הזר

"אם משקרים האנשים בעולם הזה, מה גורם לך לחשוב שהם יהיו כנים בעולם הבא?"
(ראשומון)

המסך ירד והאורות כבו, ובזמן שאשדוד חגגו על כר הדשא ניצחון 1:2 שהבטיח כמעט בוודאות את הישארותם בליגה, בני סכנין ירדו בראשים חפויים מכר הדשא של דוחא בפעם האחרונה העונה. הם לא הלכו, כקבוצות אחרות במגרשים אחרים, להודות לקהל שליווה אותם במשך העונה. הקהל, מצידו, לא חיכה להם; חלקו אף לא חיכה לשריקת הסיום.

באותה שעה, צפונה מדוחא, שחקני קריית שמונה חגגו עם אוהדיהם את שער הניצחון הדרמטי שכבשו נגד האלופה בית"ר ירושלים, לפני שירדו מכר הדשא שלהם בפעם האחרונה העונה. הניצחון שלהם, יחד עם ההפסד של סכנין, השיב אותם למקום השלישי המוביל לאירופה והוריד את סכנין למקום הרביעי המוביל ל... אינטרטוטו.

המאמן: אלישע לוי מיהר לרדת, כמו שחקניו, לחדר ההלבשה. בדרכו הוא הספיק, כדרכו, למחוא כפיים לעבר הקהל. לאמצעי התקשורת אמר, בקול שהסגיר סערת רגשות לא אופיינית: "אני חושב שמן הראוי שבמשחק כזה שהקבוצה משחקת בקרב על אירופה המגרש יהיה מלא. לצערי לא ראיתי את המגרש מלא, אבל אני מכבד את כל מי שהגיע לכאן. אז אני יכול להגיד לקהל שאנחנו מצטערים על התצוגה היום. לא ניצלנו את המצבים שלנו בחצי הראשון, פשוט בחצי השני קיבלנו גול מהיר ובפיגור 2:0 מאד קשה לחזור. היום זו הייתה הזדמנות טובה מבחינתנו לסגור את הסיפור שלנו על אירופה ואני מצטער שלא עשינו את זה".

הקהל: אוהד מבוגר וממושקף חיכה על יד הגדר, מכלה את זעמו בעוברים ושבים. הוא הרים רגל אחת בזווית של תשעים מעלות, לאות הסבת המקצוע שעברו לדעתו שחקני בית"ר. מרגע שנכבש השער השני לחובת סכנין הוא כבר החל להשתולל. אבל כשמאמן אשדוד יוסי מזרחי חזר אל הדשא אחרי המשחק כדי להעניק לכלי התקשורת ראיון, הוא יצא מדעתו.

"קיבלת מתנה! קיבלת מתנה! אתה אפס – לא ניצחת, קיבלת מתנה!", הוא רץ בעקבותיו לאורך הגדר ושאג, משולהב, מוטרף, אחוז דיבוק שסירב להרפות. הוא תקף את מזרחי, אבל זעמו הופנה בבירור למקום אחר. הצעקות הרמות הדהדו ברחבי האצטדיון הריק, אולם שריר לא זע בפניו של מזרחי, שנראה תמיד כאילו התבשר זה עתה שאלוהים הולך להציף את העולם שנית.
"קיבלת מתנה! קיבלת מתנה! קיבלת מתנה", האוהד המשיך, כולו להט דתי משיחי. על שאר הנוכחים החלו בהדרגה לחוש אי-נוחות. אוהדים אחדים ניסו להרגיעו, אבל הוא מיאן להתעשת. איש הנהלה מזרה אימה התקרב לאיזור וגם אנשי ביטחון שמו את פעמיהם בכיוון, ואוהדים החלו לגרור אותו החוצה. "קיבלת מתנה! קיבלת מתנה!", הוא המשיך, לכוד בטראנס של טירוף, עד שנבלע באפילת היציאה.

ביציאה נתקל אוהד אחד במוסא, שעשה במהירות את דרכו החוצה. "מה נשמע?", שאל האוהד בלבביות. "בסדר", הוא ענה, אבל לא שכנע. "אתה בסדר?", התעקש האוהד. "לא, לא בסדר", השיב מוסא, וחלף על פניו. בינתיים הגיע ליציאה וליד, אחרי שהקיף את כל המגרש ועבר על פני חבריו השומרים. הוא בא עכשיו לקלל את השחקנים, לא את כולם – אבל לפחות את אלה שלא התאמצו. "אין לי בעיה שהפסדנו לאשדוד, אבל ביזיון להפסיד לכל קבוצות התחתית", הוא הסביר.

