גרשון או בלאט בכל מחיר

לא שרף, לא דרוקר, לא בירנבוים. דקות אחרי שהפסיד את האליפות התנער צביקה שרף מאחריות לטעויות של קבוצתו, אבל ספק אם ניתן למצוא מקרה בו מאמן אחראי לכישלון בצורה מובהקת כל כך. בשני משחקי הגמר המקומיים, גם מול הפועל ירושלים וגם נגד הפועל חולון, התייצבו מול שרף קבוצות הרחוקות משיא כושרן. למשחקים הללו הגיעה מכבי תל אביב בכושר סביר, אבל קרסה בצורה דומה. מול חולון שרף סרב לרוץ גם כשהיריבה עלתה עם הרכב של מחליפים ברבע האחרון, נתקע עם הרכב של ארבעה גבוהים ורכז למשך 1.16 שניות קריטיות בהן עלתה הקבוצה של דורסמן ליתרון, וכשל בסידור ההגנה בהכנסת הכדור של דיקסון, 6.5 שניות לסיום.

הטעויות של שרף מלמדות שמאמנים מנצחים ומפסידים אליפויות, גם כשקבוצתם נהנית מיתרון כלכלי. עונה אחרי טראומה כגון זו, מכבי לא יכולה להמר על שרון דרוקר, שהודח ברבע גמר הפלייאוף בבלגיה, או על אפי בירנבוים, שמעולם לא זכה באליפות מקומית או שאימן מספר משחקים ספורים ביורוליג. זה לא זמן לניסיונות. וזה גם לא זמן לסיכסוכים או לחיסכון: מישהו צריך להישלח עם צ'ק שמן לפיני גרשון או לדייויד בלאט. מכבי זקוקה לווינרים מוכחים, ולא למאמנים ששחקניהם בוכים על הספסל עוד לפני סל הניצחון של היריבה, בידיעה שההפסד קרוב.

גם לא הלפרין. השחקן שבכה היה יותם הלפרין. הוא נכנס לרבע האחרון כשבמאזנו עבירה אחת, ואז ביצע עוד ארבע במהירות שיא. מכולן, רק החמישית היתה מחויבת המציאות. ייתכן שהישראלי המוביל של מכבי לא רצה להיות על הפארקט בדקות האחרונות? לאור הדמעות בטיים אאוט האחרון, אולי דווקא כן. אבל אם זו לא היתה בריחה מאחריות, זה היה לכל הפחות חוסר אחריות משווע.

אומרים שמקומו של הלפרין במכבי מובטח. אם כן, אולי כדאי לחשוב על דחיקתו במורד הרוטציה או על פתיחת החוזה השמן שלו, כי מכבי תזדקק לכל דולר פנוי בקיץ כדי למצוא זרים איכותיים. האליפות של חולון הוכיחה שלמרות החוק הרוסי, אפשר לקחת אליפות גם עם ישראלים מהדרג השלישי. הישראלים הבכירים של מכבי, לעומת זאת, העניקו לה העונה בעיקר ראיונות מבישים עם הוריהם ותרומה אפסית ברגעי האמת. כל עוד לא מסתובב בשטח קטש, שפר, הנפלד או ג'מצ'י חדש, יורשיהם צריכים להרוויח פחות ולקנות את מקומם בזיעה. אם הלפרין רוצה משכורת של זר, תפוקתו צריכה להיות בהתאם.

להתמקח עם מוריס, לחשוב על טאקר. חולון לקחה אליפות מסיבה פשוטה: צוות הזרים שלה היה טוב יותר מזה של מכבי. הכישלון של קאמינגס הראה שהניסיון להשלים את ביינום ההפכפך מוליד שלם שקטן מסך חלקיו. במקומם, מכבי זקוקה לרכז אמיתי ולגארד-פורוורד אמיתי. הפרידה מוויצ'יץ' כואבת מאוד, לאחר שהוכיח בפיינל-פור שהוא השחקן היחיד, פרט לדריק שארפ, שהפנים את ערכי המועדון, אך כנראה מחויבת המציאות מבחינה פיננסית.

מוריס, לעומת זאת, מציב אתגר לא פשוט למקבלי ההחלטות: בניגוד לוויצ'יץ', בדקות האחרונות מול חולון הוא היה נון פקטור, כיוון שאין לו תנועה אמינה עם הגב לסל. האמריקאי השקט הוא אולי השחקן המשלים הטוב באירופה, ולכן מכבי תתקשה לוותר עליו. כדי להשאירו היא תצטרך להורידו לאזור המיליון דולר. שני מיליון היא יכולה לשלם, אם בכלל, רק לכוכב על, ומוריס אינו כזה.

ואם כבר דיברנו על כוכבי על: הוא אמנם צעיר, נמוך יחסית ובלי עמדה מוגדרת, אבל הוא גם אחד הזרים הטובים באירופה. מכבי תל אביב נוהגת לקנות שחקנים שהצטיינו מולה (עיינו ערך מוריס). מישהו רואה סיבה לכך שהמסורת תיעצר דווקא בפי.ג'יי טאקר?