שיבושים קשים ברכבת התחתית

במהלך עונת 2004 דשדשו יוסטון אסטרוס בירכתי ה-NL מרכז. עם מאזן 44:44 והניהול הכושל וחסר ההשראה של ג'ימי וויליאמס כבר לא היה לאן ללכת. הנהלת האסטרוס החליטה שהגיע הזמן לומר לוויליאמס שלום, פיטרה אותו והציבה את פיל גארנר בעמדת המאמן. גארנר, בעל רזומה מכובד כמאמן ראשי בליגה, פתח בריצת 26:48 שהביאה את יוסטון למרחק משחק אחד מהוורלד סירייס. בעונה שלאחר מכן הוא כבר הגיע לשם, ונעצר רק בטאטוא של שיקגו וייט סוקס.

לא בטוח שהאסטרוס היו הדוגמה הספציפית שעברה לבעלי ניו יורק מטס פרד ווילפון ול-GM של הקבוצה עומאר מינאייה בראש, רגע לפני שהם פיטרו את ווילי רנדולף, אבל בטוח שהכיוון היה אותו כיוון. הקבוצה הייתה צמאה לשינוי, לא תפקדה מיולי שעבר ורנדולף כבר לא נראה כמו המנג'ר הצעיר והכריזמטי שהיה כשמונה לתפקיד, לפני עונת 2005. עד כמה שהמצב נראה גרוע, פער של 6.5 משחקים מפילדלפיה כשלמטס נותרו עוד 93 משחקים בקופה (שלושה יותר מהפיליז) הוא הרבה יותר ממחיק. השינוי יכול היה להגיע לפני שבוע או בעוד שבוע, מה שבטוח הוא שהיה צריך להגיע עוד לפני שנכנסים ליולי ושהפיליז, שנמצאים בכושר טוב מאוד לאחרונה, נותנים גז ובורחים. לג'רי מנואל יש היסטוריה בליגה, כולל זכייה בתואר מאמן השנה ב-2000, כשאימן את הוייט סוקס. לו בוודאי שאין מה להפסיד, המטס הרגישו שגם להם אין.

מעט מאוד אנשים חולקים על הצעד שביצעו ווילפון ומינאייה. עם סך תשלומים של 138 מיליון דולר, הם לא יכלו להרשות לעצמם ביצועים כושלים כל כך. מקבוצה שבה משחקים דייויד רייט, קרלוס בלטראן, יוהאן סנטנה ופדרו מרטינז אתה מצפה ליותר הישגים ובעיקר ליותר השראה, והשראה לא הייתה בשיי סטדיום. סימן השאלה הגדול היה סביב העיתוי. "עומאר החליט על המועד, וברור שהוא לא החליט עליו לפני זמן רב", אמר ווילפון וסירב למסור מידע נוסף. השאלה היא למה נמסרה לרנדולף הודעת פיטורים באזור 3 בבוקר שעון מזרח, שעתיים בלבד לאחר שהקבוצה ניצחה את המשחק הראשון בסדרה באנהיים. הפיתרון המתבקש הוא, כמובן, שמינאייה חיכה למרחק ולנקודת הזמן שבהם יהיה הכי רחוק מהתקשורת הניו יורקית. העובדה שהם באזור לוס אנג'לס בשעה שבה בתפוח הגדול כולם חורפים הייתה קרקע נוחה מבחינתם להוציא את ההודעה. עובדה, אפילו אתר ESPN נרדם בשמירה ודיווח על הפיטורים של רנדולף יותר משעתיים אחרי ההודעה. בארצות הברית רגילים להודעות פיטורים לאור יום או בדמדומי ערב, לא בשעות שבהן אפילו מנהטן כבר ישנה.

במאמר חריף תקף לאחר הפיטורים באסטר אולני, מכתבי הבייסבול המובילים בניו יורק, את מינאייה והנהלת המטס. "הקרקס חזר", כתב אולני בטורו ב-ESPN ותיאר את כל הכישלונות שהפכו את המטס לבדיחה בשנים האחרונות ואת ההתנהלות הביזיונית של מינאייה ועוזרו, טוני ברנאזארד בימים שלפני הפיטורים. הוא כינה את הפעולות שנעשו לרנדולף מאז אפריל כ"סכין בגב", והאשים אותם בהדלפות. אולני, ניו יורקולוג ותיק שמעורה היטב בקבוצות הבייסבול של העיר, מכיר כל נפש חיה בברונקס ובקווינס, אבל התעלם מהאקט המשפיל ביותר: הטיימינג. רנדולף היה צריך להיות מפוטר אחרי הדאבל-הדר עם טקסס ביום ראשון, שבו שוב גילו המטס את היכולת הבינונית הרגילה שלהם, או עם סיום המסע הקצר (שישה משחקים בסך הכל) למערב. במקום זה הוא טס עם הקבוצה מחוף לחוף, רק כדי לקבל בעיטה בישבן מייד לאחר שהמשחק הראשון במסע מסתיים.

