צ'אבי אבינו

24 שנים אחרי הגמר האחרון שלה ו-44 שנה אחרי הזכייה הראשונה והאחרונה בתואר בינלאומי, רמת הציפיות מנבחרת ספרד מגיעה לשיא. סגל השחקנים העומד לרשותו של המאמן לואיס ארגונס הוא מהטובים שידעה המדינה המפוצלת והמשוסעת.

על מלאכת החיבור של שלל כוכבי הנבחרת יהיה אמון צ'אבי. הקשר הקטאלוני הוא החולייה המקשרת בקבוצתו, ברצלונה, והוא זה שיצטרך לתת את הטון במרכז המגרש הספרדי באליפות. עם כל הכבוד לקור הרוח והשקט של צ'אבי אלונסו ולכישרון הגדול, ססק פברגאס, הרי שצ'אבי הוא הברומטר האמיתי של הנבחרת, הכוח המניע מאחור. לצ'אבי נכונה עבודה לא קלה. בדיוק כמו בברצלונה, כך גם בנבחרת, אבק הכוכבים פחות דבק בו. כפי שבבארסה יש שחקנים נוצצים וזוהרים יותר ממנו כמו רונאלדיניו, אטו, הנרי ומסי, כך גם בספרד, כגון סרחיו ראמוס, פרננדו טורס ודויד וייה. אפילו שחקנים עולים, רגע לפני הפריצה, דוגמת דני גויזה, רובן דה לה רד ואחרים, קצת יותר מעניינים ממנו.

אולם צ'אבי כבר רגיל למחול על כבודו ולעשות את העבודה הפחות יפה ונקייה במרכז המגרש. גם על העובדה כי איקר קסיאס הועדף על פניו כקפטן, עבר צ'אבי בשתיקה. עם כל הכבוד לשוער הכי טוב בעולם כיום, הרי שאחרי אי זימונו של ראול לנבחרת, המפתחות עברו לידיו של צ'אבי. הוא האיש שיצטרך לאסוף את הפאזל החדש שבנה ארגונס.

בקיץ 2006 שיחרר לואיס ארגונס אנחת רווחה גדולה, אחרי שהמאמן הספרדי יכול היה לזמן את צ'אבי לסגל הנבחרת לקראת גביע העולם שנערך בגרמניה. קשרה הקטאלוני של ברצלונה החלים מפציעה קשה בברכו, שהשביתה אותו לחלקים נכבדים של העונה ההירואית של בארסה. התקשורת הספרדית, שיחסיה עם המאמן העקשן כבר מזמן עלו על שרטון וממאנים לשקוט, לא הבינה את פשר המהלך התמוה, לדעתה, של זימונו של צ'אבי. ארגונס עמד על שלו והסביר בשפתו: "אנשים טוענים שזה יהיה הימור לקחת את צ'אבי למונדיאל, אבל אני אומר שזה יהיה הימור מטורף להשאיר אותו בבית".

הפעם, לקראת היורו, כבר לא היה צריך המאמן להסביר שום דבר לאף אחד. בעונה שבה כמעט כלום לא הלך לברצלונה, שהתפרקה אי שם לקראת הסוף, היה צ'אבי בין הבודדים שתפקדו בענק הקטאלוני ועוד בצורה די מרשימה. הוא כמעט היה היחיד שבלט מעל הבינוניות שפקדה את המועדון ששואף למצויינות.

אם בשנים האחרונות התרכז צ'אבי בלעשות את העבודה יותר בחלק האחורי של המגרש ולפנות את השטח ללהטוטנים, הרי שהעונה, כשהשחקנים שפג קסמיהם הועפו מכר הדשא, תופקד הקשר יותר בחלק הקדמי של הבלאוגראנה, הודות לעובדה שיא יא טורה חיפה מאחור. גם מקדימה הראה צ'אבי שיש לו מה למכור. את העונה הוא סיים עם שמונה שערים (שבעה מהם בליגה וחלק ניכר במאני טיים) ב-47 משחקים. גם בנבחרת הוא הרשית ארבע פעמים בעשרת המשחקים ששיחק במוקדמות.

