מצהוב-סגול וירוק יוצא לילה לבן

הנה זה בא

די לדבר על שנות ה-80, תתרכזו בהווה: הגמר בין בוסטון ללייקרס נפתח (4:00, ספורט 5). המאצ' אפים, התוכניות ההגנתיות והאקס פקטורים

גיל קדרון

הנה זה בא. כמה חודשים של פנטזיות ושבוע ארוך מלא בנוסטלגיה הסתיימו כעת, והלילה (4:00 בין חמישי לשישי - כל המשחקים בערוץ 5) תיפתח סדרת הגמר של ליגת ה-NBA, עם המפגש לו חיכו כולם - משחק מספר 1 בין הבוסטון סלטיקס נגד הלוס אנג'לס לייקרס.

עכשיו אחרי שתמו כל הדיבורים על המשמעויות הרבות של הגמר הקלאסי על כל מה שמחוץ לפרקט, הגיע הזמן לחזור ליסודות ולנסות לנתח את המאצ' אפים, ואת היתרונות והחסרונות של שתי הקבוצות.

עוד בוואלה!

אחרי הטראומה מלבנון הוא לא רצה לצאת מהבית. עכשיו הוא מופיע על במה

לכתבה המלאה

משימה בלתי אפשרית

זה זמן רב לא היה מפגש ניגודים קלאסי כל כך, בין ההגנה האימתנית בליגה להתקפה הפוריה ביותר. המשימה ההגנתית המשמעותית ביותר של הירוקים תהיה - אנחנו לא מחדשים לכם דבר - קובי בריאנט.

דוק ריברס, ועוזרו והאחראי ההגנתי תום תיבודו, העמידו חומות בצורות בכל הדרכים שמובילות לטבעת, כפי שחווה זאת לברון ג'יימס, שעד שהתרגל לאתלטיות ולקשיחות שהקיפו אותו בכל הזדמנות שבר שיאי נגרות.

איך זה נעשה? בעזרת הידיים הארוכות והפעילות של שחקן ההגנה של השנה קווין גארנט, שבעזרת מודעות הפרקט האדירה שלו יודע מהי השנייה המדויקת בה העזרה תפעל בצורה היעילה ביותר. מאחוריו מחכה קנדריק פרקינס, שהעלה מדרגה בפוסט סיזן (9 ריבאונדים למשחק בגמר המזרח), ובמקום לקפוץ לחסום כדי לרפד את הסטטיסטיקה מתמקם היטב עם ידיים מורמות ומסתיר את הטבעת.

אולם קובי איננו לברון, שמתקשה לקלוע בין קו השלוש לצבע, בעוד הממבה הראה נגד הספרס שגם אם חוסמים לו את החדירות הוא מסוגל לנפק תצוגות על מול ההגנות המרשימות ביותר, ויכול להשתחרר משומרו לזריקה טובה בעזרת כדרור פשוט או הטעיה קטלנית.

במפגשי העונה הרגילה, טרם הגעתו של פאו גאסול להוליווד, השומר של קובי היה ריי אלן, שחקן הגנה בינוני בימים מוצלחים במיוחד. משימתו של אלן הייתה לעמוד מטר ממספר 24, בתקווה שההתגרות תגרום לו להשליך כמה שיותר מבחוץ. וזה עבד - בריאנט החטיא בלי סוף (4 מ-25 בשני המשחקים בזריקות מאחורי קו העונשין), אבל לאור הכושר הנוכחי והמעמד, קשה לדמיין שבריאנט יציג שוב מספרים דומים.

כעת צריך ריברס להכריע אם לאמץ שוב גישה זו, למרות כשלונה המוחלט בגמר המערב. לאחרונה אמר פופוביץ' שהניתוח הצליח והחולה מת, כי חניכיו עמדו בכל הקריטריונים שהציב להם לפני הסדרה מול הלייקרס.

אם יבחר דוק בשמירה אחד-על-אחד מרוחקת, הוא ינסה על ידי כך להוציא את שאר הלייקרים מהמשחק, תוך הישענות על הסטטיסטיקה שאומרת שכשקובי זורק במהלך הפלייאוף יותר מ-20 פעם הלייקרס רושמים מאזן 3:6, לעומת מאזן של 0:6 כשזורק פחות. קשה לדעת אם יכולת חלשה של חבריו הובילה אותו לזרוק יותר או שמא להפך, אבל ריברס, כמו רבים לפניו, יחזיק אצבעות שיקפוץ לו הקובי. רווח נוסף (שלא הניב תוצאות מול הספרס): ה-MVP לא יגיע לקו, אחד היתרונות הקטלניים ביותר שלו.

האפשרות השנייה שלו היא לתת לו את "טיפול לברון", ולהשאיר את קלעי השלוש דרק פישר, סאשה וויאצ'יץ' ו-ולדימיר רדמנוביץ' פנויים מאחורי הקשת, ואת למאר אודום ופאו גאסול חופשיים לקבל את הכדור בקאטים היעילים שלהם - כל אלה כלים שהסלטיקס לא היו צריכים להתמודד איתם בסדרה נגד הקאבלירס. מה גם שבריאנט ישמח לקבל את הכדור בפוסט ולנהל משם את המשחק אם יסבול משמירות כפולות רצופות. במקרה כזה ג'יימס פוזי יקבל דקות ארוכות כמומחה הגנתי.

גאסול/אודום-גארנט

מאצ' אפ מעניין נוסף יעמיד את פאו גאסול ולמאר אודום מצד אחד, וגארנט מצד שני. כשפיל ישחק עם פאו כסנטר לא תהיה לריברס ברירה אלא להעמיד מולו את פרקינס ולהעביר את KG לאודום, שני ציוותים שמעניקים לצהובים יתרון מהפתיחה.

הפרשנים בארה"ב ממשיכים לחכות לראות את גארנט לוקח את השומרים שלו לסל באופן עקבי, במיוחד ברבע הרביעי, אולם זה כבר לא יקרה. ולפיכך, אודום יכול לסגור ביעילות את המסירות של הביג טיקט מהפוסט, כמו גם להפריע לזריקות שלו, בזכות ידיו הארוכות.

גאסול אמנם משגע לעיתים את מאמנו עם שחרורים מעודנים מסביב לטבעת, אבל התנועה החכמה שלו והרב גוניות ההתקפית שלו - כשכל ניסיון לשים עליו שמירה כפולה ייגמר באסון, לאור החמישייה ההתקפית של הלייקרס בכל רגע מהמשחק - יגרמו לפרקינס כאבי ראש רבים. הפתרון שלו צריך להיות מכות. ואז עוד קצת מכות, ולקוות שהקטלוני ייצא מהעניינים.

אפשרות נוספת היא חמישייה נמוכה בה גארנט הוא הגבוה היחידי, מה שעשוי לנטרל לחלוטין את התרומה של גאסול. ואם האחרון יצליח לגבור על השומר הטוב ביותר של הירוקים הוא ייאלץ לחכות לשנה הבאה כדי לנסות להשיג את האליפות שחמקה ממנו במשך כל הקריירה. בחמישייה נמוכה עשוי פול פירס לקבל את המשימה להאט את אודום, ואם זה לא יגיע מפוקס ואגרסיבי, כפי שקורה לו לא אחת, השטף ההתקפי הצהוב ישתבש.

פול פוזישן

לאיש כבר אין ספק שפירס הוא הגו טו גאי ההתקפי של הסלטיקס. ג'קסון צריך להכריע אם רדמנוביץ' יקבל את המשימה לתת לו לחלוף על פניו או לקלוע מעליו, או לחלופין להציב עליו את קובי ולהסתכן בהתשת הסופרסטאר. סביר להניח שוולטון יקבל גם הוא את הצ'אנס לעשות את העבודה.

אלן יצטרך להשיג את השלשות שלו מול קבוצה שמצטיינת במניעת הקליעה מרחוק, שנובעת מנטייתו של פיל להימנע מלהשתמש בשמירות כפולות. ומכיוון שסביר להניח ש-KG לא יכריח אותו לשנות את עמדתו בנידון, אלן יצטרך לנוע ללא הפסקה ולנצל פרצות של חצי שנייה.

לא כוחות

הגענו למאצ' אפ המשמעותי ביותר בסדרה הזו, וזה שהפערים שבו הם הגדולים ביותר - קרב המאמנים.

סמליות נוספת בסדרה מגיעה מכיוונו של ג'קסון, שיחפש בסדרה זו לשבור את שיא האליפויות של אגדת הסלטיקס רד אאורבך דווקא מול קבוצתו. ומול האיש בעל תשע הטבעות יתרוצץ מאחורי הקווים ריברס, שלא בדיוק הצליח להשקיט את לבבות אוהדי בוסטון ולהעלים את ספקות הפרשנים במהלך הפלייאוף הזה.

צפו לראות את התמונות הבאות לעתים תכופות: פיל יושב רגוע על הספסל, בעוד שדוק מתרוצץ באמוק, מאבד משלוותו ומחפש פתרונות יצירתיים לבעיות האינסופיות שמעמידה לו LA. אצל אלופת המערב ישנה רוטציה ברורה ועקבית, וגם שחקנים כמו ג'ורדן פארמר ולוק וולטון, שלא פגעו בצורה עקבית בפוסט סיזן, קיבלו את ההזדמנויות שלהם להשיב לעצמם את הבטחון, ולקחו אותה בשתי ידיים.

ריברס, מנגד, הגיע עד הגמר ללא רוטציה ברורה בעמדת הרכז, כשלעתים סם קאסל רואה דקות ארוכות מאחורי רייג'ון רונדו ומחרב לחלוטין את ההתקפה הקלטית, ואז לפתע אדי האוס נשלף מהבוידעם לדקות לא מעטות. בגזרת הגבוהים המצב חמור אף יותר, כשגלן דייויס וליאון פו מיובשים משחקים ארוכים, ואז מקבלים הוראה לפשוט את האימונית באמצע המחצית השנייה.

דטרויט גם חשפה את החולשה ההתקפית הגדולה ביותר של בוסטון - חוסר האונים שלה כשהפיק אנד רול לא עובד. בשלבים מסוימים בגמר המזרח קפצו שני שחקנים על פירס/רונדו בתרגיל "טראפ" שסוגר את נתיבי המסירה, ולא רק שדוק לא הציע דיאגנוזה (כמו להביא שחקן שלישי לאיזור), הוא אף לא איבחן את המחלה וחניכיו המשיכו להיכנס לאותה דרך ללא מוצא שוב ושוב. תהיו בטוחים שפיל עידכן את הרשימות שלו בנקודה מכרעת זו.

נקודה נוספת נובעת מאישיותם של שני הבוסים. ג'קסון תמיד ידע להקנות שלווה וביטחון עילאיים לשחקניו, בעוד ריברס אינו כריזמתי דיו כדי להוריד את הלחץ מכתפיהם של רונדו, אלן ובעיקר גארנט, שנראה לעתים בדרך להתמוטטות עצבים, גם שעה ארוכה אחרי הבאזר האחרון של ניצחון גדול, גם בשיחות הנינוחות שהוא מנהל עם ביל ראסל. הבחור כל כך רוצה לנצח, ושם על עצמו יותר מדי לחץ, וזקוק למאמן שיוריד אותו ממנו כמו אוויר לנשימה.

תחזית

ישנם פרשנים שסבורים שג'קסון יטרוף את הקלפים עם הצבתו של קובי על רונדו דווקא, אולם גם דרק פישר צפוי לאמלל את חייו של מנהל המשחק הצעיר והבלתי יציב, שלא לדבר על מחליפו הקשיש. בין כה וכה, למרות יתרון הביתיות של הירוקים, ולמרות שני הניצחונות המרשימים בדטרויט, קשה למצוא פרשנים בארה"ב שיהמרו על הסלטיקס, כשרוב התחזיות מדברות על אליפות צהובה אחרי שישה משחקים.

אולם הפער הבלתי ניתן לגישור בכל האספקטים בין ג'קסון וריברס, מסמן לדעת כותב שורות אלה שצפויה לנו אכזבה בדמות סדרה קצרה מהצפוי. אלא אם כן KG יתעלה לרמות טים דאנקניות, פירס לרמות בריאנטיות, אלן לרמות רג'י מילריות, ורונדו ופרקינס ישמרו על יציבות סטוקטון-מאלונית - האיזון והגיוון ההתקפי של הלייקרס, הקובי הגדול מכולם, והמאמן הגדול מכולם יעשו את העבודה.

תחזית: LA תנצח אחד משני המשחקים הראשונים בבוסטון ותסגור את העניינים עם שלושה רצופים בבית. 1:4 ללייקרס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully