אפילו הבונקר שלהם התקפי

ואן דר סאר, בולחרוז, מתאייסן, אוייר, ואן ברונקהורסט, אנגלאר, דה יונג, קאוט, סניידר, ואן דר וארט, ואן ניסטלרוי. קבלו את ה-11 של יורו 2008. מה עושים עם ואן פרסי ורובן? את כאב הראש הזה נשאיר למרקו ואן באסטן.

נכון, הולנד סיפקה הערב כ-60 דקות של בונקר מבוצר, אבל מצד שני לפחות היא הוכיחה שיש לה קצת מודעות עצמית. השחקנים באורנג' פגשו חבורת שחקנים יותר פיזיים, יותר אתלטיים ולא פחות טכניים, אבל כשהכוונות מאופסות זה מספיק לאחת מתוצאות השנה בכדורגל העולמי. איך אמר רק בבוקר שלפני פול פירס? "זה משחק שארצה להראות לילדים שלי".

צרפת הגיעה להתמודדות הערב באיחור של קרוב לרבע שעה ופלורן מאלודה עדיין היה מצוי בעיצומו של חלום, כשדירק קוייט הקדים אותו בכדור קרן. משם המגרש הפך לכחול. בימים האחרונים שמענו שוב ושוב איך בצד הכתום מכפישים את שחקני ההגנה שלהם, אבל אל דאגה. בזמן שהצרפתים השתלטו על המגרש, ווסלי שניידר ודירק קויט עשו רילוקיישן להגנה, נייג'ל דה יונג הפעיל מנוע והתחיל לכסח את הדשא והיתרון שרד עד המחצית.

הסצנה המשיכה לתוך המחצית השנייה, אבל ואן באסטן חשב על 72 בתולות ויצא לפעולה. רובן במקום אנגלאר, קשר התקפי במקום קשר מרכזי, ואן דר וארט בתוך עיגול האמצע, התאבדות. האמנם? המאמן המושמץ בדימוס ויתר על מרכז המגרש לחלוטין ועבר למתכונת מתפרצות. כשיש לך את אריאן רובן ורובין ואן פרסי, אז למה לא בעצם?

המשוואה הצרפתית מתחילה להתבהר. למרות שהיא ספגה רביעייה, סגנית אלופת העולם עושה הכל נכון, אבל הכל בלי יכולת ליזום משהו קצת אחר. פרנק ריברי הוא היחיד שמפעיל את הדמיון והוא שחקן ענק, אבל הוא רק אחד. תיירי הנרי כבש וגם עשה מהלך יפה במחצית הראשונה, אבל מה שקרה לו העונה בברצלונה ראוי לעמוד לחקירה בבית המשפט לפשעים בינלאומיים. זה לא אותו שחקן מארסנל גם אם הוא הגיע לכאן עם תיאבון.

בדקות בהן הולנד שיחקה כדורגל זכינו לראות איך עושים זאת נכון. ואן באסטן יצא לחנות 'עשה זאת בעצמך' בה כל המוצרים תוצרת מקומית, חזר הביתה עם סניידר, ואן דר וארט וקוייט, נטל פטיש ומסמר ובנה שלישייה מופלאה מתחת לואן ניסטלרוי. תנועה בלתי פוסקת, חיפוי אחד על השני ואלו הם רק חלקי החילוף לואן פרסי ורובן. תנו לישראל רק את הזרת של אחד מהשניים האחרונים והיא עולה למונדיאל הבא. ששוויץ ויוון יאבקו על ההצלבה.

ביחד איתם חובה לתת מילה גם לחאליד בולחרוז, שמקרוב נראה כמו שריר קפוץ ומרחוק נראה כמו קפיץ שרירי. ולחשוב הוא נכנס לסגל רק אחרי הפציעה של ריאן באבל. בעצם, לחשוב שגם ריאן באבל אמור היה להיות בסגל ולהיאבק בכל השחקנים הנ"ל על דקות משחק. אוף, איזה יאוש.

הלב יוצא כעת לאותם ילדים בני 7-8, ששומעים מאבא זיכרונות מקרויף וחוליט וגדלים עכשיו על ואן ניסטלרוי וואן ברונקהורסט. מישהו חייב להסביר להם שהעולם לא כזה ורוד ושיש גם אורוות ואיצטדיוני רמת גן ברחבי הגלובוס. מה יקרה כשהם יגיעו למשחק של מכבי פתח תקוה ויצפו לראות מהלך דומה לזה שהביא לשער השני של האורנג' היום?

שורה מעלינו ישב מרסל דסאי. אחרי צעקות "no choice, no choice. Nothing" שכוונו למשחק ההתקפה התקוע של נבחרתו ומשהו בקשר לבאפתימבי גומיס וג'יבריל סיסה, שנשמע כמו ביקורת על העדפתו של הראשון על פני השני. אז הגיע השער של תיירי הנרי ואיתו "alles les bleus" של בלם העבר. עוד לפני שבמערכת הכריזה הספיקו לספר לקהל על שם הכובש הצרפתי, רובן דאג להחזיר לשתיים פור ודסאי השתתק. הסתכלתי עליו אחרי הגול הרביעי. אני חושב שגם הוא הבין שהוא ראה היום משחק כדורגל גדול.