חילופי הדורות של ברוקנר
בשירו המפורסם בריאן אדאמס שר על "הקיץ של 69", הימים הכי טובים בחייו. כשבצ'כיה חושבים על ימים טובים, נזכרים שם בקיץ אחר, הקיץ של 96. הקיץ בו שם המאמן דושאן אוהרין נבחרת אלמונית, וברובה צעירה, על המפה של הכדורגל האירופי. הקיץ שבו הנבחרת, שהתמודדה בפעם הראשונה לאחר התפרקות צ'כוסלובקיה בטורניר גדול, הפכה לסגנית אלופת אירופה.
בקיץ של 96, אחד העיתונים היומיים בארץ הקדיש את שער מדור הספורט שלו לכותרת ענקית: "הפועל פ"ת מנהלת מו"מ עם ראדק בייבל וולדימיר סמיצ'ר מנבחרת צ'כיה". אז, מעטים הכירו אותם. אחרי אותה אליפות הם היו כוכבים. בייבל בחר בהצעה מאתלטיקו מדריד, סמיצ'ר חתם בלאנס הצרפתית. הפועל פ"ת חיפשה זרים אחרים. השוק הצ'כי כבר היה גדול ויקר מדי על הכדורגל הישראלי.
בקיץ של 96, מירוסלאב קאדלץ הוביל את הגנת הנבחרת בקמפיין החלומי. כשהגניב מבט אל היציע, הוא ראה שם את בנו מיקאל בן ה-12. לא בטוח שקאדלץ האב האמין ש-12 שנים מאוחר יותר יתהפכו היוצרות, והוא זה שיעודד את מיקאל הלבוש במדים האדומים של הנבחרת. הסיפור של האב והבן לבית קאדלץ ממחיש את התהליכים שעברו על הכדורגל הצ'כי מאז הקיץ של 96. בעוד האב היה אחד משחקני הסגל הבודדים ששיחקו מחוץ לצ'כיה, מיקאל הוא אחד משני השחקנים הבודדים בסגל שמשחקים במדינה.
תריסר שנים לאחר הקיץ של 96, עומד הכדורגל הצ'כי שוב על פרשת דרכים. שוב בעיצומו של תהליך חילופי דורות, אבל הפעם הסגל עמוס בכוכבים מהליגות הבכירות של אירופה. גם הפעם הציפיות מהנבחרת נמוכות, אבל בסגל יש את הכלים להצלחה. כמו בקיץ של 96, אף אחד לא סופר את צ'כיה כמועמדת לזכות, השאלה היא האם דווקא עכשיו, הסגל הנוכחי של קארל ברוקנר יכול לשחזר את אותו קיץ חלומי, או להפוך לבדיחה של אירופה.
אל תפספס
נבחרת בפוסט טראומה
ההצלחה ביורו 96 יצרה מומנטום אדיר לשחקני הנבחרת ברמה האישית, אבל לא ברמה הקבוצתית. צ'כיה לא הייתה במונדיאל בצרפת שנתיים מאוחר יותר, ונכשלה להעפיל גם למונדיאל בדרום קוריאה ויפן ב-2002. ביורו 2000 היא הודחה בשלב הראשון, ורק באליפות אירופה הקודמת בפורטוגל, הצליחה הנבחרת להעפיל לחצי הגמר. במהלך השנים האלה, הצטרף לסגל בהדרגה דור הביניים.
מדור הביניים אפשר למצוא בסגל הנוכחי שחקנים כמו מארק ינקולובסקי, תומאס אויפאלושי, תומאס גלאסק, יאן קולר ומילאן בארוש. רובם היו שותפים לכישלונות של הנבחרת ב-12 השנים האחרונות, לצד הקריירה האישית המשגשגת של כל אחד בנפרד. על הבסיס הזה, בונה ברוקנר באיטיות את חילופי הדורות של הנבחרת. רגע לפני שהוא מפנה את תפקידו, ברוקנר עדיין לא מהמר על ילדי העתיד, שהגיעו לגמר המונדיאל עד גיל 20 בשנה שעברה, אבל הוא שם את המפתחות בידיהם של כוכבי הנבחרת הצעירה ב-2002, פטר צ'ך, ירוסלאב פלאסיל, זדנק גריגרה וחבריהם.
ברוקנר מאמין שהשילוב בין דור הביניים לשחקנים הצעירים יותר בסגל, ישחרר את הנבחרת שלו מהצל הענק של כוכבי יורו 96. בשביל הנבחרת הצ'כית, יורו 2008, הוא לילה ראשון בלי פאבל נדבד, פטריק ברגר, ולדימיר סמיצ'ר וקארל פובורסקי. שחקני דור הביניים סבלו מההילה של הדור הזה והתוצאות היו בהתאם. הפעם, בהיעדר מבוגר אחראי, אפשר לצפות מהחבר'ה הצעירים להתפרק קצת.
