ווינרים

בפעם האחרונה שמכבי תל אביב איבדה את תואר האליפות ועוד יותר מזה את תואר הקבוצה הכי טובה בארץ הייתה גם הפעם האחרונה שאני והפועל תל אביב הגענו כל כך קרוב לאליפות. היתה זו עונת 92/93, באותה עונה סיימנו את הליגה במקום הראשון, הלכנו מכות עם ירושלים בחצי גמר הפלייאוף, חגגנו את ניצחונה של גליל והדחתה של האלופה הנצחית ופגשנו בגמר הפלייאוף את גליל לסדרה על האליפות. עם יתרון ביתיות בסדרה, השכלנו להפסיד את המשחק הראשון באוסישקין ולאחר ניצחונות ביתיים של כל צד הגענו למשחק הרביעי בגליל בפיגור 2:1 מרחק משחק אחד מהאליפות... של גליל...

בואו נעצור רגע ונבהיר דבר מה לקוראינו הפחות מלומדים. אני הייתי חייל צעיר ביחידת "שקר כל שהוא" במסווה של שחקן בקצהו המרוחק ביותר של הספסל. וכשאני אומר "אנחנו", אני מתכוון לשטיינהאואר, אמסלם, נאווי, זלוטיקמן, ת'רדקיל וכל שחקני הקבוצה אחרים, שאכן שיחקו במשחקים ובאימונים.

בשבוע האחרון של האימונים לקראת המשחק, ברגעי ייאוש ככל הנראה, קרא אליי לחדרו הצוות המקצועי - המאמן רלף קליין ועוזרו ישראל לב. הם שאלו אותי אם לדעתי אני אהיה מסוגל לפתוח בחמישייה על מנת לנסות ולעצור את דורון שפר כפי שעשה זאת אלון בן זקן במדי מכבי בסדרת חצי הגמר. "אבל המהלך עם בן זקן לא הצליח", מיהרתי להגיב, "שפר נתן לו בראש". זה הכי קרוב שאני הגעתי לאליפות ולצערי גם הכי קרוב שהפועל תל אביב הגיעה מאז שנות השישים הזוהרות.

הפועל חולון, מהצד השני, הגיעה אף הגיעה, ואני, שלא מחמיץ אירועים היסטוריים כגמר אמש, דילגתי לי בין דוכני המתאבנים בחתונה של חבר בצפון, מנסה להדחיק את העובדה שבעוד מספר שניות תישרק שריקת הפתיחה למשחק ואני שם לא אהיה. את השניות האחרונות ראיתי באמצעות נפלאות הדור השלישי של הטלפונים הניידים, כל כך נפלאות דרכיו של הדור עד שלקחו שעתיים ומספר לא מבוטל של משקאות על הבר עד שגילו לי שלא מורן רוט קלע את סל הניצחון כפי שאני המלצתי במהלך פסק הזמן שקדם. ואם כבר אני מספר את זה, אני אציין גם כי אף טענתי שלדיקסון אסור לזרוק. אז טעיתי. הוא זרק. את המשחק ראיתי בוידיאו בחמש בבוקר, גם אני כמו רוב אוהדי מכבי עוד לא קולט את מה שקרה אתמול: החתן שבר את הכוס, דיקסון שבר שושלת, חולון אלופת המדינה בכדורסל והקבוצה הטובה בארץ, מזל טוב לזוג המאושר ולהלן הגורמים למהפך.

לפני עשר שנים, בהיותי חניך בקורס מדריכים בכדורסל, הגיע להרצאת אורח מיקי דורסמן. לבוש בחולצה של המיאמי היט, הוא הוצג לנו כמומחה לאימון קט-סל. כבר במילותיו הראשונות תיקן דורסמן ועדכן אותנו כי הוא לא מומחה לאימון קט-סל, אלא קבלן אליפויות בליגת הקט-סל. הוא המשיך וסיפר על שיטות ההתקפה המקוריות בהן 3 שחקנים עומדים בפינות ואינם משותפים בהתקפה ( בקט-סל אסור לעזור בהגנה), לא חלפו מספר דקות וההרצאה פוצצה בהשראת קומץ מאמנים בהנהגתי הסבורים כי בקט-סל יש ללמד יסודות. אולי מיקי הפנים, אבל סביר להניח שלא, הוא בטח לא ספר אותנו והמשיך בדרכו ודרכו היא דרכם של ווינרים שלוקחים אליפויות.

