כדי להבין באמת את סוד כוחה של נבחרת קרואטיה, צריך לחזור למשחק שלה בוומבלי מול אנגליה, במוקדמות היורו האחרון. המשחק הזה לא קבע לקרואטים. כל אירופה חיכתה לראות איך הנבחרת של ביליץ' תופיע למשחק הזה. כל הלחץ הבינלאומי סביב השאלה האם אנגליה, החשובה כל כך ליורו, תעפיל, היה על כתפיהם. כל זה לא הזיז לקרואטיה, שבאה והדיחה את אנגליה. זאת היתה ההוכחה שיש לנו כאן נבחרת עם מנטליות יוצאת דופן ממה שהורגלנו. בלי כוכבים גדולים, אבל עם מנטליות חזקה במיוחד שמחפה על הכל.
הכוח שלהם הוא במשמעת הטקטית הנדירה, אבל כל זה לא על חשבון איכות הכדורגל וההנאה של השחקנים על המגרש. למרות שקשה לציין שחקן בולט במיוחד, עדיין מאוד כיף לראות את הקרואטים משחקים. מי שעושה את זה לאנגליה בוומבלי בצורה הזאת, בוודאי יכול לעשות זאת גם ביורו.
לקרואטיה יש יתרון אחד בולט על פני לא מעט נבחרות: החיבור איתו הם באו הרבה לפני פתיחת הטורניר. היום, כשנבחרות מתכנסות מעט מאוד פעמים, הן מתקשות מאוד למצוא את החיבור הזה ולתת לו מומנטום. לקרואטים זה קרה כבר במוקדמות ביורו. המומנטום שלהם התחיל שם, בבית לא קל, בו הם לא היו פייבוריטים. הקלות שבה הם עשו זאת רק נתנה להם עוד ביטחון בצדקת הדרך שלהם. קצב המשחקים המצוינים נמשך, דרך הניצחון באנגליה ועד לזה על גרמניה ביורו. היא נבחרת לוחמת מצד אחד, אבל גם התקפית. נבחרת טקטית, אבל גם אטרקטיבית.
בואו ניקח את המשחק מול גרמניה, כדי לבחון את הטקטיקה של קרואטיה. הגנתית, ביליץ' ידע שעיקר כוחה של גרמניה הוא במשולש קלוסה, פודולסקי ובאלאק, וניטרל את התיאום בין המשולש הזה. הוא ממש ביטל אותם ולא נתן להם לגעת בכדור. גם כשגרמניה התקרבה לשער, השחקנים של ביליץ' לא נבהלו וידעו בדיוק מה הם נדרשים לעשות. התקפית, קרואטיה ניצלה נהדר את היכולת שלה לצאת קדימה במהירות. המאמן בחר שחקנים חזקים, מהירים, שיודעים לבוא גם מהצדדים. ראית את התכנון, את הסדר, את הביטחון בצורה שבה הם יוצאים קדימה. משחק מאוד מתוכנן, בלי פחד, בלי להתרגש אם מאבדים כדור.
לקרואטים אין שחקנים מובילים באירופה כרגע, אבל יש להם חיבור שקשה למצוא ברמת הנבחרות. יש נבחרות ביורו שאתה רואה שהן מחפשות את עצמן תוך כדי משחק, מחפשות את התיאום, את החיבור. אצל הקרואטים הכול כבר מחובר מזמן. התיאום זה הקלף המנצח שלהם. זה מה שהביא אותם למצב הזה. אין בכלל מה להשוות אותם, למשל, לנבחרת היוונית הטקטית של היורו הקודם. את היוונים בכלל לא נהניתי לראות, את הקרואטים כן. אתה רוצה את המקצוענות הקרואטית עליהם. אם לנו יש וינגייט אחד, להם יש עשרות. את הקרואטים סימנתי כבר בניתוח הבתים הראשוני שלי, ואני עדיין דבק במה שכתבתי שם: פחות מחצי גמר לקרואטיה יהיה כישלון.
היתרון ההיסטורי נעלם
את הניתוח לבעיות של נבחרת גרמניה צריך להתחיל בקלוז אפים הרבים על הפנים הכועסות של באלאק, פודולסקי, להמאן וקלוסה תוך כדי משחק. בקלוז אפ על האדום שהם חטפו. מספיק להביט בתמונות האלה כדי להבין שמשהו קרה לנבחרת גרמניה שהכרנו. אם בעבר היה מדובר בנבחרת ששום דבר לא מוציא את שחקניה מדעתם, אם בעבר זאת היתה הנבחרת הכי טקטית באירופה, כל זה השתנה היום. היתרון הזה כמעט נעלם בנבחרת גרמניה החדשה. ההפסד לקרואטיה היה רק החותמת לכך.
הגרמנים ממש השתנו בהתנהגות שלהם. נגד קרואטיה ראינו יותר מדי ויכוחים בין שחקנים, מה שלא ראינו בעבר בנבחרות גרמניה הגדולות. פני הפוקר הידועים של נבחרת גרמניה - הנבחרת שחיה ונשמה טקטיקה, נבחרת שאף פעם לא יצאה מריכוז, בשום מצב - הפכו את עורם. יכול להיות שיש לזה קשר לעובדה שאין להם פיגורה על הקווים, מישהו להסתכל אליו. כשיש לך מאמן (יואכים לאו) שאפילו לא היה דמות בכדורגל הגרמני לפני שקלינסמן הביא אותו לנבחרת, זה גורם לשחקנים להרשות לעצמם להתנהג כך. זה מוביל לחוסר כבוד. זה גורם לחוסר שקט, ובטח לא מקל על הבעיה בחוסן המנטלי שאבד לגרמניה.
למרות שלא ראינו התנהגות כזאת אצל נבחרות אחרות, למרות הבעיה בעמדת המאמן, לגרמניה יש מספיק שחקנים טובים כדי לצאת מזה ולהגיע רחוק ביורו. אבל כדי שזה יקרה הם יהיו צריכים לשנות קצת את דרכם, ואולי ההפסד ילמד אותם שהם חייבים לשלב בין הכדורגל ההתקפי שבו הם מנסים לדגול, לבין המנטליות הישנה של נבחרת גרמניה.