עשר של שבוע: סרט רציני, סיום סמולץ

1. לפני שמונה שנים כמעט סיים ג'ון סמולץ את הקריירה בגלל פציעה קשה בכתף. אחרי שהתאושש מהפציעה עבר סמולצי, מגיש עם עבר מפואר וצלע באחד הטריוס המפורסמים בהיסטוריה - סמולץ-גלאווין-מדוקס, לבולפן, שם תיפקד כקלוזר מוביל. לאחר הפצרות חוזרות ונישנות הוא הוסט בחזרה ב-2005 לעמדת הפותח, שם הראה שלא שכח דבר מהימים היפים. אבל ביום רביעי הכל, כנראה, נגמר עבורו. פציעה קשה נוספת בכתף, ניתוח שיגרום לו לראות את שאר העונה מחוץ למגרש וכנראה הודעה על פרישה. עם ERA קריירה של 3.26, 210 ניצחונות ו-154 שמירות שמתפרשים על פני 20 שנה, כולן בברייבס, הוא ימצא את מקומו בהיכל התהילה בלי לחכות יותר מדי.

2. ולשחקן אחר של אטלנטה. סוויץ' היטרס, חובטים שיודעים לעמוד משני צידי הצלחת, הם מצרך מבוקש מצד אחד אבל גם חשוף מאוד לביקורת. סוויץ' היטר הוא שחקן שיודע לחבוט מימין, יודע לחבוט משמאל אבל כמעט לעולם לא יהיה חובט מדהים. כמעט, כי שניים כן היו - מיקי מנטל מניו יורק יאנקיז, שסיים את הקריירה עם 536 הומראנס ו-29.8 אחוזי חבטה, ואדי מאריי מפילדלפיה, עם 504 ו-28.7 אחוזים בקריירה. החל מיום שישי גם צ'יפר ג'ונס חבר בקבוצה המצומצמת של סוויץ' היטרס עם 400 הומראנס או יותר, כשאחוזי החבטה שלו עומדים על 31, נקודה שלמה יותר ממנטל. כבוד.

3. נזקיה של פרשת באלקו לנאשמים הגיעו לשיאם השנה. בארי בונדס עומד בפני אין ספור סעיפי אישום ומחפש לעצמו קבוצה, מריון ג'ונס נותרה חסרת תארים וחסרת כל ודו"ח מיצ'ל הכתים לא מעט שחקנים ופער מחדש את הפצע הפתוח. ג'ייסון ג'יאמבי, השחקן הראשון שהתנצל פומבית בפרשה (גם אם לא מפורשות) הצליח איכשהו לצלוח את התקופה הזו. ב-2006 הוא חבט ל-37 הומראנס, ובליל חמישי הזכיר לנו שוב שהוא חי וקיים עם פצצה ענקית על בי ג'יי ריאן וטורונטו. בלי סמים בגוף (כך, לפחות, זה נראה בשטח), ג'יאמבי הוא ההוכחה שסטרואידים לא הופכים שחקן טוב למצוין, הם הופכים שחקן מצוין לעצום.

4. ההתקפה של לוס אנג'לס איינג'לס נמצאת רק במקום ה-18 הכללי בליגה של 30 קבוצות. זה לא מפריע לקבוצה לעמוד על מאזן של 24:37, הראשון בטיבו ב-AL והשני בטיבו בליגה (אחרי ה-22:39 של שיקגו קאבס). לתשובה העיקרית יש שתי מלים: פרנסיסקו רודריגז, הקלוזר שאחראי לסגירת 24 מ-37 הניצחונות של הקבוצה. לליגה זה אמור להספיק, אבל אם ההתקפה לא תראה ניצוצות, לא בטוח שקיי-רוד יעלה בכלל לשמור על יתרון באוקטובר.

5. ולפינתו של ידיד המחלקה והאיש בעל מנוי קבע במדור. שמועות שונות קשרו את בארי בונדס לבוסטון השבוע, בעיקר לאחר פציעתו של דייויד אורטיז. התקשורת האמריקאית ספקולטיבית ומופרכת לא פחות מהישראלית, אבל הפעם נדמה היה שהגיעו מים עד נפש, ובהרבה מקומות ניתן היה לקרוא את הדעה של "נו, חלאס כבר" (תרגום חופשי, כמובן) על האופציה הזו. בהתחשב בטראש טוק ארוך הימים של בונדס עם עיר השעועית ובנדר שלו לא לשחק שם לעולם, כנראה שאפילו בתור בדיחה זה לא מצחיק.

6. ג'ובה צ'מברליין פתח לראשונה ביאנקיז, וסיים עם הספק לא מחמיא של 62 הגשות ב-2.1 אינינגים (קצב של יותר מ-20 הגשות לאינינג). הביקורות החלו לבוא גם מבפנים, כשג'וני דיימון רמז שההעברה של צ'מברליין לרוטציה תהיה בעייתית עבור היאנקיז. "בטווח הקצר זה יעזור לקבוצה, אבל בטווח הארוך נצטרך למצוא מישהו שיצליח להביא את הכדור לידיים של מריאנו ריברה". לא בדיוק הבעת אמון בחומר ההגשה שיש כרגע לפסים.

7. מאזן 22:39, מקום ראשון בסטטיסטיקה ההתקפית, מקום שישי בהגשה. קבלו את שיקגו קאבס, הלהיט של הליגה. בריגלי פילד לא ראו אליפות כבר 100 שנה (כן, כן, ידעתי ש-1908 הייתה העונה האחרונה, אבל מתימטיקה נכונה? לא תודה, לא אני). אולי ב-2008 זה יקרה?

8. מילטון בראדלי תמיד היה הילד הרע של עולם הבייסבול, המקרה הקלאסי של "כשהראש דפוק כל הגוף סובל". כשהראש של בראדלי, שבכל עונה מחליף קבוצה והשנה משחק בטקסס, במקום הנכון הגוף יכול רק להתענג. חמישה הומראנס בששת המשחקים האחרונים, 13 בסך הכל לאורך העונה ו-33.6 אחוזי חבטה יש לו כבר, והיד עוד נטויה. עד שמשהו ידפוק לו את המוח, כמובן.

9. זה יקרה בשבוע הקרוב, אולי בעוד שבועיים. קן גריפי ג'וניור יחבוט להומר ה-600 שלו. מה ששוב מעלה את התהיה מה היה קורה לו החובט הכל-כך מוכשר הזה לא היה נפצע כל כך הרבה פעמים במהלך הקריירה.

10. בבייסבול, למי שלא יודע, גם כן יש דראפט, וטמפה ביי רייז בחרו במקום הראשון את טים בקהאם מתיכון ג'ורג'יה. האם הוא כזה עילוי? יכול להיות שכן, וייתכן שהוא יימחה מהזיכרון מהר מאוד. הנה הבחירות מספר 1 מ-1995 עד 2005 (את 2006 ואת 2007 אנחנו לא סופרים, השחקנים הללו יפרצו, אם בכלל, רק בשנתיים הקרובות):

1995 - דארין ארסטד (אנהיים)
1996 - קריס בנסון (פיטסבורג)
1997 - מאט אנדרסון (דטרויט)
1998 - פאט ברל (פילדלפיה)
1999 - ג'וש המילטון (טמפה ביי)
2000 - אדריאן גונזאלס (פלורידה)
2001 - ג'ו מאוור (מינסוטה)
2002 - בריאן בולינגטון (פיטסבורג)
2003 - דלמון יאנג (טמפה ביי)
2004 -מאט בוש (סן דייגו)
2005 - ג'סטין אפטון (אריזונה)