אהבה על הדשא

יכול להיות שהרולאן גארוס הפך למרכז העניינים של סבב הגראנד סלאם בשנים האחרונות, וזאת מסיבה עיקרית אחת. כל כך הרבה אנשים רצו לראות אם רוג'ר פדרר נפטר מהענן השחור, שבדרך כלל מוריד מעליו גשם כשהוא נמצא על החימר הפריזאי. הטניסאי מספר 1 בעולם לקח את הטורנירים האחרים בהליכה (עד אוסטרליה 2008) וכל כך הרבה אנשים רצו בכתב את ההוכחה שמדובר בטניסאי גדול יותר מפיט סמפראס. הוא עדיין לא עשה את זה, ואף אחד לא האמין שיש כיום טניסאי אחר שיכול לזכות בכל ארבעת הטורנירים היוקרתיים בלבד.

ערב פתיחתו של טורניר ווימבלדון 2008, יש אווירה של בשורה. רפאל נדאל פתח את השנה רע בדיוק כמו פדרר, הכושר הגופני נפגע מעט ואחרי כל החלמה מפציעה הגיעה אחת חדשה. פדרר פרש בפניו שטיח אדום אל המקום הראשון בדירוג העולמי, והספרדי לא הצליח לנצל את זה. גם בעונת החימר הוא רשם מעידה קלה כשהפסיד לחואן קרלוס פררו בסיבוב השני ברומא. ברולאן גארוס הנוכחי הוא השתיק את כולם. נדאל שלט על המשטח האהוב עליו במשך שלוש שנים, אבל הפעם הוא שבר את שיא הדומיננטיות, והשפיל את פדרר בגמר.

בעולם הטניס לא התפלאו יותר מדי מההצגות של נדאל בפריז, מה שהרשים הרבה יותר היה התואר שלו בקווינס שבלונדון, שבוע לאחר מכן. רפאל נדאל השתווה שוב לביורן בורג, והיה לראשון שזוכה ברולאן גארוס ובטורניר דשא באותה השנה, מאז שהשבדי עשה זאת ב-1980. עוד שיא? למה לא, הוא גם הראשון שזכה ברולאן גארוס ומיד לאחר מכן בקווינס, מאז איליה נסטאסה הרומני ב-1973. ומה זה אומר לגבי פדרר? יש ממה לחשוש? חופשי יש.

שיהיה ברור, התואר של רפאל נדאל בקווינס היה הראשון שלו בקריירה על הדשא – המשמעות היא ענקית. נכון שבשנתיים האחרונות הוא הצליח להגיע עד לגמר בווימבלדון ובשנה שעברה אפילו לסחוט מרוג'ר פדרר חמש מערכות, אבל בפעמים האלה היה כל כך ברור מי כאן מלך הדשא, ומיהו זה שחושב שדשא מיועד לפרות. השבוע החלומי של נדאל בקווינס הציג שחקן אחר לגמרי, שאם היה אלמוני וחסר לאום, אף אחד לא היה מאמין שמדובר במומחה חימר. הסוויץ' הזה של נדאל כמעט בלתי ניתן לתפישה, וקשה להסביר אותו מבחינה מקצועית. נדאל עצמו טוען שהוא עבד המון על משחק הדשא שלו לקראת העונה הנוכחית, הפרשנים טונים שהסוויץ' הוא בכלל במוח, וששבוע אחד על הדשא הספיק להם כדי לקבוע שרפאל נדאל הוא השחקן מספר 1 כיום.

אנדי רודיק, שהפסיד לנדאל בחצי הגמר בקווינס, הסביר את התופעה החדשה: "הוא הפך לשחקן דשא נפלא וזה לא מפתיע אותי. הוא הצליח לתרגם את היתרונות שיש לו כשחקן חימר למשטח הזה, והוסיף דברים אחרים. הוא למד להכות יותר דרך המגרש, והדשא משרת מצוין את חבטות ההגשה שלו".

נדאל, כמו כל שחקן חימר, רגיל לחבטות ארוכות ומסובבות שמאוד לא אופייניות למשחק הדשא המהיר, זה גם מה שגרם לו לבצע כל כך הרבה טעויות בלתי מחויבות בעבר. הפעם, משהו חיובי קרה ו"הוא פשוט לא מפספס, לא משנה כמה מהירים היו הכדורים שנתתי לו לפור-הנד, הוא פשוט לא טעה", תיאר נובאק דג'וקוביץ', שהפסיד לנדאל בגמר.

גם נדאל עצמו התבקש להסביר את התופעה: "שיפרתי כמה דברים על הדשא. אני חובט יותר סלייסים, ובעזרתם אני מצליח לשנות את קצב המשחק כדי להקשות על היריב. אני מרגיש טוב גם עם משחק הרשת, עבדתי הרבה בשנים האחרונות כדי לשפר אותו".

השאלה הגדולה היא האם בטורניר ווימבלדון נראה את אותו שחקן דשא, או שזו הייתה הבלחה? בכל זאת, עם העובדות והמראות קשה להתווכח. 1. הסרבים של נדאל הפכו לקשים במיוחד על הדשא. 2. תנועת הרגליים שלו השתפרה פלאים – הצעדים הארוכים ורגל הציר המאפיינים את השחקנים האיטיים הפכו יחד עם מזג האוויר האפרורי לריצות ספיד וצעדים קטנטנים ליד הרשת.

3. הבק הנד – חזק יותר, מדוייק יותר וטוב יותר מאי פעם. 4. הגיוון בחבטות – נדאל השיג תחמושת חדשה לארסנל, שהופכת להיות משמעותית במיוחד במשטח שבו קשה מאוד לצפות את המהלך הבא של היריב. 5. הדיוק בחבטות – אל תצפו מאיתנו להסבר.

פרשן הטניס פיטר בודו תיאר את המצב הזה: "יוצא לי לראות לפעמים ילדים שמשחקים במגרשי טניס מיותמים בלי שמץ של מושג מה הם עושים. הם פשוט עומדים על המגרש, חובטים בעוצמה לכל הכיוונים, ונהנים מזה. נראה שרפאל נדאל עושה בדיוק את אותו הדבר, רק בתחומי המגרש".

מה נשאר לפדרר אחרי כל זה? אל תדאגו לו. יש לו עדיין את ההילה, את חמש הזכיות הרצופות בטורניר ואת האינסטינקטים החייתיים. יהיה מעניין, אם השניים יגיעו לגמר.

ואולי בכל זאת לא נראה גמר נוסף בין פדרר ונדאל, והזדמנות להיסטוריה מצידו של הספרדי. לפי נדאל, מה שמדאיג אותו במיוחד זה דווקא הסיבובים הראשונים בווימבלדון, או בכל טורניר בעונה הזאת. נדאל הוא שחקן של מומנטום, והוא צריך לצבור שעות משחק כדי להרגיש טוב. ברולאן גארוס יספיקו לו גם 70 אחוזים מהיכולת כדי להגיע ברוגע לשבוע השני, ואז להתפוצץ. הדשא, בכל זאת, יכול להיות בוגדני במקרה הזה.

מטורנרי קווינס זוכרים לו בעיקר את הסוף עם הניצחון החלק על דג'וקוביץ', אבל מי שמדבר על נדאל כאחד שיכול להפתיע את פדרר בווימבלדון, צריך לזכור לו גם את ההתחלה. הוא הפסיד מערכה ליפני האלמוני קאי ניקישורי בסיבוב הראשון, והיה קרוב להפסיד את המשחק למגיש העוצמתי איבו קרלוביץ' מקרואטיה. קרלוביץ' הוא דוגמא מצויינת לשחקן שיכול להזדמן לנדאל בסיבוב השלישי, למשל, ולנפץ לו את החלום. זה גם מה שהופך את ההגרלה בווימבלדון לכל כך מעניינת.

בתקופה הטרום-מודרנית, האלוף המכהן בטורניר ווימבלדון נח על זרי הדפנה וחיכה בגמר לטוען לכתר. השבוע שלפני ווימבלדון 2008 דווקא הזכיר את זה. רוג'ר פדרר אמנם ניצח חמישה משחקים בדרך לתואר נוסף בטורניר האלה שבגרמניה, אבל אף אחד מהשחקנים שפגש לא היה טופ 10, אפילו לא טופ 20. מבחינתו של הפנומן השוויצרי, הוא גם לא צריך להוכיח שום דבר על הדשא עד שהוא לא יגיע לגמר נוסף בווימבלדון. עד שזה יקרה, נדאל יתפוס את המקום במשבצת גיבור חודש יוני שלנו, דווקא בזכות אותו שבוע קסום בקווינס ופחות בזכות התואר הצפוי בפריז. נפגוש אותו בגמר ב-6 ליולי, בשאיפה.