לא להציל את טוראי ריאן

בכל דראפט יש שחקנים שפשוט לא היה לך מושג עד כמה יהיו גדולים במקצוענים. מצד שני, בכל דראפט יש את השחקנים שמגיעים עם הילה זוהרת סביבם, ומצליחים לחרבן אותה כבר בתחילת דרכם ב-NFL. הסיכוי לחזות מי הם אותם באסטים ומי ההפתעות המטורפות הוא בערך כמו הסיכוי לדעת מה יהיה מין התינוק לפני שבכלל התחלתם עם הבחורה. יודעים מה? יש יותר סיכוי שיהיה מאמן ישראלי בגמר הצ'מפיונס. אה, כבר יש? טוב, אז בואו ננסה גם אנחנו לנבא. עם מי נתחיל? ובכן, כבר אמרנו לכם שאנחנו שליליים, אז בואו נתחיל בצד הפחות טוב של הדראפט – הבאסטים.

הערת ביניים – כל הבחירות שלנו מבוססות בעיקר על יכולתו של השחקן כפי שבאה לידי ביטוי במכללות. כל שיפור במהלך העונה, הנובע מקבלת סטרואידים אנאבולים, לא נלקח כרגע בחשבון בעינינו.

בתואר "הבאסט הגדול של הדראפט" זוכה האחד והיחיד – כמובן – מאט ריאן. למי שקרא את הכתבות הקודמות שלנו בנוגע לדראפט די ברור מה הוא הולך לשמוע מאיתנו עכשיו. בואו נתחיל בכמה דברים חיוביים בקשר למאט ריאן – יש לו חיוך יפה והוא בהחלט יכול לעשות הרבה כסף מפרסומות למכסחות דשא או לכל מוצר אחר שמתאים לצרכן האול-אמריקן (בהנחה, כמובן, שפייטון מאנינג עוד לא פרסם את זה). אנחנו בהחלט מקווים בשבל מר ריאן היקר שיצליח למקסם את התועלת השיווקית שלו כמה שיותר מהר, כדי שלפחות יצא מההרפתקה הזו עם קצת כסף. עכשיו, תבינו משהו – מאט ריאן הוא לא ק"ב רע, הוא פשוט לא ק"ב ענק כפי שעשו ממנו. הוא לא ק"ב ששווה את הבחירה השלישית בדראפט. הוא לא שחקן שיכול לסובב קבוצה סיבוב של 180 מעלות, ולצערו הרב – הוא הולך לשחק בקבוצה שצריכה את הסיבוב הזה. הקבוצה של ויק היא עדיין הקבוצה של ויק, והקהל שמחא לו כל כך הרבה כפיים לפני שבוע וחצי מצפה לתוצאות מיידיות בעידן המשיח החדש.

רק בגלל כמות הלחץ הזו, ריאן – שכאמור הוא ק"ב בינוני בכל סטנדרט מקצועני – יקרוס, ומהר, ומשם הדרך להיות אלכס סמית' 2 היא מאוד קצרה. הימור שלנו – ויק יוצא מהכלא בעוד שנה ומקבל הסעה מהכלא ישר למגרש – בלימוזינה (יחד עם השותף שלו לתא – באבא, שישחק אופנסיב תאקל).

ג'ונתן סטיוארט (רץ אחורי, אורגון, לקרוליינה, סיבוב ראשון 13)

סטיוארט הוא שחקן מצויין, שבהחלט יכול להתאים לכמעט כל קבוצה שיגיע אליה, כרץ משלים. האפקטיביות שלו באורגון הייתה עצומה בעיקר בגלל העובדה שרוב ההגנות התרכזו בדניס דיקסון. ליד ה-אין ק"ב של הפנתרים, הפוקוס עליו יהיה הרבה יותר גדול. עכשיו, אין לנו בעיה עם זה שקרוליינה הלכה על רץ בבחירה גבוהה (בכל זאת, היא צריכה גם אחד כזה), אבל בהחלט היו לה אופציות טיפה יותר מעניינות, או יותר נכון – בריאות.

