לפחות תעשה מזה כסף

1. חוזים ארוכים. אלי טביב קלט את המשחק הפשוט של הכדורגל: חוזים ארוכי טווח עם שחקנים מובילים לא רק מגדילים את ההכנסות, אלא גם מקנים למועדון מימד של יציבות ושם טוב. גי'זרמו ישראלביץ', סמואל יבואה, אביחי ידין, יעוזה אבובקרי, דגלאס דה סילבה ואורי אוזן חתמו על חוזים כאלה בקיץ ובמהלך העונה. להפועל כפר סבא יש את הכוח לעשות קופה הקיץ, למרות המפולת. הרי בינינו, אם יניב עזרן שווה 800 אלף יורו, יבואה שווה לפחות שני מיליון. לא ככה?

2. גיבוי. אלי אוחנה ירד ליגה עם הפועל כפר סבא, בעט בכל דליי הסטטיסטיקה ושוב הוכיח לנו שכמה שאתה יכול להיות למעלה, אתה יכול להיות הרבה יותר למטה. רק אצלנו, בכדורגל הישראלי, הקיצוניות הזאת, קו התפר הדק שמפריד בין פיטורי מאמן מצליח כמו ראובן עטר לעומת גיבוי חסר תקדים לאוחנה, יכול להתפרש כמשהו לגיטימי ונכון. גם אם הוא טועה, מגיע לבעלים של כפר סבא קרדיט על הדרך האמיצה שלו. דניאל יאמר, ראה ולמד.

הפועל כפר סבא עדיין לא עשתה את המעבר הזה, מקבוצת ליגה בינונית לקבוצת ליגה לגיטימית. מטריד. אם בעוד 15 שנה נראה את האוהדים נוסעים שוב למשחק עליה בוסרמיל, אחרי שירדו במחזור האחרון של העונה הקודמת בגלל פנדל מפוקפק, לא עשינו כלום. כפר סבא צריכה להחליט מה היא רוצה. לדשדש זה לפעמים טוב, אבל בסוף זה גם נמאס. תחשבו על זה.

אבא של חבר שלי צפה במשחק האחרון של הפועל כפר סבא והחמיא לקשר דגלאס דה סילבה. "אבל הוא בכלל בלם", הסביר לו הבן. "אז למה הוא כל הזמן עולה למעלה?", שאל האב. אז זה בדיוק העניין של אוחנה, שחשב שכדורגל אטרקטיבי יכול להביא גם נקודות. יכול להיות שהקהל של הפועל כפר סבא נהנה מששה שערים במשחק נגד קריית שמונה, אבל ת'כלס, זה לא השאיר אותו בליגה. רוח הכדורגל? אולי באנגליה.

אלי אוחנה אמר לי בראיון בתחילת העונה, שהוא לא מבין את ההצהרות של ראשי ליגת העל שטוענים שהיו מוכנים לשתף יותר שחקנים צעירים בכדי לתרום לשיפור הליגה. "הרי בינינו", הוא הסביר לי. "אם הצעירים לא מוכשרים, אז בשביל מה צריך לשתף אותם?". צודק. הפועל כפר סבא הפסידה העונה בדיוק בגלל העניין הזה. אם היה לה עוד עשרה שחקנים אפורים כמו עופר טלקר היא הייתה מצליחה להישאר בליגה בעזרת החוכמה והניסיון. טיפ קטן למאמן: הצעירים גם לא יעלו אותך ליגה. לקח.