ירוק שקשה לבלוע

ערב המשחק מול מכבי תל אביב, בקרית אליעזר יודעים שמדובר במצב חירום. "אין פה לאף אחד כבוד כלפי המערכת", מאשים גורם בהנהלת מכבי חיפה את השחקנים בעקבות התצוגות המביכות של הקבוצה בשבועות האחרונים. שרשרת ההפסדים הנוכחית ממשיכה לבייש את האימפריה המידרדרת, השחקנים בירוק נראים אדישים וחסרי מוטיבציה, האוהדים מרימים ידיים, וגם אם ראשי הקבוצה אינם מוכנים לסבול את היכולת המבישה, ברור שהמערכת מעורערת לחלוטין.

"מאז שרכשתי את המועדון ב-1992, לא נתקלתי בשחקנים כמוכם, שמשחקים בכזו חוסר אכפתיות וחוסר רצינות", גער אתמול יעקב שחר על שחקניו, חשף את התסכול שלו והמחיש את מד הלחץ במועדון. אין ספק שבקרית אליעזר כבר מחכים בקוצר רוח שהעונה הארורה הזו תיגמר ושיחל עידן אלישע לוי, אבל במצב העניינים הנוכחי, גם שחר יודע שספק גדול אם האימפריה שלו תוכל לשחזר את ימי הזוהר בשנים הקרובות.

הבעיה של מכבי חיפה עמוקה יותר מכמה הפסדי ליגה. זה לא רק המקום החמישי, ההפסדים הביתיים, אי ההשתתפות באירופה או המרמור של הקהל; בקבוצה מרגישים שמשהו נפגם בדרך. חיפה מתקשה להגיב לשינויים בכדורגל הישראלי, קופאת על השמרים, לא עושה את השינויים הנדרשים ונשארת תקועה מאחור. הקיפאון הזה מתבטא בעיקר בסגל, וגם רפי אוסמו, משחקני העבר הגדולים של המועדון, מטיל את האשמה על חוסר היכולת של המערכת החיפנית לבצע חילופי משמרות בקרב שחקני הקבוצה.

"המנג'רים הגדולים בעולם, כמו פרגוסון או ונגר, מצליחים להישאר במערכת כל כך הרבה שנים כי הם יודעים להחליף שחקנים ולשמור על רעב תמידי במועדון", מסביר אוסמו. "רוני לוי לא השכיל לעשות את השינויים האלו בזמן והוא היום משלם על זה. במכבי חיפה בנו על אותו סגל, וזה הלך ודעך עם השנים, עד שזה הגיע לשיא השפל של היום".

גם בתוך המועדון יודעים שחוסר התפקוד של רוני לוי פגע אנושות במוטיבציה של השחקנים. "כל הבלגן שיש עכשיו בקבוצה נוצר רק בגלל שרוני לוי נשאר מאמן ולא עזב באמצע העונה כמו שהוא רצה", אומר גורם במועדון, "מאותו יום רוני לוי איבד את הסמכות שלו בעיני השחקנים". להנהלה אין ספק שלקראת העונה הבאה יידרשו שינויים דרסטיים בסגל. "הסיכוי של חיפה להצליח בשנה הבאה הוא רק אם נפגע בינגו עם הזרים", אומרים במועדון, "אם לא, גם בעונה הבאה לא נתרומם, זה ברור".

אין ספק שכניסתו של ארקדי גאידמק לכדורגל הישראלי שינתה את כללי המשחק. אומנם עד לפני שנתיים התקציב של חיפה היה הכי גבוה בליגה, אבל נדמה שאת ההילה שלה קיבלה הקבוצה בזכות ניהול נכון ותדמית מקצועית עם סטנדרטים אירופאיים. שחקנים ישראלים אצו לקפוץ על העגלה הירוקה שהבטיחה לא רק תנאים מצוינים ומשכורות עתק, אלא גם הופעות מכובדות בטורנירים אירופיים ובעיקר בית חם. ופתאום הגיע ארקדי, האדם הראשון שקרא תיגר אמיתי על שחר, ובין רגע קרסה התדמית החיפנית. השחקנים הפכו ל"שבעים", חיפה נכנסה ל"עונה פיננסית", המועדון נכנס לשיתוק ניהולי, והקבוצה פינתה ללא קרב את הזירה לטובת לבית"ר ירושלים.

