שעשועי כאילו

העונה הזו הולכת והופכת לאחת העונות ההרסניות שידע הכדורסל הישראלי. בשנה הבאה, כשמכבי תל אביב שוב תדרוס את הליגה וכשהפיינל-פור יהפוך לבדיחה המוכרת של ניצחונות ב-30 עד 40 הפרש לטובת הצהובים, ניזכר כולנו כאילו בערגה בעונה הנוכחית. עונה בה בני השרון מנצחת שלוש פעמים את הקבוצה של שמעון מזרחי. עונה בה אפילו נהריה הופכת לגדולה עברו הברכיים הכואבות של ניקולה וויצ'יץ'. אבל העונה הזו היא לא יותר משקר. פאטה מורגנה שתהווה את מכת המוות הניצחת לענף הגוסס הזה.

אי אפשר להתכחש לעובדה כי העונה הנוכחית סיפקה לנו כמה מהרגעים היפים יותר שידע הכדורסל הישראלי. אולמות שחזרו להיות מלאים. משחקים מותחים ומלאי עניין גם לקבוצות שהן לא מכבי תל אביב. קבוצות פריפריה שהולידו לעצמן אוהדים צעירים רק בגלל ההתרגשות שאחזה בכולם מהסיכוי לנצח את מכבי תל אביב. אבל כל אלו לא הופכים את העונה הנוכחית לעונה שמסמלת בריאות ספורטיבית. כל אלו לא הופכים את הכדורסל הישראלי לתחרותי ואף יותר מכך, העונה הזו רק תסלול את הדרך לשנים נוספות של חוסר ספורטיביות במובן המלא של המילה. הרי שמעון מזרחי ולהקתו ינפנפו עתה מול כל טיעוני חוסר השוויוניות המושרש בליגה בדגל העונה הנוכחית. 'איזו תחרות נפלאה הייתה לנו העונה', הם וודאי יגידו. 'יש לנו עם נפלא, וליגה נהדרת!", יפלפל בעיניו מוני פאנן. וכך, כשקולות ההתנגדות להגמוניה הצהובה יישמעו בעיקר על חורבות אולם כדורסל הרוס, תימשך השליטה המזיקה וההרסנית של הצהובים על הכדורסל הישראלי.

חובב כדורסל הוגן לא היה יכול להסתפק בעונה אחת עם מתח ו-30 שנה של שעמום נטול כל פשר. בואו נודה על האמת, העונה הנוכחית לא הייתה באמת טובה. העונה הזו הייתה ייחודית וחד פעמית עקב החולשה המדהימה של מכבי תל אביב. לא ליגה חזקה ולא בטיח. כשהצהובים בשפל גם ניצן חנוכי נראה סופרסטאר. אבל בסופו של דבר כשהגענו לישורת האחרונה של העונה, נהנתה מכבי תל אביב מכל אותם היתרונות שיש לה כבר שנים. כשבני השרון מתייצבת למשחק מול מכבי תל אביב כשברוטציה שלה שבעה שחקנים בקושי, אי אפשר לומר כי המשחק פה הוא הוגן. כשמכבי תל אביב מגיעה שוב ושוב למשחקים המכריעים של העונה כשיתרון הביתיות לטובתה, ואין אף לא איש אחד בכל סצנת הכדורסל הישראלי שקם ומתרעם על החרפה, זו לא באמת תחרות ובטח לא ספורט בריא.

הטור הזה תקף גם אם חולון תפתיע את הענק הצהוב המנומנם ביום חמישי הקרוב. אם אנחנו כחובבי ספורט מסתפקים בעונה אחת של "חסד" בה הצהובים יהיו פשוט מגוחכים ואולי במקרה יפסידו את האליפות, אז אנחנו לא באמת חיים ונושמים ספורט. אם רוצה שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל החדש, להפוך את הליגה הישראלית לליגה אמיתית, הוא צריך לקבל את ההחלטות הקשות והכואבות שכולנו כבר יודעים מה הן. תקרת שכר מחר בבוקר. חיזוק השחקן הישראלי ולא מיני חוקים רוסים שרק מבליטים את יתרונה של קבוצה אחת שאין אף אחד שמפקח על תקציבה. וביטול הקונספציה הגורסת שכל המשחקים הגדולים של הכדורסל הישראלי יתקיימו בבית של מכבי תל אביב.

noam_tirosh@walla.co.il