גם אליפות לא תמחק את הבושה

כלל לא משנה אם מכבי ת"א תזכה באליפות או לא, משום שסיפורה העונה גדול בהרבה מהתואר שרשום על שמה בטאבו. לא בכל יום מזדמן לספורט הישראלי לראות את גוליית המקומי קורס בחוצות אשקלון, מותש, ללא יכולת להרים ידיו לכניעה. ניצחונה על ירושלים בהארכה, הוא היחיד מבין ששת משחקיה האחרונים, ולראשונה מזה עידנים, מכבי התכווצה לגודלה של הליגה.

שרף הפך באשקלון לאדם הבודד ביותר בכדורסל הישראלי. הוא קיצר את הרוטציה כדי להקנות ביטחון לחלק משחקניו ולהעביר מסר לאחדים מהם, אבל גילה שאין לו עם מי לצאת למלחמה. גנרל ללא חיילים. הפיתרונות הטקטיים שלו קרסו, כי אין מי שיבצע אותם כהלכה. הקו האחורי שלו מחוק, ולא מסוגל לבצע שום סוג של הגנה. איזורית? קאר הנהדר יקבור את השלשה. אישית? הנה נעימי ובארט עם עוד חדירה.

ויש עוד: קאמינגס מילא את הדלי לאורך המשחק, אך בעט בו בדקות הסיום עם איבודי כדור טיפשיים; תפוקתו של הלפרין אפסית, וצל הפיינל-פור לא מש ממנו; ביינום לא תפקד ושארפ לא הותיר חותם. הריבאונדים שלקחה אשקלון בהתקפה מלמדים כמה מכבי כבויה, כי לאסוף כדור חוזר, זה קודם כל עניין של רצון. ליד הגבוהים של מכבי, אפילו יעקוסי נראה לערב אחד כמו דוויט הווארד.

זו התקופה השנייה העונה שבה מכבי קורסת, והפעם הרעש גדול יותר. לרוע מזלה, מצבה כיום נואש יותר, והעונה קרובה לסיומה, כך שאין זמן לתקן. לשרף אין שום שפן בכובע, וספק אם הוא או הנהלת מכבי חושבים כי התפטרות פתאומית מצדו, תגרום לאיזשהו זעזוע או שיפור בקבוצה. למכבי הנוכחית אין שום מנהיג או דרך שישנו את מצבה המנטלי, והיא תלויה ביריבותיה, לא פחות מאשר בעצמה.

במכבי התנגדו לשיטת הפיינל-פור וטענו כי אינה ספורטיווית, אבל לאור יכולתה של הקבוצה בעת הזאת, כדאי שראשיה ימלאו את פיהם מים. דווקא אותה שיטה עקומה לדידם, היא הסיכוי היחיד שלהם לצאת מהעונה הזו עם משהו ביד. אבל גם הצלחת הכי גדולה לא תשכיח את מראהו של גוליית, שרוע חסר אונים על גבו באשקלון, ללא יכולת לגאול עצמו מייסוריו.