"פעם אף קבוצה לא יכלה להתחרות במכבי חיפה מבחינת החוזים שהם הציעו והתנאים שהם סיפקו, היום זה כבר לא ככה", מספר אורי אוזן, שחקן מכבי חיפה בעבר והפועל כפר סבא בהווה. "אם פעם השאיפה של כל שחקן ישראלי הייתה להגיע למכבי חיפה, היום כולם רוצים להגיע לבית"ר. אפילו בגילאי נוער שחקנים כבר מעדיפים את בית"ר, וזה אחרי שמכבי חיפה הייתה המועדון נוער הכי גדול בארץ. ייקח להם כמה שנים טובות, אם בכלל, להחזיר את ההגמוניה שהייתה להם בארץ".

האומנם כסף זה כל הסיפור? נתניה, סכנין וקרית שמונה הוכיחו השנה שתקציב הוא לא האלמנט הכי משמעותי בכדורגל, ואוהדי מכבי חיפה המתוסכלים, שמתחילים להבין באיזה מצב מביש נמצאת קבוצתם, מוחים בעיקר על חוסר התשוקה של יקירהם ואיבוד הכבוד העצמי של השחקנים. איל ברקוביץ', אולי גדול שחקני המועדון בכל הזמנים, סבור כי אי אפשר להאשים את כל התחלואות של מכבי חיפה במחסור היחסי במזומנים. "אי אפשר להגיד שרק בגלל כסף יש אליפויות והישגים. אני בכלל לא מסכים עם האמירה הזו", אומר ברקוביץ'. "אפשר להתמודד על אליפות בארץ גם ב-50 מיליון או 60 מיליון. לחיפה חסר לב, לא כסף. לפני הכסף יש את אהבת המשחק ויש את המחויבות, ואת זה מכבי חיפה איבדה".

ברקוביץ' שם את האצבע על אחד המותגים הכי חשובים בעיני האוהדים – הסמל. "עשו שם המון טעויות", אומר ברקוביץ', "סמלים של המועדון עזבו, אם זה אריק בנאדו או אדורם קייסי. שיחררו בקלות רבה מדי שחקנים שכבר היו מזוהים עם המועדון כמו מיכאל זנדברג ועידן טל. אני ציפיתי שבשביל להחזיר את המסורת ואת הנשמה יביאו את ראובן עטר לקבוצה, וגם את זה לא הם לא עשו מהסיבות שלהם".

גם גורם בהנהלה יודע שחוסר המחויבות של השחקנים מפרק את המועדון: "השחקנים יודעים שהם היום פה ומחר במקום אחר. המושג 'סמל' לא קיים יותר. אם לחיפה היה תקציב בלתי מוגבל, יענקל'ה היה מעיף פה אנשים על ימין ועל שמאל". רפי אוסמו מרחיב וטוען כי "הקבוצה סבלה השנה משתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא שהשחקנים לא התאמצו, בלשון המעטה, ובכלל לא נראה שהם רצו לשחק. הבעיה השנייה קשורה באופן ישיר לבעיה הראשונה: הצורה שהשחקנים נראו על הדשא התסיסה את הקהל, וזה פגע קשות במועדון".

במהלך העונה נשמעו טענות מצד גורמים בקבוצה כנגד הקהל הירוק אשר לא תומך במועדון בשעתו הקשה. חמור מכך, היו כאלו שאמרו כי ישנה נטישה המונית של האוהדים אשר התרגלו להצלחות ותארים. משחקה של הקבוצה באצטדיון בלומפילד מול הפועל תל אביב, אליו הגיעו פחות מ-500 אוהדים חיפנים, יכול לשמש כאינדיקציה טובה למצב הרעוע בו נמצאים יחסי האוהדים עם הקבוצה.

"קשה לי היום כאוהד ותיק להזדהות עם מכבי חיפה. אני באמת מרגיש שזו כבר לא הקבוצה שלי", אומר ד"ר חיים קאופמן, אוהד ותיק של הקבוצה, מרצה במכללת וינגייט ומומחה להיסטוריה של הספורט הישראלי. אולם קאופמן לא מסכים כלל עם הטענות כנגד הקהל החיפני. "אני עם מכבי חיפה משנת 1954, ירדתי עם הקבוצה הזו שלוש פעמים לליגה השנייה. אני יכול להגיד שגם בליגה השנייה היה למכבי חיפה גרעין אוהדים די גדול. זה נכון שהאוהדים הצעירים יותר התרגלו לאליפויות וכו', אבל אני לא מרגיש שבחיפה יש איזו נטישה של האוהדים. יש לקבוצה הזו גרעין חזק של אוהדים שימשיך ללוות את הקבוצה לאורך שנים".