סטיוארט מגיע אחרי ניתוח באצבע ברגל (כמו אצל ק"ב והיד הזורקת – כאן זו הרגל שרצה), ובטוח שזה ישפיע עליו בשלב הראשון – שלב ההתאקלמות בקבוצה והאימונים. תוסיפו לזה את כל הפיצוצים שיספוג בספטמבר-אוקטובר, ותבינו שאת חג ההודיה הוא כבר יראה מרשימת הפצועים. המלצה שלנו – להשתמש בו בחכמה ובמתינות, ואז יכול להיות שיש על מה לדבר. אגב, באותה הזדמנות, אם יש לכם (קרוליינה) אופציה – קחו איזה ק"ב.

ראשארד מנדנהול (רץ אחורי, אילינוי, לפיטסבורג, סיבוב ראשון 23)

מנדנהול הוא שחקן נהדר. באמת ובלי טיפת ציניות. המניות שלו קפצו פלאים לאחר הרוז בול והמשחק הגדול נגד אוהיו סטייט. אם היה נותן עוד שנה בביג-10, היה מגיע הרבה יותר מוכן להגנות של ה-AFC. הוא החליט לצאת מוקדם, ופה טמונה הבעיה. פה ובעובדה שכמו סטיוארט, גם מנדנהול זכה מן ההפקר כששיחק מאחורי ג'וס וויליאמס שמושך הרבה מאוד תשומת לב. המזל שלו הוא שפארקר עדיין האופציה המובילה להוביל את הכדור, מה שיוריד ממנו את הלחץ.

אם פיטסבורג רצו רץ משלים, שיכול להתפוצץ בכל רגע נתון, אין ספק שפליקס ג'ונס, שתיפקד בתור רץ משלים בקריירת המכללות שלו, היה קצת יותר מתאים. מנדנהול בנוי יותר לתפקיד הרץ הראשי ולא כמשלים, ולדעתנו העובדה שהוא נבחר בידי פיטסבורג (שהלכה בבחירה הזו על "השחקן הטוב ביותר על הלוח") עשויה למנוע ממנו את מימוש הפוטנציאל, לפחות בשנים הקרובות. ספציפית במקרה הזה, אנחנו באמת מקווים שאנחנו טועים, כי הוא באמת שחקן נפלא.

עכשיו אנחנו עוברים לחלק היותר חיובי ומעניין של הכתבה, וכמובן גם זה שיוצר יותר מחלוקת – מי היו, לדעתנו, הגניבות הגדולות של הדראפט. שוב, קחו בחשבון שאנחנו מתבססים כאן על היכולות והכישרון של השחקנים כפי שבאו לידי ביטוי במכללות, ובין זה לבין הצלחה במקצוענים יש הבדל גדול. אז מי הם השחקנים שאנחנו מגדירים כגניבות?

צ'ונסי וושינגטון (רץ אחורי, דרום קליפורניה, לג'קסונוויל, סיבוב 7)

צ'ונסי הקטן אמנם לא היה אופציית הריצה הראשונה בסוללת הרצים של פיט קארול, אבל הוא בהחלט היה פקטור התקפי רציני. בעונתו הראשונה (שנה אחרי לכתו של רג'י בוש) סיים וושינגטון עם 157 נשיאות ל-744 יארדים ו-9 טאצ'ים, כמו גם 9 תפיסות ל-93 יארד. בעונת הסיניור שלו כבר עלו הנתונים הללו ל-195 נשיאות ל-969 יארדים ו-10 טאצ'ים, ו-7 תפיסות ל-59 יארד ו-2 טאצ'ים. אז הוא אולי לא הרץ הטוב ביותר בדראפט, אבל בהחלט עשוי להיות גניבה, בטח בסיבוב שביעי. שחקן שהצליח להגיע לכמעט אלף יארדים מתוך קאדר איכותי של רצים, והראה יכולת בתור אופציית מסירה בסקרין, יכול להפתיע.
תוסיפו לזה את העובדה שארבע שנים עם פיט קארול מחשלות אותך מצויין ל-NFL, וקיבלתם מתכון להפתעה נעימה בדראפט בינוני בסך הכל של הג'אגוארס.

מייק הארט (רץ אחורי, מישיגן, לאינדי, סוף סיבוב 6)

נקודת האור הכי גדולה בעונה של הוולוורינס הייתה מייק הארט, שפשוט סחב את הקבוצה המפורקת הזו על הכתפיים שלו (יותר נכון – על הרגליים שלו) כל העונה.

