חזרו הביתה בשלום

ז'נבה היא האחות החורגת של האליפות מבחינת החצי השוויצרי. הרחק מהמשולש ברן-באזל-ציריך. זה לא רק המטראז'. אחרי ימים ארוכים באזור בו אומרים דאנקה, כאן זוהי אדמת המרסי וביחד עם הת'נקיו באנגלית, הראש כבר קודח. מזל שלא הדרמנו לארץ הגראצי ולעזאזל הנימוסים. אתמול בלוזאן הצרפתית כבר ציפצף לנו נהג נזעם שנחתך בטעות ולרגע הייתה כאן אפילו תחושה של בית.

לעיר שמתחבאת לצד אגם ז'נבה לא הגיעו, או יגיעו, שתי מושכות הקהל הגדולות ביותר בחלק המערבי של היורו, שוויץ המארחת והולנד הצבעונית. האוהדים הצ'כים, הפורטוגלים והטורקים מתזזים מכאן לבאזל ובחזרה, אבל הם לא מספקים את הצבע אליו התרגלנו במקומות אחרים.

בסמוך לאצטדיון, הצ'כים שתו בירה והפורטוגלים קולה. שתי חבורות באדום-ירוק חצו את הרחוב בתופים ומחולות, פשוטו כמשמעו. גם הצ'כים הופתעו ודאגו לתעד. אל מול אווירת האלכוהול והשירה האדירה כל הדרך מהבטן, הפורטוגלים שונים בתכלית מהאוהדים המרכז והמזרח אירופאים ומאלו מהאי הבריטי.

בדרך מפרברי ברן לז'נבה, מזג האוויר היה הפכפך. אתמול היה היום החם ביותר מאז פתיחת האליפות ובלילה הגשם שטף את אורחי הפאן זון. הבוקר שוב מלחמה. גשם זלעפות ושמש, טיפטוף, כניסה למנהרה ויציאה למבול שוטף. מה הפלא ששוויץ כל כך ירוקה? לאורך כל 200 הקילומטרים של הנסיעה, כל מה שאפשר היה לחשוב עליו הוא כמה אצטדיוני כדורגל אפשר לבנות כאן. קול השפיות.

בז'נבה השמש חזרה להכות והיו דקות שהיא עשתה את זה באכזריות. והאוהדים צעדו באיטיות לכיוון האצטדיון. הם לא היו מספיק שיכורים ולא מספיק קולניים. זה רק המשחק השני וכבר אווירת סוף עונה. חום, שקט ואדישות. נזכרתי כמה אני אוהב את משחקי טרום העונה בגביע הטוטו.

בתוך האצטדיון עולם אחר. הצ'כים נתנו את הטון, הפורטוגלים ניסו להישאר בתמונה ולא הצליחו. על המסכים הראו שוב ושוב את ההקפצה של קארל פובורסקי מעל ויטור באהיה ברבע גמר יורו 1996. בכל פעם שהכדור הגיע לרשת, יציע שלם הרעיד את האיצטדיון עם "אולה!" אדיר. אחר כך התווספו קריאות "צ'שי, צ'שי" קצובות ומדבקות. היום אלך לישון בלילה עם קריאות עידוד צ'כיות שיתנגנו לי עמוק בתוך הראש.

ההתפתחות הכלכלית בצ'כיה דאגה, בין היתר, לכך שהרבה מאוד אוהדים יכולים היו להרשות לעצמם מסע מערבה. במשחק הפתיחה הם הראו נוכחות מרשימה ברחובות ומוזגי הבירה סיפרו על הספק נאה, אבל מירב הכרטיסים הלכו לשוויצרים. היום קיבלנו את האוהדים האדומים בטונות על המשקל ובפול ווליום.

במצב של 0:1 הגוש הפורטוגלי התחיל לעשות גל, אבל הצ'כים עצרו אותו וזכו לשריקות בוז מהיזמים. הפורטוגלים ניסו פעם שנייה, אבל שוב נתקלו במחסום בחלק הדרומי של הסטאד דה ז'נב. רק אחרי חמישה ניסיונות, הבורדו-ירוקים התייאשו. הגיע להם. רוצים גל? לכו לראות טניס. כאן זה כדורגל וזוהי מלחמה. פה אין מקום לג'סטות קרקסיות בין קהלים יריבים. הקהל הצ'כי העדיף לשיר, לשיר, לשיר וגם לשיר ואחרי כמה דקות קיבל פרס בדמות שער שיוויון.

הצגת הבכורה המקרטעת של הצ'כים, שנועדה להרדים את שוויץ במשחק הפתיחה, הפכה אותה למועמדת ראויה להפוך למודל המחודש של יוון 2004, ישר מהמפעל. אבל לפני ארבע שנים כריסטיאנו רונאלדו לא היה אותו כריסטיאנו רונאלדו והיום הוא רשם עוד נ"צ בעונה גדולה. גם כשהוא נראה עצבני במחצית הראשונה, השחקן הטוב בעולם הפיק כמה הברקות, והוא ורק הוא יכול היה להיות זה שישבור את שכבת הקרח המתעבה שהלכה והשתלטה על המשחק.

פורטוגל נראית היום כמו מועמדת רצינית לזכייה ואולי גביע יוציא אותה ממעמד מכבי נתניה בו היא נמצאת, זה של קבוצת צמרת שלאף אחד לא איכפת ממנה. היום היא פגשה נבחרת עקשנית שתדלקה היישר מהיציע, אבל למרות ים הכישרון העודף שלה, זה לא הלך לה בקלות. היא ניצחה היום במשחק חוץ.