לצאת מהקופסה

לאורך השנתיים האחרונות אף אחד לא ידע ממש מה המטרות של דניאל יאמר. האם יסתפק בגיחה לצמרת הטבלה, דבר שנתניה כבר עשתה בעידן אשר אלון, או שהוא חולם על הבלתי אפשרי. על אליפות. נדמה שגם מכבי נתניה של יאמר לא באמת ידעה מה היא רוצה להשיג תחת הבוס החדש, עד השנה האחרונה. המהפך שיאמר עשה לקראת העונה הבאה, גם אם זה נעשה בדרכים מכוערות, רומז שהבוס רוצה לעשות היסטוריה בנתניה.

יש כאן מסר ברור למערכת: יש אצטדיון חדש בדרך, יש כשרונות צעירים שמתבשלים בדרך, יש מאמן שיכיר את השם מכבי נתניה לכל זר שיקבל ממנה הצעה בשנים הבאות, ובעיקר יש בוס שמדביק את כולם בחזון שלו. חזון זאת מילת המפתח. בכל סיטואציה אחרת מכבי נתניה היתה נשדדת על ידי הקבוצות הגדולות בארץ, יאמר מצליח לשמור על מה שהוא בנה הרבה בגלל שהוא גורם למערכת להאמין במה שהוא מאמין. צפו לחגיגות באצטדיון החדש.

מכבי נתניה סיימה שנתיים ברציפות במקום השני בזכות. בגלל שהיא היתה קבוצה מאומנת היטב, בגלל שהיא היתה קבוצה רצינית ביותר, יציבה נפשית, חזקה מנטלית, ולא בגלל חולשת הקבוצות הגדולות או משהו אחר. אחרי שני עשורים שחורים, כל ניצחון, כל חילוץ כדור של דלה ימפולסקי, נחשב להישג. להפתעה. בעונה הבאה אלמנט ההפתעה לא ייחשב. בעונה הבאה נתניה תצטרך לשחק גם כדורגל מרגש, גם לסיים מינימום במקום השני, וגם לדגדג קצת יותר את בית"ר, כדי לעמוד ברף הזה. או בקיצור: לחץ לא בריא. אפילו הרסני. אם נתניה תעבור אותו בשלום, תתחילו להאמין גם אתם בהגשמת החלומות של יאמר.

מכבי נתניה של יאמר הצליחה בהרבה גזרות בשנתיים האחרונות, למעט הזרים. חוץ מלואיס מרין, הזרים של נתניה התחלפו בשרשרת. באו בדרך מצחיקה ונזרקו בדרך מצחיקה. נתניה לא תוכל לקפוץ מדרגה ללא זרים ברמה גבוהה. מספר הישראלים הטובים שהיא יכולה להביא מוגבל, והיא לא יכולה להתנהל כמו חובבנית בשוק השחקנים העולמי. קבוצות גדולות לוקחות אליפות עם הישראלים הכי טובים, קבוצות קצת יותר עניות יכולות לאיים עליה דרך שוק הזרים. הפועל חיפה של 1999 היא הדוגמה המושלמת לכך. מול ג'ונגל הזרים שמוצעים לקבוצות בארץ, כולם שווים. כולם באותה שורה. אם נתניה של מתיאוס אכן תיישם את הלקח הזה, כפי שמצופה מקבוצה עם מאמן בעל שם כזה, יהיה לה גם מה למכור מול בית"ר.