מציאות מול דמיון

בניגוד למה שעשוי להשתמע משמו של שלב הגמר של ליגת הכדורסל הישראלית, חמש קבוצות יתייצבו לפיינל פור: הפועל חולון, בני השרון, עירוני נהריה, מכבי תל אביב האמיתית ועוד קבוצה בצהוב, מעט אמורפית אך הרבה יותר מאיימת. כי הקבוצה האמיתית לא אמורה להפחיד אף אחד, בעצם. מאמן אותה אדם שכבודו נרמס בשבועות האחרונים על ידי גל שמועות אכזרי ושמאזנו במפעלי נוק-אאוט, בארץ ובאירופה, עגום.

יתרונה הגדול של מכבי - הסגל הישראלי - בוטל עקב מחיקתם המוחלטת של ליאור אליהו וטל בורשטיין. גם מהשחקנים היציבים ביותר ברוטציה שלו לא יודע צביקה שרף מה יקבל. בדקות האחרונות הוא תלוי בקפריזות של וויל ביינום, שספק אם חזר מים המלח אחראי יותר. המאזן בליגה מול היריבות ביומיים הקרובים - שלושה ניצחונות ושישה הפסדים - מלמד עד כמה הקבוצה הזאת שבירה.

למזלה של מכבי הנוכחית, תבוא לעזרתה הקבוצה המדומיינת, ההיסטורית, זו שנמצאת בתודעתו של כל מאמן, שחקן ואוהד של קבוצה יריבה. הישראלים גדלו על ברכיה ולא מאמינים שניתן לגבור עליה. הם פולטים קלישאות לרוב: "ביד אליהו מכבי תמיד פייבוריטית", "כדי לנצח צריך לתפוס יום גדול ולקוות שמכבי תהיה חלשה", "מול מכבי אסור לטעות", "הם כל כך מנוסים במעמדים האלה". הזרים דווקא נוחתים שאננים, אך המקומיים מקפידים להלך עליהם אימים בסיפורי הפסדים וכישלונות במשך שנה שלמה. לבסוף, גם הם משקשקים מפחד מול הסדין הצהוב.

מובן שאף אחד מהמשפטים אינו תקף לקבוצה הנוכחית של מכבי ת"א, אבל אין זה משנה. הכדורסל הישראלי מתייצב למעמדים הללו מוכה בטראומה בעקבות כיבוש ארוך שנים. השכנוע בשליטה הצהובה כל כך עמוק, עד שבדקות הסיום הידיים רועדות, העצבים בוגדים והקלישאות הופכות מציאות. זה פחות או יותר מה שקרה להפועל ירושלים בעונה שעברה.

אפי בירנבוים, מיקי דורסמן ואפילו רוני בוסאני כבר פגשו את מכבי העונה ויכלו לה. בני השרון, על אף ההרכב החסר, מקשה עליה באתלטיות ובפיזיות מתחת לסל. חולון, היריבה האפשרית בגמר, מוכשרת לא פחות ושמחה יותר. שתיהן, וגם נהריה, יכולות לגבור על מכבי על הפרקט. אבל במקביל יתקיים משחק מכריע לא פחות בראשם ובלבם של המאמנים הללו - מול השדים מהעבר, מול ארון התארים הגדוש, מול מכבי המדומיינת. תוצאות המשחק המנטלי הזה יכריעו את גורלה של מכבי האמיתית.