ההנהלה: בפינת קונדיטוריה במרכז העיר, שעה קלילה אחרי סיום המשחק, ישב מאזן גנאים עם בנו העגלגל ועיתונאית עם שיער בלונדיני ארוך וסעד את לבו פת כנאפה. בחוץ חיכה חבר הנהלה אחר, והשיב בשוויון נפש לאוהדת מתוסכלת שדיברה בגנות בית"ר. גנאים קרא לה להצטרף לשולחנו. גם הוא סירב להתרגש מההפסד של בית"ר. הוא סיים בנחת את הכנאפה והודה שהאחריות כולה על קבוצתו, רגוע ושקול כתמיד. אחר כך הזמין כנאפה גם לקרופניק וארוסתו, שזה עתה נכנסו לקונדיטוריה. עם הארוסה הוא הרבה להתלוצץ. עם הבלם הוא היה להוט לקבוע מועד שבו ידברו על חתימה על חוזה לעונה הבאה.

הזר: יאיא פטי, גבוה ושחור עם ראש מלא תלתלים, הוא עמוד התווך שעליו נשענת הגנת סכנין. האנגלית שלו רצוצה ועם הצרפתית שלו הוא יכול לתקשר רק עם מאור בוזגלו. מהצרפתית שלמד בוזגלו בשנה שבילה בצרפת הוא מעדיף להשתמש בעיקר בקללות. פטי הראשון לצאת מחדר ההלבשה לפני האימון והראשון לצאת מחדר ההלבשה אחרי האימון. הוא מדבר הרבה עם השחקנים הצעירים, אבל מטבע הדברים הוא מבלה בעיקר עם הזרים. מה חברו להגנה, קרופניק, יודע לספר עליו? "הוא מקונגו, הוא שיחק כמה משחקים בנבחרת קונגו, יש לו אישה וילד. זהו".

פטי ממעט לעלות להתקפה, בדרך כלל הוא השחקן הקרוב ביותר לשער סכנין. אבל בדקה ה-87 הוא היה השחקן הקרוב ביותר לשער היריבה כשדחק פנימה את הכדור, צימק את היתרון האשדודי והעניק לסכנין תקווה אחרונה. כשסכנין יצאה להתקפה האחרונה במשחק, פטי כבר היה עמוק בתוך השטח של אשדוד. מתוך הלהט להציל את המשחק, הוא הותיר את המשמעת הטקטית שלו הרחק מאחור.

שעה קלילה לאחר מכן, בפינת הקונדיטוריה שבמרכז העיר, האוהדת נדהמה לגלות שהגבר הגבוה בג'ינס וחולצה חומה הוא קרופניק. היא לא הצליחה לזהות אותו מחוץ למגרש, בלי מדים. הוא פשט אותם מזמן, אבל הוא עדיין היה במשחק, מריץ אותו קדימה ואחורה, מתקשה להשלים עם ההפסד.

האוהדת האשימה את השופט, אבל קרופניק דחה אותה – האשמה בשחקנים. גנאים ניסה לדבר על העונה הבאה – אבל קרופניק הדף אותו, ונראה היה שבדעתו לעזוב את הקבוצה בעונה הבאה. האוהדת ניסתה לדבר על לבו, אבל הוא היה במקום אחר. לא בעונה הבאה.

העיתונאית הבלונדינית התגרתה בקרופניק, "החתונה בעוד פחות משבועיים? כל החיים שלך עומדים להשתנות – אתה לא לחוץ?". קרופניק הפטיר תגובה לקונית והניד בראשו. אבל גם ראשו היה במקום אחר. לא בחתונתו הקרבה.

השיחה קלחה והכנאפות נאכלו אבל ראשו, שבדרך כלל מתנשא גבוה מעל כל השאר, נותר כבוש ברצפה. הוא ישב שפוף, שבור. "אני יכול להרוג מישהו", הוא מלמל לעצמו. הוא היה אומלל, נואש, מיואש. "אני לא מבין את הקבוצה הזו, איך יכול להיות שלזרים איכפת יותר?"

בכניסה למנהרת השחקנים התגודדו אנשי תקשורת ומקורבים. לבד על כר הדשא הגדול והחשוך נותר עלאא' האפסנאי, טרוד בחיפושים אחר משהו, דבר מה שהלך לאיבוד בדשא. שמא היה זה הכרטיס לאירופה?

אירופה? "ירושלים זה לא אירופה", שרו האוהדים בפתח המשחק נגד אשדוד, בלי סיבה מיוחדת, כדרכם בקודש. ביום שישי סכנין תגיע לעיר הקודש, כי עבור סכנין הכל מתחיל ונגמר בבית"ר: במשחק האחרון של העונה היא תהיה חייבת ניצחון נגד האלופה במבצרה כדי להותיר לעצמה סיכוי להשיג מחדש את הכרטיס שאבד לעלאא' בדשא של דוחא.