1. האירוע של השבוע היה, כמובן, הנו היטר של ג'ון לסטר בניצחון בוסטון על קנזס סיטי. כמו בכל משחק קבוצתי, שחקן לא יגיע לתוצאה יוצאת דופן בלי עזרה מחברים, ולסטר בוודאי נשם לרווחה כשג'ייקובי אלסבורי צלל בזינוק מרשים והציל חבטה שהייתה שוברת את הנו-נו באינינג הרביעי.
השחקן המשמעותי ביותר מלבד המגיש בהישג כזה הוא התופס. לג'ייסון וריטק היה זה נו היטר רביעי בקריירה, אחרי שעשה זאת קודם עם הידאו נומו, דרק לואו וקליי בוכהולץ. למקרה שלא ידעתם, זה שיא בליגה שקיימת 137 שנים. אולי מעצבן לפעמים לראות את "קפטן פופ אפ" עולה לחבוט, אבל כנראה שמחבילה שכוללת בין היתר את מני רמירז, דייויד אורטיז וג'וש בקט, וריטק הוא היחיד שבאמת אין לו כרגע מחליף בפנוויי פארק.
2. ווילי רנדולף נכנס לעונה הרביעית שלו במטס, כשההישג היחיד שלו עם הקבוצה הוא כמעט העפלה לוורלד סירייס ב-2006. את עונת הבכורה שלו סיים רנדולף במאזן 79:83, ובעונה שעברה הגיע למאזן 74:88 עם קריסה בלתי נשכחת בספטמבר, שמנעה מהמטס הגעה לפלייאוף. אחרי סוויפ בארבעה משחקים באטלנטה, יכול להיות שמישהו בהנהלה מתחיל לאבד את הסבלנות?
3. שמונה ניצחונות רצופים, הגשה פותחת טובה מאוד, ג'רמיין דיי חוזר לכושר, בובי "לא נוותר אף פעם על כינוי בשבילך" ג'נקס יציב כקלוזר. הוייט סוקס של 2005 חוזרים?
4. קלוזר הוא אדם שאתה צריך בכל ערב נתון שיעלה לגבעה וינפק שמירות, זה לא חדש. אבל שימו לב לסטטיסטיקה של האיינג'לס: 28 ניצחונות, 19 מהם אחרי שמירה של פרנסיסקו רודריגז. אין מילה אחרת חוץ מ"וואו!".
5. וכאן מגיע הסעיף הקבוע שלנו, שמוקדש כולו לבארי בונדס. מסתבר שידידנו הותיק לא ממש מתרשם מחיפושינו אחריו, והחליט לחבור לראפר דייויד באנר ולהשתתף בקליפ חדש שלו. חוץ מזה, ה-GM של טורונטו ג'יי פי רישארדי עשה סוף לשמועות והצהיר כי אין לו עניין בשחקן.
נדודי שינה בסיאטל
6. סוף המאה הקודמת ותחילת הנוכחית היו תור הזהב של סיאטל. בניהולו של פאט גיליק הפכו המארינרס לבית חרושת להשבחת כוכבים (רנדי ג'ונסון, קן גריפי ג'וניור ואלכס רודריגז הם הגדולים שבהם) ולייצואם תמורת שחקנים צעירים שהביאו את הקבוצה למאזן שיא של 116 ניצחונות ב-2001. מאז העניינים התחילו לנדוד דרומה, גיליק די איבד את זה וב-2003 יצא למנוחה שהסתיימה עם מינויו ל-GM של פילדלפיה ב-2007 והקבוצה הידרדרה לתהומות ולשלוש עונות של מאזן שלילי. בעונה שעברה נראה היה כי הפריצה הגדולה מתחילה מחדש, אבל אז התפטר במפתיע מייק הארגרוב. ג'ון מקלארן שירש אותו הביא את סיאטל לסף הפלייאוף עם מאזן 74:88 ועם הרבה תקוות ל-2008, אלא שאחרי קצת יותר מרבע עונה, המאזן של מייצגי הפסיפיק נורת'ווסט עומד על 30:18. כרגע, לפחות, אין ממש מקום לאופטימיות בקבוצה שהייתה דוגמא למופת ולניהול נכון עד לא מכבר.
7. אחרי שנחשב ליהלום ועבר לאטלנטה, ב-2005, טים הדסון הפך להיות ממגיש מצויין למגיש סביר פלוס. שנתיים בינוניות העביר הדסון, אבל את העונה הזו הוא פתח עם מאזן 3:7 ו-ERA של 2.97. היכולת של הדסון לחזור להיות אס ולהשפיע על חבריו, תהיה אחד הסמנים הגדולים של אטלנטה, בכוונות שלה לחזור ולכבוש את ה-NL מזרח אחרי שהודחה מהטופ בשנתיים האחרונות.
8. כמעט שנה עברה, ורפאל ברגסטרום, שהגיש בליגת הבייסבול הישראלית, הזכיר את מה שעבר ביוני שעבר בראיון ל"קונטיקט פוסט": "התנאים לא היו טובים, התייבשתי והייתי חולה במשך שבועיים". משפט מה שמזכיר לנו כמה גחמני היה המוצר ההזוי הזה, וכמה חבל שהוא לא הוגש לנו בצורה קצת אחרת.
9. רוי אוסוולט הוא כבר מספר שנים סלע של יציבות, גם בעונות שבהן יוסטון הייתה שקועה בקרקעית. בעונתו השמינית בליגה רשם עד כה אוסוולט מאזן של 4:4, שזה לא קטסטרופלי, אבל עם ERA מפלצתי יחסית לפוטנציאל שלו - 5.61 (את ה-ERA הגבוה בקריירה רשם ב-2004 - 3.49). לאסטרוס סיכוי לא רע ללכת עד הסוף בבית ה-NL מרכז המבולבל והמסובך, אבל אם אוסוולט לא ישתפר, קשה לראות את ברנדון בקי ושאר החברים על הגבעה סוחבים אותם לאוקטובר.
10. מוטב מאוחר: לא דיווחנו לכם (פאק, פאק חמור אפילו) באמצע השבוע, אבל מייק פיאצה הודיע באופן רשמי שהוא תולה את המחבט אחרי קריירה עשירה כאחד התופסים ההתקפיים הטובים בהיסטוריה. אין שום ספק, האיש בדרך לקופרסטאון.
11. ציטוט השבוע מובא מתוך שידור המשחק בין דטרויט לסיאטל ביום חמישי ב"פוקס": ג'ים לילנד, מאמן הטייגרס, הוא אוהד מושבע של קבוצת ההוקי קרח של פיטסבורג פנגווינס. כשנשאל, לקראת גמר גביע סטנלי, את מי יאהד בסדרה, את הפנגווינס או את דטרויט רד ווינגס, השיב לילנד: "אין תשובה שאני יכול לתת ולצאת בה טוב. אני אוהד את האיש שחותם לי על הצ'קים".