בתור ילד, חלם אוליבר קאן להיות מישהו מיוחד. בחלומו הוא רצה להפוך לשחקן הכדורגל האהוב או השנוא ביותר בגרמניה, אבל לא להיות אחד שנשארים אדישים אליו. "החזון שלי היה אחד - להיות השוער הטוב בעולם", גילה קאן בספרו "אני, ההצלחה מתחילה מבפנים", שייצא בקרוב. ביום שבת, הקהל באליאנז ארנה ואוהדי הכדורגל בכל העולם ייפרדו לשלום מאגדה אמיתית. את חלום הילדות שלו הוא השיג וגם הרבה מעבר לזה. הוא היה שותף לזכייה בכמעט כל תואר אפשרי, קבוצתי ואישי, שיש על הגלובוס. עכשיו, בגיל 39 הוא נפרד לשלום.
התארים שזכה אף פעם לא גרמו לו לשובע. הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לפרוש מכדורגל בעונה שעברה, הכושלת, בה באיירן מינכן לא זכתה בשום תואר וגם נותרה מחוץ לליגת האלופות. לא קאן ייתן לעונה אחת להכתים קריירה עמוסה בהצלחות, אך גם בביקורות, בתשבוחות אך גם בשערוריות. בסך הכל, קאן תמיד היה מי שרצה להיות, דמות לא שגרתית שאף פעם לא יורדת מהכותרות. סופרסטאר אהוד. קפטן. מנהיג. השחקן שאתה הכי אוהב (אם הוא בקבוצה שלך), והכי שנוא (אם אתה אוהד את היריבה).
בקיץ 1994, שילמה עליו באיירן 2.5 מיליון יורו לקרלסרוהה. בשבוע הבא, הוא ייצא עם באיירן למסע משחקים באסיה. ב-27 במאי בקלקוטה, הודו יתלה קאן סופית את הכפפות במשחק ראווה מול קבוצת מוהאן באגון המקומית לעיני 100 אלף צופים.
היו"ר קארל היינץ רומיניגה הסביר שהשוק האסייתי חשוב לבאיירן, והוסיף שקאן פופולארי מאוד באסיה ואין מכובד מלצרפו לנסיעה. אין ספק שבמהלך השנים בבאיירן, קאן עזר למצב את המועדון כאחד המובילים באירופה, כלכלית ומקצועית, מסע המשחקים באסיה נועד להכניס עוד קצת לקופה של באיירן ולכבוד של אולי.
המלך של 2001
העונה, הוביל קאן את באיירן להסתערות רבתי על כל התארים. הבווארים לא לקחו שבויים ולקחו בקלילות את הטרבל הגרמני. כשעמדו לפני משחק הגומלין בחצי גמר גביע אופ"א מול זניט, אמר הנשיא פרנץ בקנבאואר: "כל שחקן צריך לתת יותר בשביל אוליבר קאן. מגיע לו לפרוש עם גביע אירופי". לאחר התבוסה בסט. פטרסבורג, השוער השתולל, התבייש והתאכזב. החלום להניף את גביע אירופה, שוב, נגוז. הוא לא יעיב על קריירה מפוארת, אבל קאן בטוח לא מתנחם בזה.
אוהדי באיירן ייפרדו מקאן במחזור הנעילה של הבונדסליגה מול הרטה ברלין בסוף השבוע. האוהדים מתכננים לו חגיגה גדולה באצטדיון ומחוצה לו. שחקני באיירן יגיעו לאחר המשחק לחגוג אליפות בכיכר המרכזית של העיר. קאן יקבל פרידה של מלך.
קאן הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של באיירן. הוא היה שותף לטרגדיה הגדולה ביותר עבור אוהדי באיירן, גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו מול מנצ'סטר יונייטד ב-1999, שם ספג שני שערים בתוספת הזמן. ב-2001 הוא החזיר את החוב, עם סדרה מדהימה של הצלות במהלך ההארכה והפנדלים והוסיף לארון הגביעים שלו את גביע ליגת האלופות, על חשבונה של ולנסיה.
בירות על הספסל
האיש הגדול זכה במהלך השנים לאינספור כינויים. אוהדי באיירן קוראים לו "אולי", בתקשורת מעדיפים "טיטאן" או "קינג קאן". אחת התמונות המפורסמות והזכורות שלו, היו בגמר מונדיאל 2002. קינג קאן הוביל נבחרת גרמנית בינונית, אפורה ונטולת ציפיות למשחק הגמר. כשהוא פצוע ברצועות ומדדה על רגלו, עלה השוער למפגש מול ברזיל. 67 דקות הוא החזיק מעמד עד שנכנע לשער באשמתו שכבש רונאלדו. בסיום המשחק נראה קאן יושב, נשען על הקורה ובוהה. מאוכזב. בעיקר על עצמו. גם כדור הזהב ותואר שוער הטורניר, לא ניחמו אותו.
לא מעט יריבים היו לו במהלך הקריירה. אחד מהם הוא יינס להמן. השוער שהתחרה בו במהלך כל הקריירה שלו, בליגה ובנבחרת. במונדיאל 2006, דווקא בבית, בגרמניה, יורגן קלינסמן העדיף את להמן. השוער הגיב בדרכו שלו, פרסומת לבירה בה הוא נראה יושב על הספסל ואומר: "חיים טובים לשבת על הספסל", ועוד אחת למסעדת המבורגרים, ישוב על הספסל, עם הכיתוב: "הגודל של קאן".
להמן נפרד השבוע מיריבו בטור אישי בו כתב: "למרות היריבות בינינו תמיד הרשמת אותי. ידעתי שאסור לי להרפות כי יש מישהו שמתאמן חזק להיות הטוב ביותר. אני מעריץ אותך ומאחל לך רק טוב בעתיד".
גם איקר קסיאס מריאל מדריד נפרד לשלום מקולגה: "הוא השאיר את חותמו בתור המנהיג של באיירן והסב לכולנו עונג עם הצלות מדהימות. הוא היה אחד השוערים הטובים בעולם ועכשיו הוא פורש. צריך להודות לו על כל מה שהוא לימד ותרם לשוערים צעירים".
ואין יותר סמלי מהנתון הסטטיסטי המדהים הבא. גם במשחקו האחרון בקריירה יש לקאן על מה לשחק. 20 שערים בלבד ספגה העונה באיירן בליגה. השיא שמחזיקה בו ורדר ברמן מלפני 20 שנה, עומד על 22 שערים. קאן עשוי לפרוש כשוער שספג הכי מעט שערים בבונדסליגה אי פעם. איזה סיום לקריירה מפוארת.