ראינו את זה אתמול ומי שעוקב, רואה את זה כבר 3 שנים. לא צריך להיות מומחה בכדורסל ולהבין בהגנות מתחלפות. מספיק להביט בקור הרוח ובשליטה שהוא הפגין אתמול על הקווים. שאפו!

כבר שצפיתי במשחק בשידור החוזר (לאחר שידעתי את תוצאתו...), הבנתי שמשהו טוב קרה פה הערב - 4 פעמים במהלך החצי הראשון הוא זינק אל הכדור על הפרקט כאילו הוא וינסנט אניימה המסכל ניסיון כיבוש של חלוץ רחבה מסוכן.

מסכנים, הם לא קלטו ועדיין לא קולטים. כבר בחצי הגמר הם לא הבינו והמשיכו בשירת קונצרטים נאיבית, בעוד בני השרון ממשיכה להחטיא עונשין להנאתה ולנצח למכבי את המשחק. ברבע הראשון של הגמר אמש שוב הוכח הניתוק מהמציאות לאחר ששלשה של דרק שארפ זיכתה אותו בשיר אהבה הנושא את שמו.

ושוב נעצור לרגע ונבהיר דבר מה לקוראינו הפחות מלומדים. שירי שחקנים שרים רק לפני או בסוף המשחק, בכדורגל אחרי גול או חילוף, בכדורסל בדר"כ לקראת סוף המשחק, אבל בטח לא ברבע הראשון אחרי שלשה אחת.

למי ששכח, את האליפות האחרונה שלה, בגמר הפלייאוף של העונה שעברה, מכבי תל אביב "גנבה" עם ריבאונד התקפה מתחת לאף של הפועל ירושלים. גם אז טל בורשטיין חזר מפציעה, אבל אז הוא שיחק במשחק המכריע וניצח לטעמי את המשחק ברבע האחרון. שחקנים כמו טל לא צריכים להיות בכושר מלא, הם פשוט צריכים להיות על המגרש בכדי לקבל את ההחלטות. אתמול הוא לא היה וכך גם נראו ההחלטות.

6 דקות לסוף המשחק , גרסיה בזריקה קשה מהפינה מעלה את מכבי ליתרון 8 עם הרבה מומנטום וכל אחד מאיתנו שראה כבר בקריירה לא מעט משחקים מכריעים של מכבי בהיכל ולא צפה בשידור מוקלט כמוני, מתחיל לאבד נוזלים. טיים אאוט חולון. עכשיו שימו לב איך הקבוצות חזרו מפסק הזמן: במכבי גרסיה התחיל עם זריקה קשה בדיוק מאותו מצב בו הכניס דקה לפני, המשיך בשלשה עם יד של מגן על הפנים ומוריס קינח בשלשה משלו.

בחולון הלכו על 3 לייאפים, שהסתיימו בשני סלים קלים, 4 הפרש, נגמר המומנטום. טיים אאוט מכבי. חוזרים לשחק ועכשיו בואו נדבר על קבלת החלטות. במכבי זורקים לסל מכאן ועד השניות האחרונות של המשחק רק בלוט'נטל וביינום, שניים ממקבלי ההחלטות היותר גרועים של מכבי. בחולון הלכו לשניים ממקבלי ההחלטות היותר טובים שלהם: אבישי גורדון ומליק דיקסון. התוצאה: ב-6 הדקות האחרונות מכבי לקחו 5 שלשות ולא קלעו אף אחת, חולון לעומת זאת הלכה פנימה, קלעה 6 לייאפים ועוד שני לייאפים באו מריבאונד התקפה של טאקר אחרי זריקות של גורדון ודיקסון. (כשיודעים מי זורק יותר קל לקחת ריבאונד התקפה). בסוף זה היה וויציץ', כמו שזה היה צריך להיות 6 דקות קודם לכן, ובחולון זה המשיך עם דיקסון, ניחשתם נכון, ליי אפ ופועלי כל העולם התאחדו: עם חולון, בשביל הספורט ולמען הילדים.