פרצופה של המדינה, פרצופה של הפועל ת"א

בעולם שלנו האוהדים, אלה שמבינים הרבה יותר מכל מאמן, הפועל תל אביב הייתה לוקחת את הגביע. כי בעולם כזה היינו ניגשים בדקה ה- 70 או אולי אפילו בדקה ה-60 לשופט הרביעי, מסמנים לו בתנועת הידיים המוכרת ומבקשים ממנו להרים את השלט לחילוף עם המספר של ברוך דגו. אבל במציאות לדגו יש את היכולת המדהימה להיות הכי גרוע על המגרש, מבחינת מה שהאוהדים רוצים ומצפים לראות, ועדיין לא לגרום לי לחשוב לרגע שהוא זה שמתעתד לצאת בחילוף הממשמש ובא. אני אוהב את ברוך דגו, לי זה ברור שאותו לא יוציאו כי הוא שחקן של מאמן, ומנקודת מבט של מאמן הוא אף פעם לא יכול להיות ביום לא טוב, גם כשכולם חושבים שהוא לא צריך להיות על המגרש.

דגו נמצא על המגרש משלוש סיבות עיקריות: הוא ממושמע, הוא משחק בחלק הקדמי אבל לא מפסיק לעשות הגנה, והוא רץ הכי הרבה במהלך כל משחק. בזה אין יום טוב או יום רע, את זה מביאים לכל משחק. כל השאר זה בונוס: יבשל, ילהטט, יכבוש שלישיה - מה טוב. יאבד, יחמיץ, יגביה ליציע - לא נורא, העיקר שיסגור באגף.

את הפנדלים לא ראיתי, התיישבתי, בכל זאת אני בונה על קריירה ארוכה בחיים הנוכחיים. כששמעתי מחברי ליציע שדגו בועט את הבעיטה האחרונה דווקא הייתי מרוצה, האמנתי בו ואני עדיין מאמין, כל כך האמנתי שלרגע רציתי לקום ולראות, אבל משום מה המשכתי לשבת.

בשבוע שעבר כתבתי על תרבות הספורט שמתמהמהת להגיע למחוזותינו. באנטי התרבות המקומית נתקלתי בגמר הגביע, שם היא התגלתה במלוא עוצמתה בדמות האצטדיון הלאומי שלנו, אצטדיון רמת גן, מתקן הכדורגל הייצוגי של מדינת ישראל. נעזוב רגע בצד את הכיעור האסטטי, דרכי הגישה המקרטעות, הטורים הדחוקים, המזנון, השירותים, הכיסאות הלא הנוחים והגרעינים ב – 7 שקלים ! מה קרה, מלחמה? בבלומפילד עולה 5. אבל כאמור שמנו את זה בצד, כי הכול זניח לעומת העובדה שלא רואים כלום, ואם כבר רואים אז בוודאי לא שומעים. אנטי אווירה, אנטי אצטדיון, אנטי תרבות.

בפעמיים הקודמות שסחבתי את עצמי אל האצטדיון הנ"ל חשבתי שעשיתי טעות של מיקום. בגמר הגביע לפני שנתיים נגד בני יהודה התמקמתי בשערים 13-16. ללכת למשחק ולשבת בשערים האלה זה כמו לגור על גבול רמת גן-גבעתיים ולספר שאתה גר בתל אביב. בגול קפצתי כי אלה שלידי קפצו, רק בלילה בטלוויזיה ראיתי כמה מרשים היה הגול של יבוריאן. בגמר הגביע נגד אשקלון בשנה שעברה הצלחתי להשתחל אל תא המוזמנים. האמת, רואים מעולה. אווירה? תחפשו במקום אחר. 20 מטר מימיני שער 1 באקסטזה וכל מה שאני מצליח לשמוע זה את רעש פיצוח הגרעינים של האוהד שיושב 4 שורות מעליי.

השבוע בגמר הגביע הסקתי מסקנות ושיפרתי עמדות, בכל זאת הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים ואצטדיון מפוצץ בקהל צהוב ואדום. המיקום: בלב הקומץ המערבי - שער 1 למעלה. המסקנה: אני לרמת גן לא הולך יותר (אלא אם הפועל תל אביב יעלו שוב לגמר גביע), וזאת למרות שסוף סוף הצלחתי לשמוע את העידוד שהגיע מיושבי היציע שלי. רואים טוב... עם משקפת, את היציע התחתון לא רואים ולא שומעים והיציעים המזרחיים הם כמו הולוגרמה - אין קול, אבל אפשר לקלוט תנועה אם ממש מתרכזים.

ומכאן הצעה להתאחדות : בניית תוכנית רב שנתית לשיפור מתקני הכדורגל, בהם תחויב כל קבוצה בליגת העל להקציב סכום כסף, מהכספים המגיעים לקבוצות מהטוטו, לשם השקעה במתקנה הביתי ובמתקני מחלקת הנוער. אומנם יהיה פחות כסף להביא "זרים לכדורגל" מברזיל וערבות אפריקה ו"נאלץ" לצפות בצברים צעירים, אבל לפחות לא נשב באורוות ואני מבטיח שבסוף התהליך גם יבוא יותר קהל למגרשים. בדרך תעשו משהו עם האצטדיון הלאומי שלכם, כי אחרי הכול הוא גם פרצופה של המדינה.