דקו מזכיר את זידאן

    ראובן עטר, פרשן וואלה! יורו, סבור שקשר ברסה הרבה יותר חשוב לפורטוגל מאשר רונאלדו. הוא המנהיג האמיתי. כמו כן, נאני וקווארסמה חייבים לפתוח, כדי ללכת עד הסוף

    ראובן עטר

    בסיכום שני המשחקים של פורטוגל, אין ספק שהמנהיג של הנבחרת הוא דקו. חוכמת המשחק, הניידות, הכיבושים, הבישולים, מאוד מזכירים לי את התרומה של זידאן לנבחרת צרפת ההיא. עם כל הכבוד לרונאלדו ולהברקות שלו, התרומה של דקו חשובה יותר לדרך שתעשה פורטוגל ביורו 2008. נבחרת פורטוגל הרבה יותר תלויה בו מאשר ביהלום של מנצ'סטר יונייטד.

    השילוב שלו עם מוטיניו, שהוא סוג של תחליף אינייסטה – המשלים של דקו בברסה, נותן לפורטוגל יתרון ביכולת שלה לשלוט בקצב המשחק. לדקו יש חוכמה משחק מופלאה, שראוי להרחיב עליה: עוד לפני שהוא מקבל את הכדור, הוא מרים את הראש לראות כמה אפשרויות מסירה יש לו. הוא לא מחפש אפשרות אחת, אלא כמה, כדי שיוכל לבחור כשהכדור יגיע אליו.

    לזה בדיוק מכוונים כשאומרים ראיית משחק. מי שיש לו את זה, מוצא את הזמן בין קבלת הכדור למסירה, כדי לבדוק מהן אופציות המסירה. אבל זה לא רק זה. דקו יודע להחליף צדדים באמנות ממש, מימין לשמאל, משמאל לימין, יכולת שיש רק ברמות הגבוהות. תמיד, אבל תמיד, הוא משחק עם הראש למעלה, וגם כאן זה מאוד מזכיר לי את זידאן.

    דקו מגיע ליורו אחרי שנה לא נעימה בברסה. רוב העונה הוא היה פצוע, וכשהוא חזר, ברצלונה לא הייתה במצב טוב. ציפו ממנו שהוא יציל אותה, אבל אחרי פציעה זה בלתי אפשרי. היום, ביורו, כל התכונות של דקו הן בשיאן. בנוסף לכל זה, מדובר בקשר עם אופי של וינר. אני עוד זוכר אותו מגמר ליגת האלופות של פורטו מול מונאקו. הייתי שם כדי לראות את הוינריות הזאת מקרוב. איך הוא מכוון את השחקנים האחרים שמסביבו. בעזרת תנועות ידיים, בעזרת דיבור, בעזרת חוכמת משחק עילאית. כמעט בכל מקום שהיה, דקו הוסתר מאחורי כוכבים גדולים יותר, אבל יש לו תארים כמו לגדולים ביותר. בליגה הפורטוגלית, בגביעי אירופה לקבוצות, בליגה הספרדית. לכן אני אומר שפורטוגל הרבה יותר תלויה בו מאשר ברונאלדו: מדובר במנהיג אמיתי.

    עוד בוואלה! NEWS

    פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

    בשיתוף בנק הפועלים
    לכתבה המלאה

    הפתרון: רונאלדו חלוץ, נאני וקווארסמה בצדדים

    למרות שני הניצחונות של פורטוגל, ראוי להתעכב על שני שחקנים נוספים שלה לקראת שלבי ההכרעה שמחכים לה: נונו גומש וסימאו – שני שחקנים שעדיין לא באים לידי ביטוי, וספק אם יבואו. היכולת של נונו גומש מאוד מאכזבת, למרות הבישול שלו במשחק הראשון. הוא לא שחקן ציר אידיאלי, סטייל ואן ניסטלרוי או קלוסה. הוא גם לא סקורר כמו איברהימוביץ'. אין לו שום איכויות מיוחדות או בולטות בצורה יוצאת דופן. מדובר בחלוץ בינוני יחסית, ברמה של מילאן בארוש: סטייל של חלוצים שלא ממש משפיעים על הנבחרת שלהם. נבחרת גדולה שרוצה לזכות בתואר גדול צריכה חלוץ גדול. גומש לא כזה.

    הפתרון שלי הוא לשים את רונאלדו בתור חלוץ מרכזי, ולשים בצדדים את נאני וקווארסמה. מאוד מפתיעה הבחירה בסימאו על חשבון נאני. צפיתי השנה בלא מעט משחקים של מנצ'סטר יונייטד, ונאני חסר לי ביורו. גם השילוב שלו עם רונאלדו הוא טוב יותר מאשר עם שחקנים אחרים. סימאו הוא לא קילר על הקו, לא פייטר מספיק, ופחדן. שחקן קו צריך להיות שחקן הכרעה, וסימאו הוא לא כזה. ההחלטה ללכת איתו לא מובנת לי, במיוחד כשיש לך שחקני קו שתואמים בדיוק את הצרכים על הספסל.

    האופי הצ'כי נשמר, השחקנים לא

    ונסיים בהערה קצרה על צ'כיה, שלמרות ההפסד לפורטוגל, תיקנה את הרושם שהותירה במשחק הראשון מול שוויץ. השער הראשון שהם ספגו גרם להם לצאת קדימה ולהביא לידי ביטוי את הדברים הטובים שהם יודעים לעשות בהתקפה. מדובר בדור חדש של נבחרת צ'כיה, נבחרת חדשה, עם שחקנים לא מוכרים, אבל לפחות במשחק הזה אפשר היה לראות את האופי שבנתה הנבחרת הקודמת של צ'כיה. לא אהבתי את המשחק הפחדני שלהם מול שוויץ, היום ראינו שהם למדו משהו קטן מהדור שהם ירשו.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully