פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        דרדל'ה

        כדאי שאוהדי הפועל ת"א יירדו מגרשון, וכך יפסיקו להעניק משמעות לאדם שהתרוקן מרצון מכל משמעות. הקומוניסט על בלם ריק מתוכן

        כיוון שלא התחייב לשמור לנו נאמנות לעולמי עד, הרי ששמעון גרשון לא בוגד. אגדיל ואומר שהוא גם לא ניאו-נאצי. כמות ההישגים האדומים שנטל בהם חלק מעניקה לו את הזכות לקללה מתונה יותר. בכל מקרה, נאצי או לא, ובניגוד לקביעה הנחרצת של אוהדי הפועל, הוא ודאי שאינו מת. פן אשמע מתחסד, אודה שבלהט משחק הגמר, מצאתי את עצמי מצטרף למקהלה בשער 12 וממלמל משהו על מותו של האיש. אך מה לעשות, האיש חי ובועט, ונראה לאחרונה מבקיע פנדל מכריע בגמר הגביע.

        אחרי שרשמנו למען הסדר התקין הסתייגויות אלו מההתנפלות על גרשון החי וקיים נעז ונאמר גם דבר ביקורת: מדובר בחיים דלילים, דלוחים. חיי דרדל'ה.

        דרדל'ה לא בגלל שמדובר בעזיבת הפועל, אפילו לא בגלל שמדובר במעבר לבית"ר. גרשון הוא הרי לא הראשון שהפנה עורף לקבוצה שטיפחה והשביחה אותו. היה לנו למשל את אייל ברקוביץ', פעם סמל ירוק ובהמשך סמל לרדיפה אובססיבית אחרי ירוקים באנגליה. היה לנו גם את יוסי אבוקסיס, ששכנע כל כך באהבתו לירושלים, שכבר דמיינו אותו מחליק כאפות עם משה דדש ואברהם לוי לנצח נצחים, עד שיום אחד זה עבר לו. אלא ששניים אלו, מעצבנים ככל שיהיו, לפחות המירו זהות אחת בזהות אחרת והלכו איתה עד הסוף. אבוקסיס הפך להיות יותר אדום מצ'ה גווארה ומושיק תאומים גם יחד. ברקוביץ' הביא לכדי שלמות את הקטע האינטרסנטי, האגואיסטי, ה"תפוס כפי יכולתך ושימות העולם". הוא לא שקט ולא נח עד שהשיג חוזה שאפשר לו לקנות במזומן שכונות חיפאיות שלמות. ואילו גרשון, כלום. פעם היה לו זהות ועכשיו הוא בלי זהות בכלל. בלי אופי, בלי ייחוד. עכשיו הוא סתם אחד שעושה הרבה כסף. גם דני רופ עושה הרבה כסף.

        הוא לא מייצג את רוח הקבוצה, גם לא את הבעלים, אבל גם לא מהווה אופוזיציה. הוא לא מתקרב לקהל, לא מתחייב ונשבע לשרופים, אבל לעולם לא ייצא נגדם. את מרבית זמנו הוא מקדיש לניסיון לא לעצבן אף אחד. הוא היה רוצה לומר משהו על שריקות הבוז המכוערות לרבין, אבל הוא "לא מתכוון ביום שמח כמו עכשיו, להתחיל לדבר על רגעים פחות נעימים שהיו לנו" (ידיעות אחרונות, 15/5/08). ייתכן והיה גם לוחץ יד לשר מג'דלה, בניגוד לדרישת האוהדים, אבל הוא היה בכלל בצד השני, כלשונו, אז זה לא הסתדר. חבל. כרגע, כל מה שיש לו לומר לתקשורת זה ש"העבר הוא כמו נהר של מים זורמים והעתיד הוא סוג של אשליה. מה שנשאר לנו זה רק ההווה, אין חיים אחרים". אל תתאמצו לקרוא את זה שוב. עשיתי את זה כבר עבורכם. תאמינו לי שזה לא נראה יותר טוב גם אחרי הפעם העשירית.

        מה כל זה אומר לנו? דווקא משום שהם כל כך רוצים ברעתו, אולי הגיע הזמן שאוהדי הפועל תל אביב יירדו מגרשון. אם יעצרו לרגע ויירגעו כמו שביקש מהם בראיון לידיעות אחרונות, יבחינו שיותר משהם מבזים אותו בגידופיהם הם מעניקים לו חיים. מעניקים משמעות חדשה לאדם שהתרוקן מרצון מכל משמעות. ודאי ישימו לב שמהבלם האמיץ, המרתק, החדשני, שהיה חותך את המגרש באלגנטיות מהרחבה שלו ועד רחבת היריב, נשאר שחקן אנמי שמעדיף להעביר את שארית הקריירה מהקו האחורי. לפעמים, ביום של ראות טובה במיוחד, או כשאריק בנאדו פתאום זז מהמקום, ניתן ממש להבחין בו לכמה שניות ואז הוא שוב נעלם.