צ'אבי הוא קטאלוני מבטן ולידה. הוא נולד בטרסרה, חלק מחבל קאטלוניה, וכבר בגיל 11 הובא למועדון של בירת החבל על ידי אביו. מאז ועד היום דרך רק במתחם הקאמפ נואו. אולי זה מראהו שכמעט ולא השתנה כהוא זה, אבל צ'אבי מכדרר בקבוצה הבכירה של המועדון מזה עשר שנים, והוא רק בן 28. כבר כששיחק בנוער ובקבוצת המשנה של המועדון, יועד צ'אבי לגדולות - לרשת את מקומו של פפ גווארדיולה בחוליית הקישור. אפשר לראות בכך צירוף מקרים כאשר בעונת 1997/8 קיבל את הצ'אנס הראשון שלו בדשא של הגדולים כשהחליף את אותו פפ, כשזה נפצע. רצה הגורל עוד יותר לטלטל את העלילה ובעונה הבאה יתאחד הצמד, כשגווארדיולה יפקח על מחליפו מהקווים.

כאחד שהתחנך והגדל אצל יוהאן קרויף, לואי ואן חאל ופרנק רייקארד – כולם דוגלים בכדורגל התקפי – שם צ'אבי דגש רב על המשחק הטכני שלו ושל קבוצתו: "כדורגל הפך משחק מאוד מהיר, מאוד פיזי, שהכול בו תלוי בעבודה קשה, והרבה גם מבוסס על הכדורים החוזרים", העיד בעצב. "באתי מבית ספר שלימד אותי כדורגל טכני, של נגיעה בכדור, של מסירות. כדורגל שאוהדים מעריכים ואוהבים לראות".

ההערכה הגדולה לפועלו הגיעה עד אנגליה. באחד הראיונות בתקשורת הספרדית לפני ההתמודדות בחצי הגמר מול מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר ליגת האלופות חשף כי מקורב לשדים האדומים יצר עימו קשר: "קיבלתי טלפון מאדם שהזדהה כקרוב לסר אלכס פרגוסון. הוא אמר שמנצ'סטר מחפשת קשר יצירתי וטכני, שימשיך את הדרך המזוהה עם המועדון. הייתי מאוד מוחמא מכך, אבל אני אוהד גדול של ברצלונה". בין אם במנצ'סטר באמת רצו אותו, בין אם סתם ניסו לשחק ברגשותיו, הרי שמכל הכוכבים המתרוצצים בסגול, בצ'אבי הם בחרו.

עם צ'אבי יגיע לקישור חברו הטוב מברצלונה, אנדרס אינייסטה. האחרון הוא אמנם לא קטאלוני במקור, אבל הוא כבר מזוהה כאחד כזה כשהגיע למועדון כבר בגיל 12. הקו המקביל ביניהם הוא ששניהם הציגו יכולת טובה בעונה הקשה שעברה קבוצתם.

גם אינייסטה מודע לשפע הציפיות: "אני מקווה שאחרי הטורניר הזה כבר אף אחד לא ישאל אותנו 'למה ספרד לא זוכה אף פעם'? אפשר לתת מיליון הסברים. כל פעם אנחנו מגיעים עם תחושה שאנחנו יכולים לעשות משהו גדול, כל פעם יש לנו קבוצה טובה, כל פעם הציפיות בשמיים. כשהייתי ילד בן 10 ראיתי את משחק ההפסד ברבע הגמר לאיטליה במונדיאל 1994 בארצות הברית. תמונה אחת נחרטה בזכרוני – פניו של לואיס אנריקה מלאות זעם ודם. זו תמצית הסיפור שלנו – כל פעם זה עובר לידנו, תמיד אנחנו חסרים איזה משהו".

