אבי לוזון מציל לכם את הכדורגל

ביום בהיר אחד, מחליטה אופ"א לסייע לכדורגל הישראלי המקרטע ושולחת אלינו, על חשבונה, וועדה מקצועית שתלמד את הבעיות ותציע תכנית שיקום. אלכס פרגוסון, פרנץ בקנבאואר וחוס הידינק מגיעים לארץ הקודש, פוגשים את שטרן חלובה, שורדים יום עם שפיגלר ומנשנשים סושי עם "התותח" וגברת תוכן. מקץ חודשיים, מתפרסמת המלצה. הגדלת הליגה? תקרת שכר? שזרוע מגרשים? לא ולא. רק הוראה אחת משאירים אדמו"רי הכדורגל: למנות את אלי אוחנה ואת אייל ברקוביץ' למאמני נבחרות הנוער והנערים.

אילו התממש התסריט הבדיוני הזה, מה היה יחסו של הקהל הישראלי להצעה? למרות שמדובר ברעיון תמוה שכאילו נלקח מכתבה של יועד אלפרון, ספק אם היינו דוחים אותו על הסף. כבודם של המומחים היה מחייב אותנו לחשוב מעט, לפני התגובה המתבקשת של לעג ובוז.

אבי לוזון אמנם אינו בקנבאואר, אבל הוא רחוק מלהיות אוויל שדעותיו ראויות לפסילה אוטומטית. בתקופה שבה שימש יו"ר מכבי פתח תקווה, נודע האיש כעסקן ממולח שאולי לוקה בנימוסי השולחן שלו, אבל יודע לכלכל את מעשיו בחכמת רחוב מחוספסת. העובדה שאף אחד לא מחפש את ההגיון הפנימי בהצעה למנות את אוחנה וברקוביץ', מהווה תעודת עניות לדעת הקהל בארץ. מדובר בציניות עיוורת שמקצצת את כנפיו של כל שליח ציבור, שמנסה ליזום ולשפר. הבעיה הזו מתגלה במלוא חריפותה בעניין מאמני הנבחרות הצעירות, שכן נדרשים רק מעט שכל ישר וחשיבה חיובית, על מנת להבין כמה מחוכמת ומועילה התכנית החדשה.

אין ספק שחוסר התאמתם של ברקו ואוחנה לתפקידים המוצעים להם, גלוי וידוע לאבי לוזון. הרקורד המקצועי העלוב של אוחנה והאישיות האנטי חינוכית של "הקוסם" מוכרים לו לפני ולפנים. אלא שלוזון יודע עוד משהו, שהקהל והתקשורת נוטים לשכוח. המושג החשוב ביותר בשוק מאמני הכדורגל, כמו בעוד הרבה מקצועות, הוא הסבב, או בלעז ה-Loop. מרגע שאדם נכנס לסבב, קשה מאד להוציא אותו משם.

יש אמנם שלוש קבוצות שאוהדיהן לא מוכנים שאוחנה יאמן אותן – בית"ר, בני יהודה והפועל כפר סבא (מכבי פ"ת הייתה גם ברשימה אילו היו לה אוהדים), אבל מנגד, יש עוד כ-20 קבוצות עם פוטנציאל ליגת על, שהיו"רים והקהלים שלהם יהיו מוכנים לתת לו הזדמנות. לא חסרים גם מועדונים שיתפתו לשכור את שירותיו של ברקוביץ', אם מתוך שאיפה לקצת חשיפה במדורי הרכילות ואם בגלל הנוהג המגונה של הגשת אלכוהול בישיבות הנהלה. ברגע שברקוביץ' יהיה בסבב, לא תהיה דרך חזרה.

כשועל כדורגל ותיק, יודע לוזון טוב יותר מכל פרשן ואוהד, איזה נזק מסוגלים שני כוכבי העבר האלה לעולל על הקוים. אילו רק יכול, חזקה עליו שהיה מעניק לעצמו זכות וטו על מינוי מאמנים בליגות הבכירות. אלא שבמצב הנוכחי, כשהמשוכה הרשמית היחידה בדרך להובלת קבוצה הוא קורס קצר בוינגייט, נגזר על הכדורגל שלנו לשאת את נוכחותם של מאמנים כושלים, שנודדים מקבוצה לקבוצה רק בגלל שהצליחו להכנס לסבב.

כנגד המכה הזו אין עצה ואין תרופה, אבל בימים אלה זימן הגורל לאבי לוזון הזדמנות לבצע פעולת הצלה מיוחדת. הפרוטוקול מחייב אותו למנות מאמנים לנבחרות הגילאים הנמוכים – מסגרות חסרות משמעות שלא מגלות ולא מקדמות אף שחקן. במקום להציע את התפקידים לאחד מקומץ מאמני הליגה המוצלחים שלנו, בחר לוזון לחשוב מחוץ לקופסא. במחיר פעוט של כ--160 אלף דולר בשנה, הוא יכול להוציא מהסבב שני מאמנים שתרומתם לרמת הכדורגל המקומי תהיה כנראה בין אפסית לשלילית. כל תכנית הבראה אחרת הייתה עולה פי כמה, כרוכה במשלחות עסקנים שהיו טסות ללמוד את "המודל האוסטרלי", ומניבה, ככל קודמותיה, לא כלום.

יש אמנם פגם אסתטי, אפילו מוסרי, בכך שאנשים נטולי כישורים מתאימים מקבלים כסף ציבורי. אלא שאבי לוזון לא הגיע להתאחדות כדי לשמש מצפון לאומה והתקציב שהוא מנהל אינו קרן למלגות הצטיינות. הכסף הזה נועד לקידום הכדורגל הישראלי, אם באמצעות טיפוח מאמנים מוכשרים ואם דרך הרחקת אנשי מקצוע גרועים ממוקדי העשייה. לעניין זה, הנבחרות הצעירות למיניהן מהוות תחנת הסגר מושלמת למאמנים שנכנסו בטעות לסבב ונשארים בו מכוח ההתמד.

במקום שאוחנה ישבור את ליבו של עוד קהל, עם יומרות ל"כדורגל התקפי" שמתגלה שוב ושוב כהפקרות מרושלת, מוטב להפגיש אותו פעמיים בחודש עם חבורת נערים שייהנו מההתחככות בידוען ויחזרו ללמוד כדורגל בקבוצותיהם. גם את האינטלקט והסגנון של ברקוביץ', כדאי לכלוא בתוך משרה ממלכתית כדי לצמצם למינימום את השפעתם על הספורט המקומי. כמה ילדים אולי יחזרו הביתה מושפלים, הורה או שניים עלולים לחטוף כאפה, אבל מול היכולת של מאמן במועדון מקצועני לגמור קריירה של שחקן, מדובר במחיר מציאה. בעוד ימים אחדים, כשהמינויים ייכנסו לתוקף, אפשר יהיה לברך על המוגמר ולומר לאבי לוזון את המילה הנדירה כל כך במחוזותינו: תודה!