דרוש מנהיג
ברוקנר מציג סגל מאוזן להפליא. פטר צ'ך הוא באנקר בשער. תומאס איופאלושי וזדנק גריגרה הובילו את פיורנטינה ויובנטוס לליגת האלופות, כשיחד איתם ישחק בהגנה גם מארק ינקולובסקי הנפלא ממילאן. הקישור יורכב מירוסלאב פלאסיל מאוסאסונה, דויד יארולים, שנתן עונה נפלאה בהמבורג וליבור סיונקו מפ.צ קופנהאגן, שכיכב במשחקי ההכנה. בחוד של הצ'כים יופיע שוב יאן קולר הבלתי נגמר ויחד איתו מילאן בארוש המושמץ. ברוקנר מאמין בבארוש ולא נכנע ללחצי התקשורת להשאיר אותו בבית. הקריירה של בארוש בנסיגה. בחצי העונה האחרונה בפורטסמות הוא לא כבש, וגם שלוש העונות באסטון וילה היו רעות מאוד. לעומת זאת, בארוש הוא אנטיתזה לחבריו במובן הזה שדווקא בנבחרת הוא פורח. עם 31 שערים ב-60 הופעות, ותואר מלך השערים של האליפות הקודמת. יש לשים לב גם לחלוץ העולה, מרטין פנין בן ה-21 מאיינטרכט פרנקפורט והמפציץ המקומי וצ'לאב סברקוס, שכבש העונה 15 שערים בבאניק אוסטרבה הצ'כית.
הבעיה של ברוקנר היא בעמדת המנהיג. למאמן הוותיק אין את השחקן שילכד מסביבו את דור הביניים והדור החדש יותר, ויוביל את הנבחרת קדימה. במילים אחרות, אין לו תואם פאבל נדבד. לעמדה הזו הוא בנה יותר מכל על תומאס רוסיצקי, הקשר הנפלא של ארסנל. רוסיצקי התכונן לתפקיד, אבל פציעה במהלך העונה גרמה לו להודיע בדמעות על כך שהוא אינו כשיר לאליפות. בלית ברירה, פנה ברוקנר למקור. לנדבד. אבל השחקן היחיד מהסגל של 96, שעדיין משחק ברמות הגבוהות, לא היה מוכן לשמוע על חזרה לנבחרת, ממנה פרש לאחר המונדיאל.
הווטו של נדבד אילץ את ברוקנר לשנות אסטרטגיה ולהודיע בגלוי על שינוי טקטיקה. בראיון שנתן לאחרונה הסביר המאמן: "לפני ארבע שנים, הייתה לנו חוליית קישור יוצאת דופן. לטורניר הזה יש לנו חוליית קישור אמביציוזית עם שחקנים כמו: פלאסיל, סיונקו ויאן פולק. יש להם יתרונות, למרות שהם שהמשחק שלהם שונה מאוד מקודמיהם. נצטרך לשנות את הטקטיקה שלנו לפי סגל השחקנים הקיים. לא נוכל להיות כל כך התקפיים בקישור, אבל זה לא אומר שנסתגר בהגנה. הכנו שלושה או ארבעה מערכים ונשנה את הסגנון בהתאם ליריבה".
אל תפספס
נקודת מפנה
בדיוק כמו שיורו 96 שם את הכדורגל הצ'כי והכדורגלן הצ'כי מחדש על המפה, היורו הקרוב מהווה מבחן חשוב לצ'כים. בטורנירים שלאחר אותו קיץ מדהים, צ'כיה התרסקה. הוותיקים היו עסוקים בקידום הקריירה והשגת חוזים באריות של אירופה, הציפיות היו בשמיים והלחץ ריסק את הנבחרת. הריחוק בזמן מאותה אליפות, דווקא משחק לטובת הצ'כים. ללא ההילה של נדבד בסגל, אף אחד לא באמת מצפה מצ'כיה לאיים על התואר. רוב הפרשנים הבכירים באירופה מצפים ממנה להגיע לרבע הגמר, ולחזור הביתה. וזה כבר ניצחון אחד עבור צ'כיה אליפות בלי לחץ.
שחקני הסגל הנוכחי, גם הצעירים מביניהם, לא צריכים את האליפות בשביל להשיג חוזה בקבוצה כזו או אחרת. רובם ככולם כבר יצאו מהליגה הצ'כית ומשחקים בבמה המרכזית באיטליה, גרמניה וספרד. עבורם, היורו הוא הזדמנות מצוינת להוכיח שצ'כיה קיימת ומצליחה גם אחרי 96. טורניר טוב ימתג את צ'כיה מחדש. הוא יהפוך אותה לנבחרת ששוב אי אפשר יהיה להתעלם ממנה. נבחרת שתזכה למעמד הראוי לה, יחד עם האריות של אירופה. נבחרת שהופכת לקנדידטורית לזכייה בכל טורניר. הנבחרת שהופכת לפייבוריטית עבור האוהד הנייטרלי. אם תרצו, הולנד הבאה.
כישלון נוסף שווה לצ'כים סטיגמה שתידבק לשנים ארוכות. הסטיגמה של הנבחרת הלוזרית. נבחרת של כוכבים שלא מצליחים להידבק ולהצליח כקבוצה. נבחרת שלמרות כל העומק שלה, הכישרון שיש לה בסגל והשמות הנפלאים שמרטיטים לבבות בקבוצותיהם באירופה, תמיד תיפול ברגע האמת. תגיע לבאר ולא תשתה ממנה. תיצור ציפיות שהפעם זה יקרה, ותאכזב. נבחרת כמו ספרד או אנגליה. בשביל להימנע מזה, ברוקנר צריך להשתחרר מקיץ 96, ולשים את המפתחות בידיים של השחקנים שהוא בחר, ללכת בראש שקט עם חילופי הדורות ולהתנתק מאותו צל גדול. ואז אולי. רק אולי, ההיסטוריה תכה שנית.