיליון דולר, יותר מפי חמישה ממתחרותיה, תתמקד במפעל שבו היא אמורה לנצח בהליכה. נכון, בשנתיים האחרונות היא לא עשתה זאת, אבל הסיבה העיקרית לכך היא שיטת הפיינל-פור. אם האליפות כל כך חשובה לשמעון מזרחי, הוא היה צריך לדפוק על השולחן ולדרוש חזרה לסדרות פלייאוף, שיבטיחו למכבי תארים.

באירופה הסיפור שונה. שם, במיוחד העונה, מכבי צריכה להפתיע ולשלוף את השמות הלא צפויים, שיסייעו לה לגשר על הפער התקציבי מיריבותיה. היא כבר עשתה זאת בעבר, כשהחתימה שחקנים כהאפמן, וויצ'יץ' ופארקר, כשעוד היו אלמוניים וזולים יחסית.

אבל בשעה שאולימפיאקוס עושה רכש מצוין, ברצלונה מחזירה את נבארו ופנאתינייקוס רודפת אחרי קרלוס דלפינו, מכבי לא לא מרגשת ולא מחדשת. היא בונה קבוצה של שחקנים לא רעים, אבל כאלה שיכולותיהם וגם מגבלותיהם (במיוחד במקרה של סולומון) ידועות. עולה החשש שבירנבוים, שגם תומכיו הנלהבים ביותר מודים כי אינו בקיא בשוק השחקנים, מחתים לא את השחקנים הטובים ביותר, אלא את המוכרים לו ביותר.

למכבי בכל זאת קרה נס קטן: אולימפיאקוס הסכימה לרכוש ממנה את יותם הלפרין הבינוני במחיר מופקע. יחד עם הדולרים שהתפנו בזכות שחרורו של ניקולה וויצ'יץ', ובהנחה שגם טרנס מוריס יעזוב, עומד לרשותה סכום מכובד כדי להחתים שחקן שיהפוך קבוצה טובה למצוינת. עם השחקן הזה ובלעדיו הדאבל כמעט מובטח, אבל הליגה האמיתית של מכבי היתה ונשארה היורוליג. כרגע, המרחק שלה מקבוצות הצמרת במפעל גדול בערך כמו ההבדל בין סימונס לפפאלוקאס.