ולמרות הכל, בין אם הנהלת המטס חרגה מכל כללי האתיקה, אי אפשר להתעלם מההישגים הדלים של רנדולף ומהאיבוד המשפיל של הכרטיס לפלייאוף בשנה שעברה. ההדחה של רנדולף הייתה מוצדקת וזו של מאמן המגישים ריק פיטרסון עוד יותר. פיטרסון לא עשה שום דבר עם צוות ההגשה שהיה לו. מרטינז היה פצוע, אבל משאר המגישים לא מיצה פיטרסון דבר. אוליבר פרז חזר להיות הקרקס הנודד והדפוק שתמיד היה, ג'ון מיין לא ביצע את הפריצה ומייק פלפרי, למרות שהגיע כבר לשלושה ניצחונות, כמות אותה השיג בכל העונה שעברה, הוא עדיין לא מגיש 4 סביר. ארון היילמן, הסט-אפ של הקבוצה, התפרק לחלוטין ובילי וגנר גורם להתקפי לב כמעט בכל פעם שהוא בכל זאת עולה לגבעה לשמור. על הפציעות החוזרות ונשנות של פדרו מרטינז לא יכול היה פיטרסון לשלוט, אבל להגיד שהוא עשה עבודה מחורבנת זה אנדרסטייטמנט. ועכשיו, כמובן, נשאלת השאלה מה יוכל הצוות החדש לספק לשחקנים כדי להחזיר את הניצוץ, כי הכישרון שם. 35:34, זה המאזן שירש מנואל. תזכרו את המאזן הזה.

אגב, בצל הפיטורים של רנדולף הודח גם ה-GM של סיאטל, ביל בוואסי. כאן כבר אין כל מיני שירקעס וקנוניות – בוואסי פשוט הוציא שם רע למנכ"לים בליגה. הוא הגיע ב-2004 ודאג לנפץ את כל ההישגים והמורשת שהשאיר פאט גיליק במועדון. עם עונה אחת בלבד של מאזן חיובי (74:88 ב-2007), חוזים מופרכים לשחקנים כמו ריצ'י סקסון, אדריאן בלטרה וקרלוס סילבה (48 מיליון דולר לארבע שנים? השתגעת?!) ומאזן מביש של 45:24, הבעיטה בישבן הייתה צריכה להגיע עוד קודם.

בצד השני של ניו יורק התחילו העניינים להסתדר. היאנקיז עלו על מסלול הניצחונות ויצאו מיוסטון עם סוויפ מרשים, הישג שאינו מובן מאליו לנוכח מאזן ניצחונות החוץ הכללי הכל-כך עלוב בליגה העונה. ואז, כנגד כל המומנטום, באה הפציעה של צ'ין מינג וונג בשעה שרץ על הבסיסים במשחק השלישי מול האסטרוס. על פי הדיווחים הוא ייעדר לפחות עד ספטמבר, ואם חיפשתם עוד סיבה מדוע ב-AL מעדיפים שהפיצ'רים שלהם יתעסקו רק בהגשה קיבלתם אותה.

וונג הוא לא אס קלאסי וכוחני שמטגן חובטים על ימין ועל שמאל מהסוג של ג'וש בקט, יוהאן סנטנה או סי. סי. סבאתיה. ה-ERA הכללי שלו השנה עמד על 4.07 וכולם זוכרים את הפער העצום ביכולת שלו במשחקי הבית והחוץ בעונה שעברה. אבל יש מספר אלמנטים שהופכים את הפגיעה הזו לקטלנית ושבגינם ההיסטריה של אוהדי הפסים גדולה. קודם כל, מצב הפיצ'ינג הפותח שנראה בינוני מאוד. מייק מוסינה ואנדי פטיט מעבר לשיאם (למרות שהניסיון שלהם משחק תפקיד גם העונה), פיל יוז נפצע בתחילת העונה ועדיין לא קרוב לחזרה (גם כשהיה בריא הגיש מזעזע), ג'ובה צ'מברליין עדיין על ספירת הגשות והפסים נוהגים בו במשנה זהירות ומדארל ראסנר אתה לא יודע מה תקבל. אלא שהבעיה הזו רק מובילה לבעיה אחרת, גדולה לא פחות – הבולפן. ליאנקיז אין כרגע מלבד פטיט מגיש פותח שיביא אותם לאינינג השביעי והשמיני, אחד כזה שיקצר את הדרך של הכדור למריאנו ריברה, ועם בולפן כל כך חלש גם יתרון גדול הוא לא בגדר תעודת ביטוח. בנוסף, וונג הוא מגיש שגדל במועדון ובניו יורק, שחולמת על תואר ראשון אחרי שמונה שנים. היאנקיז זוכרים את שושלת האליפויות, שסלעי ההגשה בה היו מגישים שגדלו במועדון או שהכירו את רוח העיר וידעו להתמודד עם הלחץ בה, כמו דייויד קון, פטיט, רמירו מנדוזה וריברה. בעוד איאן קנדי מודה שהוא קורס תחת העומס, יוז לא עומד בציפיות ובאר הפארם סיסטם נראית יבשה מאוד, מגיש כמו וונג הוא מצרך נדרש ביותר במועדון.

ובכל זאת, המצב של היאנקיז לא עד כדי כך רע. וונג, כאמור, הוא לא סטאר עם האימפקט של סנטנה. הקאבס והקרדינלס מסתדרים בינתיים היטב בלי שני כוכבים שהם גם שחקני יומיום, ולפטיט ולמוסינה יש מספיק ניסיון ואחריות לתת הופעות סולידיות בכל יום נתון. יולי עדיין לפנינו, והשמועות על טריידים כבר החלו לצוף באוויר עם דיבורים על סבאתיה ועל זאק גריינקי מקנזס סיטי, ההתקפה, שהתחילה להתחבר לאחרונה, תחפה על לא מעט משחקים שבהם הבולפן יעבוד קשה. כך יוצא ששתי הקבוצות של ניו יורק הפכו בתוך 24 שעות לאחיות לצרה. מי מהן תפיק את המיטב מסיטואציה קשה? את החשבון נעשה בסוף ספטמבר.

david_rosenthal@walla.co.il