אינייסטה, כמו צ'אבי, דוגל בכדורגל היפה ומנפק את ההסבר שלו להצלחה: "אחזקת הכדור היא ההגנה הכי טובה. אני מכבד את היריבות שלנו באליפות, אולם רובן לא שמות דגש על יצירתיות. אנחנו, לעומת זאת, מנסים לשחק כדורגל יפה וטכני. זו הרוח של בארסה, זה המפתח להצלחה".

כפי שהעיד צ'אבי לא אחת, כמו שחקנים אחרים של ברצלונה, כי הוא קודם כל אוהד של הקבוצה בה הוא משחק כל חייו לפני שהוא שחקן שלה. דבר זה מוביל אותנו לנקודה הכי רגישה שקיימת בספרד. נקודה שעולה כל פעם מחדש, שאי אפשר שלא לשוב אליה כל אימת שמוזכרת הנבחרת האדומה. במדינה בה קיימות 17 קהילות אוטונומיות, בכדורגל בו קיימת קבוצה (אתלטיק בילבאו) שכוללת בתוכה רק שחקנים באסקים, בחבלים רבים בהם אינם מייחלים להצלחה של הנבחרת ולא ממש בוכים כשהיא מודחת כיוון שהם אינם רואים בה כמייצגת אותם, נושא הזהות והלאום סבוך ביותר.

אמנם בתוך הנבחרת לא קיים הפיצול הגדול כפי שקיים בקרב האוהדים. ספרד עברה את כל הטורנירים בהם השתתפה בשקט ושלום יחסי בין שחקניה. בהשוואה למצבה של נבחרת הולנד ביורו 1996, שהתפצלה לשני מחנות, הרי שמצבה של ספרד לאורך השנים טוב. השחקנים מגיעים למען מטרה אחת. אבל גם אם הם אינם מודים בכך בפה מלא, הרי שנושא הזהות תמיד רוחש מתחת לפני השטח, בוודאי כאשר הקהל והמדיה תמיד דואגים להעלותו שוב ושוב. בקטאלוניה, למשל, מתרעמים על התלבושת של הנבחרת.

גם צ'אבי מרגיש קצת מפוצל בעניין. "עבורי, להגיע לנבחרת ספרד זוהי אחת מהפסגות הגבוהות בקריירה שלי". יחד עם זאת, באותה נשימה הוא טוען כי היה מאושר לשחק באחד מהטורנירים במדי נבחרת קטאלוניה, כפי שמייחל נשיא ברצלונה, ז'ואן לאפורטה. "אני מאוד מחובר לחבל. הייתי שמח להיות קפטן נבחרת שכזו, אולם כעת זה בלתי אפשרי. כעת, אני משחק בנבחרת ספרד ומחוייב לה כי זו המדינה שלי. ברגע שקטאלוניה תוכר כחבל אוטונומי ותהיה לה מדינה, אלך איתה".

עד שקטאלוניה תקבל אוטונומיה משלה כנראה שהרבה מים יזרמו בים התיכון ועוד אי אילו טורנירים יעברו עלינו לטובה. אמנם הס מלהזכיר את המילה קוף בקרבתו של ארגונס, שכינה כך פעם את תיירי הנרי, אבל לצ'אבי, אינייסטה וחבריהם יש קוף גדול מאוד להוריד מהגב, אחרי 24 שנים למודות כישלונות ואכזבות, בהן לא הצליחה ספרד להגיע למעמד חצי גמר.

"אף אחד לא יזיז אותי מעמדתי – נבחרת ספרד היא הפייבוריטית העיקרית לזכייה", אמר לותר מתיאוס בראיון לעיתון ה'בילד' הגרמני. "ברצלונה הסתמכה העונה פחות על רונאלדיניו ובעיקר על צ'אבי ואינייסטה, שגם משחקים בנבחרת. העובדה שיש להם גם את פברגאס לא מצריכה דאגה מהם". אם מאמנה החדש של מכבי נתניה אומר, אז מי אנחנו שנערער?