מי מפחד ממנהל ספורטיבי?

רוי קושטה, הכוכב של בנפיקה ליסבון, הוא ה-סמל ה-בלתי מעורער של הקבוצה הפורטוגלית הבכירה. ילד שגדל במועדון מגיל עשר. פורטוגלי. נכון, הוא שיחק גם באיטליה, אבל גם כשהיה אחד מהשחקנים המרכזיים של מילאן, תמיד ידעו אוהדי בנפיקה כי רוי הוא משלהם, ובסופו של דבר יבוא לסיים קריירה מפוארת במועדון האם שלו. ואכן כך היה. בחודש שעבר הסתיימה הליגה בפורטוגל והמשחק האחרון של העונה הנוכחית, סימל עבור הקשר את הרגע הנכון עבורו לתלות את הנעליים. בקול חנוק מדמעות סיפר קושטה כי הוא מאושר לפרוש מול הקהל הביתי אותו כל כך אהב.

לא עברו שבועיים מיום הפרישה וקושטה מונה כמנהל הספורטיבי של מועדון הפאר. בתוך שבוע הוא כבר היה חתום על שתי החלטות גורליות במועדון. קשר הקבוצה המצטיין, ליאו, לא הצליח להגיע להסכמה על המשך דרכו בקבוצה. רגע לפני הפיצוץ, הגיע המנהל הספורטיבי, הטיל את כל כובד משקלו בעניין ותוך יום הצהיר בתקשורת כי ליאו חתם בקבוצה לשנתיים נוספות. החלטה חשובה עוד יותר הייתה הבאתו לקבוצה את המאמן קיקה סאנצ'ז פלורז, שפוטר מוולנסיה. "אני שמח על ההזדמנות לשרת את המועדון בתפקיד אחר", אמר קושטה על תפקידו החדש. "זה מעניק לי המון מוטיבציה להמשיך. אנחנו רוצים להתחיל מעגל חדש בקבוצה. זה פרויקט שייקח קצת זמן ואני לא מתכוון לברוח מהאחריות המוטלת עלי", הוסיף המנהל הספורטיבי החדש.

מצד אחד, קושטה לוקח את רוב ההחלטות המקצועיות בבנפיקה, ומצד שני ישתף פעולה באופן מלא עם מאמן בעל שם אירופי, שלא מוצא בכך שום בעיה, קיקה סאנצ'ז פלורז. נסו לחשוב על דבר כזה בארץ, וכנראה שלא תצליחו. רק השבוע ראינו כיצד מכבי תל אביב חוששת לומר מה יהיו הסמכויות המדויקות של המנהל המקצועי שלה העונה, אבי נמני, מתוך חשש שתפקידו יתנגש עם זה של המאמן הנכנס, רן בן שמעון. גם במכבי נתניה, ראובן עטר לא הסכים לעבוד תחת אייל ברקוביץ' (במקרה הזה אפשר להבין אותו), בזמן שברוב חלקי העולם תפקיד המנהל הספורטיבי או המנהל המקצועי הוא ברור ומוכר. מאמנים לומדים להשתלב בו, בוסים מבינים את החשיבות המקצועית שלו, אבל בישראל מכבסים מילים ומפחדים מאוד מהעניין הזה.

"אולי זה הגן היהודי שפוחד משינויים ופוחד מדברים מסוימים", סבור זאביק זלצר. "בארץ פחדו בעבר מהעניין של עוזרי מאמנים. אחר כך פחדו להכניס את מאמני הכושר. אבל מי שמספיק טוב וחזק לא צריך לפחד משום דבר. זה מודל ראוי לשמו. אני מקווה שעם ההצלחה של גיורא שפיגל ושום בבית"ר ירושלים, זה יחלחל לעוד מקומות ועוד קבוצות".