הארט, כשמו כן הוא, בעל לב ענק, שחקן שתאקל ראשון לא בהכרח יפיל אותו, ואם לא היה נפצע לקראת סוף העונה, היה נבחר הרבה יותר גבוה. טוני דאנג'י ידוע כמאמן שיודע לפתח רצים אחוריים (רודס, אדאי), ומייק הארט – למרות חוסר האמונה של שאר הקבוצות בו – אם יהיה בריא, הוא גניבה היסטרית של הקולטס. כל כך היסטרית, שאנחנו בחרנו בו בתור ה-גניבה של הדראפט הזה. שוב פעם, האם יהיה בריא זו השאלה היחידה.

אואן שמיט (פולבק, ווסט וירג'יניה, לסיאטל, סוף חמישי)

הפולבק הכי טוב בדראפט מתאים למייק הולמגרן כמו כפפה ליד. מבית היוצר של ריץ' רודריגז מגיע הפולבק הכי מוכן לליגה, ואין לנו ספק שהרבה קבוצות יגרדו את הראש ויתהו איך פספסו את הבחירה הזו. התשובה כמובן, מתחלקת לשתיים – קודם כל, לא קראתם את הטור שלנו, ודבר שני – פולבק היא עמדה לא מוערכת, וחבל, כי בדראפט הזה היו שניים שעשו אימפקט משמעותי ביותר עבור הקבוצות שלהם (שמיט וג'ייקוב הסטר, שנבחר בסיבוב השלישי בידי הצ'ארג'רס). שמיט רשום ברץ אחורי, ולא פולבק, והוא בהחלט גם העמיד בקריירת המכללות שלו מספרים שמתאימים לעמדה הזו. בשתי העונות האחרונות הוא העמיד ממוצע של מעל לחמישה יארדים לנשיאה, ואף שימש בתור תופס כשקלט 12 תפיסות (בכל עונה) לממוצעים של 7.6 בעונה הקודמת ו-10.1 בעונת הסיניור שלו. מספרים מצוינים, וזה עוד בקבוצה שיש לה את פאט וייט, סטיב סלייטון ונואל דיוויין.

מריו מנינגהאם (רסיבר, מישיגן, לג'איינטס, סוף 3)

הג'איינטס מתים על רסיברים של מהלכים גדולים (ע"ע דייויד טיירי ופלקסיקו בורוס). אין במחזור הזה אף תופס ביג-פליי יותר מסופר מאריו. הוא מהיר וייצור בעיה לכמעט כל קורנר שינסה לסגור אותו בכיסוי יחיד, ויש לנו הרגשה שהוא רק ישתפר עם השנים. בחירה חכמה ונבונה של קאפלין, שכנראה קרא את הטור שלנו והבין שיש סיבה למה אנחנו מתים על הבחור הזה. יש לו ידיים נדירות, והתפיסה שלו במשחק הראשון של העונה מול אפלאצ'יאן סטייט היא רק דוגמה לכך. את העונה האחרונה הוא סיים עם 72 תפיסות ל-1,174 יארדים ו-12 טאצ'ים, וזו עוד הייתה עונה חלשה. דמיינו לעצמכם מה הוא יעשה כשהבחור שזורק לו את הכדורים זה איליי מאנינג.

מרטלוס בנט (טייט אנד, טקסס איי.אנד.אם, לדאלאס, סו, שני)

עם כל הכבוד לפרד דייוויס מדרום קליפורניה ולג'ון קארלסון מנוטר דאם, בנט הוא ללא ספק הטייט אנד הטוב ביותר במחזור 2008, וגם המושלם מכולם. ידיים מצוינות ויכולת להאיץ במהירות – שהיא מצרך נדיר לכל קבוצה בליגה (על אחת כמה וכמה כשמדובר בטייט אנד). תוסיפו לזה את טוני רומו, שמת על סגנון המשחק המהיר והמסירות הקצרות (ע"ע ג'ייסון וויטן ) וקיבלתם זיווג משמיים. תחליף מצויין לאנתוני פאסאנו, ששוחרר.

זהו, הגענו רשמית לעונת המלפפונים של חובבי הפוטבול. יש לנו שלושה חודשים וחצי להתענג על כתבות מסוג "דנטה קולפפר התעטש" ותוצאות מליגת הארינה פוטבול (אל תצחקו – אשכרה התחלנו לראות אותה). היינו רושמים פה עוד דברים, אבל גם לנו אין מה להגיד יותר. שתהיה פגרה מוצלחת וחגים שמחים.