הכי קרוב לאירופה

1. הכרה גיאוגרפית – עבור ציבור אוהדי הכדורגל, ובמיוחד אלה שבמדינת גוש דן, מדינת ישראל מתחילה בחיפה ומסתיימת בבאר שבע, כשמעבר לערים הללו לא משחקים בכדור. קרית שמונה, כמו בית שאן בזמנו, הצליחה לגבש בתודעה הלאומית את העובדה שכדי לראות משחק מותר לנסוע כמה שעות טובות וגם ליצור קהל אוהדים נאמן באצבע הגליל. עם ההצלחה קשה להתווכח, המגרש בקרית שמונה היה מלא העונה, ולא רק באוהדים מקומיים, אלא גם בכאלה ששילבו טיול צימרים עם משחק. כמו באירופה, כמו קבוצה לגיטימית בליגת העל.

2. הכרה מקצועית – הכדורגלן הישראלי המפונק רגיל להתעורר ב-12 בצהריים ואחרי אימון להסתובב בקניון הגדול הקרוב למקום מגוריו, רצוי באזור צפון תל אביב. אבל בשנה שעברה חתם שם שביט אלימלך ורק לפני שבוע סגר גיא צרפתי לעוד שלוש שנים בקבוצה. ההצלחה המקצועית של קרית שמונה תפתח את הדלת לשחקנים נוספים שיעשו את הדרך צפונה, לא כאלה שחתמו ברגע האחרון בלית ברירה, אלא שחקנים מובילים. עם בעל בית מוסרי ודואג, קהילה חמה ואוהדת וקצת ניצחונות, גם על הפסטורליה המוגברת והריחוק מהמרכז אפשר להתגבר.

3. בלי רגשי נחיתות – על כמה קבוצות בליגה שלנו אפשר לומר שהן משחקות יפה ופתוח? השחקנים של רן בן שמעון לא יודעים מה זה לשחק בונקר ולסגור משחק. הם ניצחו בבלומפילד את מכבי והפועל תל אביב, שיחקו כשווים בני שווים מול בית"ר ירושלים בטדי והפכו שבע פעמים פיגור לניצחון (פעם נוספת, מול מכבי ת"א, הם ספגו בדקה ה-90 שער משווה). גם העולה האחרת, סכנין, עשתה מסלול דומה לזה של קרית שמונה השנה, אבל מאחוריה יש ניסיון בליגת העל ומגזר שלם שדוחף, מה שאי אפשר היה להגיד על הקבוצה של רן בן שמעון.

יישור קו עם הבינוניות והחאפריות – לאורך כמעט שני סיבובים מלאים הייתה קרית שמונה המרענן הרשמי של הליגה – מבחינת כדורגל, מבחינת ניהול, מבחינת אווירה. ואז בא שבוע אחד שקלקל את הכל – רן בן שמעון סגר במכבי תל אביב, מישל דיין חתם בקריה. מרגע זה החלה ההתנהלות השכונתית. התוצאות על המגרש לא איחרו להגיע, כשהניצחון על מכבי תל אביב היה בגדר שירת הברבור. ספיגת שערי השוויון בדקה ה-90 מבני יהודה ומהרצליה וחלוקת נקודות לקבוצות תחתית כמו הפועל תל אביב ומ.ס. אשדוד, לצד דיבורים ורינונים אין סופיים על הרצינות של הצוות המקצועי, שמו כתם די מכוער על עונה ראשונה מוצלחת של הקבוצה בליגת העל. הניצחון על בית"ר ירושלים היה יותר חשוב מסתם ניצחון יוקרתי, כי הניסיון מראה שבמיוחד עבור קבוצות מפתיעות, מומנטום שלילי בסיום העונה הוא סימן גדול לדאגה לעונה הבאה, וקרית שמונה הייתה על המסלול הלא נכון.

מספר שמות צריכים לרוץ לקרית שמונה בראש לקראת העונה הבאה – הפועל אשקלון, מכבי קרית גת, מכבי אחי נצרת, הפועל טייבה ובמיוחד הפועל נצרת עילית. כל הקבוצות הללו חגגו בשני העשורים האחרונים עליה היסטורית לליגת העל, רק כדי לקרוס אחרי זמן קצר ולאבד את עצמן לדעת. במיוחד צריכים בקרית שמונה להסתכל על המקרה של נצרת עילית, שכמוהם נתמכה על ידי פילנטרופ מקומי, הפתיעה בעונתה הראשונה בליגה, אבל הידרדרה בשנייה ולפני שבוע נשרה לליגה הארצית לאחר שתי עונות רעות בלאומית.

איזי שירצקי יצטרך להבין שהחל מהעונה הבאה קרית שמונה כבר לא תהיה הבייבי של הליגה. מישל דיין הוא מאמן שעד כה לא הוכיח דבר, ואחרי הפסד או שניים חצי הביקורת יתחילו להישלח צפונה. בקרית שמונה חייבים לעשות חיזוק, להביא זרים טובים ולא לחשוב (עדיין) כמו קבוצת צמרת עם פריבילגיות ומניירות. כי כשכדור השלג מתחיל להתגלגל, כפי שהוכח במקרה של נצרת עילית, הוא נעצר בליגה הלאומית, ולעתים קרובות גם דרומה ממנה.