בכדי למצוא את התשובה לשאלה חייבים להבין בדיוק מהו אותו תפקיד מאיים, שכה מתנגדים לו בארץ הקודש. לפני מספר שנים באנגליה התקיים דיון נרחב בסוגיית המנהל הספורטיבי: כן או לא. גם שם חששו מאוד מהעניין. דייב בסט, מנהלה הספורטיבי לשעבר של לסטר סיטי, התבקש לתאר את תפקידו המושמץ. "המנהל המקצועי הוא בעצם בולם זעזועים", אמר אז בסט ל-BBC. "אתה גם מדבר עם ההנהלה על בסיס קבוע, אבל גם מסייע למאמן. המנהל המקצועי עוזר לבעלי הקבוצה שאין להם שום מושג בכדורגל. המאמן בשטח אחראי על עבודת הצוות, טקטיקות, כושר, מערך הרפואה של הקבוצה והצבת השחקנים. המנהל המקצועי אחראי על כל נושא המשכורת לשחקנים. הוא מעורב בבחירת המאמן. במידה מסוימת, המאמן הוא משרת אמון של המנהל המקצועי".

למרות התיאור הממצה של בסט, לא כולם בממלכה היו מרוצים מהתפקיד החדש שנכנס בסערה לחיי הכדורגל השלווים שלהם. את הבעייתיות בתפקיד הסביר בכנות לורי מק'מנמי, המנהל המקצועי של סאות'המפטון, שפיטר בתקופתו שלושה מאמנים שונים. "אני זוכר משחק אחד, הראשון שלי בתור מנהל מקצועי, שישבתי עם המנהלים בתא הכבוד וזה היה סיוט עבורי". נזכר מק'מנמי. "יכולתי לראות בבירור שחקן אחד של הקבוצה היריבה שהשמירה עליו לא נעשתה בצורה טובה ולא ידעתי איך להגיד את זה למאמן. הרי לעמוד ולצעוק בתא הכבוד לא באמת יכולתי. פשוט ירדתי למנהרת השחקנים וסימנתי למאמן את מה שאני חושב. אני מניח שהוא מאוד נפגע מזה והרגיש שאני מפריע לו בעבודה, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי. אם המנהל המקצועי הוא מאמן בעברו, תמיד יגיע הרגע בו תהיה התנגשות בין מאמן הקבוצה והמנהל הספורטיבי שלו. התפקידים יפריעו אחד לשני".

גם הפרשה שהתרחשה בקריסטל פאלאס ב-2006 ודאי לא עזרה לאנגלי הממוצע לגבש דעה חיובית כלפי המושג החדש. המנהל הספורטיבי של הקבוצה באותה שנה, בוב דואיי, התפטר לאחר חילוקי דעות עם המאמן שהוא בעצמו הביא, פיטר טיילור. "התנגדתי לטיילור בגלל שיטת המשחק שלו והיכולת הבין-אישית שלו", הסביר אז.

אפילו בקבוצת הפאר הלונדונית, ארסנל, התעסקו בחודש שעבר בתפקיד המנהל ספורטיבי. בחודש מאי האחרון הודיעו בקבוצה של ארסן ונגר על דחיית הרעיון למנות מנהל מקצועי לקבוצת הפאר. לאחר שהתפטר סגן נשיא הקבוצה, דיוויד דין, באפריל 2007, החליטו בלונדון להביא מנהל מקצועי שיוריד את הנטל מגבו של ארסן ונגר, שהפך לאיש החזק במועדון. כאמור, הרעיון נפל ובקבוצה המציאו תפקיד מנהל מקצועי מקוצץ סמכויות שלא ידרוך על האגו של יותר מידי אנשים. דני פיסזמן, חבר בהנהלת הקבוצה, אמר על ה-CEO, 'המוציא הראשי לפועל', בתרגום עברי קלוקל כי: "הוא יעבוד בשיתוף פעולה מלא עם המנג'ר. שניהם יהיו אחראים על בחירת שחקנים וסגירת חוזים". המהלך האחרון של ארסנל מדגים אולי את החשש שעדיין קיים בממלכה הבריטית מהתפקיד הנוצץ.