גם איל ברקוביץ' לא מוכן להאשים את האוהדים במצב הקבוצה. "קהל זה אינדיקציה של הצלחות", אומר הקוסם. "אתה לא יכול לבוא בטענות לקהל כשהקבוצה לא מצליחה. הקהל לא שם כי אין לו סיבה להיות שם. הקבוצה משחקת בלי לב. אם הקבוצה הייתה משחקת עם נשמה אבל לא מצליחה לזכות בתארים, אני בטוח שהקהל היה בכל זאת מעודד ותומך. ברגע שרואים שאין על המגרש נשמה אז הקהל לא מגיע ולא הופך להיות דומיננטי".

האליפויות הרצופות ב-83 ו-84 הוציאו את מכבי חיפה מחושך לאור והצעידו אותה לעידן חדש. אבל גם בתקופה הזו רשמה הקבוצה שתי תקופות חשוכות. אחרי שחיפה כשלה להשיג את האליפות השלישית, עם הגול המפורסם של גילי לנדאו בבלומפילד, נכנסו במועדון לתקופה לא יציבה, עונה רעה רדפה עונה גרועה ואסון גדול בדמות מותו של אבי רן ז"ל איים לשבור סופית את האימפריה מהכרמל. אבל אז הגיע אמציה לבקוביץ', החיפנים זכו באליפות שלישית ובנו שושלת מצליחה. אחרי עונת 1993/4 ההיסטורית החיפנים שוב סבלו משבע שנים רעות, אבל אברהם גרנט עזר לקבוצה להתאושש והחזיר את המועדו לצמרת הכדורגל הישראלי. האם גם עכשיו מדובר במשבר היסטורי? מה יעזור למועדון להדליק מחדש את הניצוץ שכבה?

לאיתן אהרוני, שחקן עבר מוערך במועדון, יש תשובה ברורה: להחזיר את מכבי חיפה לחיפנים. "מכבי חיפה צריכה שחקנים שגדלו על הסמל. שחקנים שאיכפת להם", מסביר אהרוני. "הפטריוטיות החיפנית חשובה לקהל של מכבי חיפה. אני תמיד טענתי שמכבי חיפה מתישהו תשלם את מחיר ההתבססות על שחקני חוץ".

"במכבי חיפה צריכים לשחק שחקנים מתל חנן, מהדר, מיעקנם, מקריית אתא, וכו'. שחקנים שמסיימים אימון ומתחככים באוהדים. שיוצאים לבתי הקפה בעיר, למועדונים בעיר", מוסיף אהרוני, "החיפאים אף פעם לא היו כאלה שנוסעים לתל אביב ומסתובבים עם שחקנים מקבוצות אחרות בארץ. האוהדים רוצים לגעת ולהתחכך בשחקנים. זה דבר שמהדק את הקשר בין השחקנים לקבוצה. זה מחזק את המחויבות לקבוצה". רפי אוסמו מסכים איתו. "שחקן שיושב כל היום על אוטוסטראדות זה שחקן שחיי חיים ספורטיביים? שחקן שמשחק במכבי חיפה צריך לגור פה בעיר ולחיות את העיר. אחרת זה בעיה".

ד"ר חיים קאופמן מעדיף לתלות את תקוותיו בקשר הרופף שבין האוליגרכים החדשים שמשתלטים על הכדורגל הישראלי לקבוצות אותן הם מממנים. "לארקדי גאידמק אין את מטען האהדה שיש ליעקב שחר", אומר קאופמן. "גאידמק רואה בבית"ר כלי למימוש שאיפותיו הפוליטיות ובשלב מסוים הוא יזניח את הקבוצה והיא תחזור חזרה למימדים הקודמים שלה. אני חושב שהמועדונים הגדולים הם אלו שימשיכו להוביל את הכדורגל הישראלי, גם מכבי חיפה, כי אלו המועדונים עם הכי הרבה כסף ומסורת. קשה מאוד לנבא מי הולכת להיות המובילה כי היום הכל תלוי בכמה כסף ישקיע איש עסקים בשנה נתונה בקבוצה נתונה. אי אפשר לנבא את העתיד הספורטיבי, כי אי אפשר לנבא את המהלכים של בעלי ההון", הוא מסכם.

יכול להיות שאלישע לוי הוא הפתרון לכל תחלואי מכבי חיפה. אולי דווקא האיפוק שמפגינים במועדון הירוק וההימנעות מבזבוז כספים מיותר, הם הטקטיקה הנכונה במלחמה חסרת הסיכוי מול כרישים גדולים ועשירים יותר. בכל אופן דבר אחד הוא דווקא מאוד ברור - עונה בינונית וחסרת מעוף נוספת של הירוקים תכניס את המערכת לסחרור שייגמר, אם ייגמר, רק באירוע גדול ומסעיר. זה יכול להיות זכייה מקרית בגביע המדינה, אולי השתתפות מנחמת במפעל אירופי, או להבדיל - ירידה כואבת לליגת המשנה.