שכרם בהפסדם

אם רוצים לראות את התמונה האמיתית של נבחרת צרפת, צריך להסתכל על תיירי הנרי, ששיחק בקצב משלו, כאילו במנותק מהמשחק. הנרי גרר אחריו את נבחרת צרפת לקצב האיטי שלו. נבחרת הכי פחות נלהבת בטורניר, נבחרת שבעה, נבחרת חסרת להט, חסרת רצון. נבחרת שמשתקפת היטב בגישה של הנרי, והיא ההפך הגמור של נבחרת טורקיה בהקרבה שלה למען המדינה. הנרי היה רגיל להיות ראש לשועלים בארסנל, אבל ברגע שהפך לזנב לאריות בברצלונה הוא לא הצליח להתרגל לכך. ביורו הזה הנרי היה צריך לשוב ולהיות ראש לשועלים, אבל הוא כבר לא היה יכול. וזה הקרין על נבחרת צרפת.

ההחלטות הגרועות של הצרפתים לפני ובמהלך המשחק מול איטליה רק החמירו את המצב הנתון. תחילה, ההחלטה שוב לשנות את ציוות ההגנה ולעלות עם אבידל כבלם, החלטה שעלתה אחרי 25 דקות בהפסד (שכבר במהלכן טוני הגיע לשלושה מצבים מול אבידל), כשהשיא היה בחילוף של סמיר נאסרי, שרק נכנס קודם כמחליף. זאת החלטה שתוקעת משחק של נבחרת, גם בגלל שכולם ראו שמי שהיה צריך לצאת היה גובו, שהיה החלש בחלק הקדמי של צרפת עד ההרחקה ואיבד לא מעט כדורים. שחקנים רואים דברים כאלה וזה משפיע עליהם. הם מבינים מיד את הטעות, טעות שנותנת הרגשה רעה שמשפיעה על האמונה של השחקנים. כולם במגרש ידעו מי הכי פחות טוב, כולם איבדו קצת מהמרץ שלהם אחרי שנאסרי יצא. הטעות הזאת משקפת לא מעט את הבעיה של נבחרת צרפת – אין דם חדש. גם כאשר משתפים שחקן כמו בנזמה, שהוא היום הכוכב הכי גדול של הצרפתים, זה רק תחת אילוצים.

בשורה התחתונה, ההפסד הזה היה עדיף לצרפתים. זה יעשה להם רק טוב. אם היו עולים לרבע הגמר, הם היו מקבלים תחושה שהכל בסדר. הם לא היו אומדים את חומרת המצב. גם במונדיאל הם עלו לגמר בלי יכולת גדולה, וכנראה שעצם ההישג מנע מהם להבין את הצורך בשינוי. בדרך כלל, אחרי שהצרפתים מקבלים סטירה, הם לומדים לתקן מהר מאוד. לא יכול להיות שמדינת כדורגל כל כך מתקדמת תנפק נבחרת כל כך עלובה. מאמן אחר מדומנק ביורו יכול היה להוציא כנראה קצת יותר מהשובע הזה, בטח היה מכניס יותר להט. עכשיו, למזלם של הצרפתים, יבוא מאמן אחר שיהיה חייב לבנות סגל אחר. לפחות יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות.

שלא תטעו. איטליה לא עלתה במשחק גדול. להיפך. אבל היא היתה יותר מאורגנת, וההתלהבות בפתיחה עשתה עבורה את העבודה, כשניצלה את הטעויות בציוות ההגנה של צרפת. בפתיחה חשבנו שהנה סופסוף אנחנו רואים איטליה רעננה, אבל אחרי השער הראשון הם חזרו לגישה הלא טובה שלהם, למשחק הטקטי. למרות הניצחון, אם הייתי צריך לחלק ציונים, אף אחד מהנבחרת האיטלקית לא היה מקבל יותר מ-6. איטליה אמנם ברבע הגמר על חשבון צרפת, אבל היא חייבת להבין בדיוק כמוה את המצוקה שבה גם הנבחרת שלה נמצאת.

בנוסף לבעיות בהגנה, איטליה סובלת מחוליית קישור לא דומיננטית. איפה מרכז השדה האיטלקי המפורסם? גם מול צרפת אפשר היה לראות כיצד פירלו וגאטוסו (שאפילו יחסרו במשחק הבא) מתקשים לנצל את היתרון המספרי. לתקוף יותר, לייצר יותר מצבים. אפשר היה לראות מספר פעמים את טוני מקבל כדור, אבל לא מקבל עזרה מהחברים שלו. אין הצטרפות, אין מספיק כניסות לעומק. זה מה שגורם לאיטליה לא להבריק. החיסרון של טוטי בולט מאוד, ורואים שאיטליה לא מצאה עדיין פתרון לכך.