ישנן קבוצות באנגליה, בעיקר הגדולות, שהוכיחו עד כמה התפקיד הזה הוא הכרחי לבניית מערכת מנצחת, וגם בשאר אירופה תמצאו לא מעט דוגמאות לכך. דודו דהאן, המאמן שהעלה את הכח רמת גן לליגת העל, מאמין כי בארץ ימשיכו להיצמד לחשש האנגלי הראשוני כפי שתואר לעיל, ולא יתנו יד למינוי מנהלים ספורטיביים בקבוצות. "אין בארץ בעלי קבוצות שיש להם מספיק ביצים להודיע כי המנהל המקצועי הוא זה שהולך להחליט החלטות מקצועיות בקבוצה", אומר דהאן בכנות. "בכל מקום בעולם, בעלי הבית רואים לטווח של עשר שנים קדימה. רק בארץ המנהלים רוצים תוצאות מיידיות. אבל צריכים להבין שהמאמן לא יכול להתעסק בכל הדברים. אני לא רואה את זה קורה בארץ. גם המאמנים הישראלים הם פחדנים ולא מספיק אמיצים לעשות מהלך כזה".

למרות דבריו של דהאן, קשה להשלים עם העובדה כי תהליך שמתרחש בכל העולם לא יגיע לישראל רק בגלל האופי "המיוחד" שלנו והגאווה הישראלית. הכדורגל האירופי מלא בדוגמאות של מנהלים ספורטיביים מצליחים מאוד, שהשפעתם על הקבוצה גדולה הרבה יותר מאשר השפעתו של מאמן. סיפור מעניין שמדגים את הנושא, התרחש בסקוטלנד. דיק אדבוקט הספיק בשנה אחת בתפקיד המנהל הספורטיבי בריינג'רס לשנות מהיסוד את רוח הקבוצה. הוא הסתדר בצורה טובה עם המאמן אלכס מקליש ולא נשמעו יותר מדי חיכוכים ביניהם.

בראיונות עיתונאים לאחר שעזב את הקבוצה, אמר ההולנדי כי הוא לעולם יהיה אוהד ריינג'רס. "פעם ריינג'ר, תמיד ריינג'ר", הוא הציטוט המדויק. מבחינה מקצועית, למשל, התעקש אדבוקט על בניית אקדמיה לצעירים שתספק לקבוצה שחקני בית ברמה גבוהה. השנה כבר הגיעו החברים מגלזגו לגמר גביע אופ"א, אותו הפסידו ללא אחר מאשר אדבוקט עצמו, שמאמן בהצלחה יתרה את זניט סנט. פטרסבורג. רוב הפרשנים הסקוטים הבכירים טוענים כי ההצלחה של ריינג'רס נובעת בעיקר בגלל הגישה שהביא איתו אדבוקט.

זלצר, שמועמד להיות המנהל הספורטיבי בקבוצת הפועל פתח תקווה ושימש עד עכשיו כמאמן העל של נבחרות הנוער, מאמין כי מהדוגמה של ריינג'רס ואדבוקט צריכים גם הישראלים ללמוד משהו. "זה מודל שהצליח בכל העולם. רק בארץ עדיין לא ממש מבינים אותו", אומר המאמן הישראלי. "המנהל הספורטיבי הוא לא נגד המאמן. המנהל הספורטיבי הוא הגב של המאמן. זה בדיוק ההבדל. למנהל הספורטיבי יש אחריות כלפי הבעלים, ואם הוא גם איש כדורגל אז הוא כמובן עוזר למאמן. אין סיבה שזה לא יצליח בישראל. הרי אנחנו אינטליגנטים מספיק בכדי שזה יקרה", אומר זלצר.

"המנהל המקצועי לא עובד על המגרש, אבל יש לו את המילה האחרונה", מוסיף המאמן. "זהו איש הקשר בין המאמן לבעלים. זהו האיש שיחד עם המאמן קובע את הרכש. עוזר בייעוץ המקצועי. זה איש שמאפשר למאמן להתייעץ עם מישהו שרוצה בטובתו. ובנוסף, המנהל המקצועי הוא זה שקובע את דרך המועדון. השיטה. הסגנון".