שלושה נגד אחד

סדרת חצי הגמר האחרונה תיפתח הלילה (3:00, שידור באינטרנט) בבוסטון, כשהסלטיקס יארחו את לברון ג'יימס וקליבלנד, למשחק מספר 1. בוסטון העלתה הרבה סימני שאלה סביב חוסר היכולת שלה לגמור את ההוקס הצעירים, ולכולם ברור שתצוגות דומות בחוץ לא יספיקו מול המלך וחבורתו. נכון, מצד אחד עומדת הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה (16:66), עם ההגנה הטובה בליגה, שביצעה את המהפך העונתי הגדול בהיסטוריה (פלוס 42 ניצחונות ביחס ל-2006/7), אבל מולה עומדת מי שהיא עדיין אלופת המזרח, שהדיחה 2:4 את וושינגטון בסיבוב הראשון.

מה יכולה בוסטון ללמוד מהסדרה המוזרה מול ההוקס? קודם כל, שהפלייאוף הוא עולם אחר. אם בעונה הרגילה האינטנסיביות של הסלטיקס חיסלה כמעט כל יריבה, בפלייאוף כבר אין פראייריות (טוב, פרט לדנבר). אטלנטה לא נכנעה לקשיחות של קווין גארנט וחבורתו, החזירה מלחמה עם קשיחות משלה ואפילו זאזא פאצ'וליה העז להתעמת עם הביג טיקט. בסיבוב השני תחכה לירוקים קבוצה לא פחות קשוחה מההוקס, שגם היא נכנסה ללא מעט עימותים פיזיים בסיבוב הראשון.

שני ניתוחים נוספים אפשריים כשבוחנים את התצוגות הלא מרשימות של הסלטיקס באטלנטה. הראשון מצביע על חוסר יכולת להעלות את רמת האינטנסיביות, וכניעה לשאננות אה-לה דטרויט. האופציה השנייה סלחנית יותר, לאור העובדה שהירוקים הבטיחו את מקומם בפלייאוף חודשיים (!) לפני תום העונה הרגילה, ודוק ריברס הושיב את כוכביו על הספסל לתקופה לא מבוטלת, מה שהכניס אותם למפגש מול ההוקס בהילוך נמוך מהדרוש בפלייאוף.

אם אכן האפשרות השנייה היא הנכונה, הכמעט-מעידה מול אטלנטה תעשה רק טוב לקבוצה הקשוחה גארנט, שגילה אחרי משחק 7 שלא הצליח לישון בלילה מרוב מתח ואנדרנלין. לפני הטיפ אוף נראה ריברס משוחח איתו בארבע עיניים ומרגיע אותו. האטרף הבלתי נגמר של KG הוא הקלף החשוב ביותר של הקבוצה הזו ברגעים שכאלו, וסביר להניח שהוא לא ייתן לחבריו לחזור על התצוגות המביכות בחוץ.

מאידך, לקליבלנד יש אס אחד חשוב ויחיד לניצחון - ג'יימס. שמענו במהלך העונה שחקנים מתפעלים מההגנה של בוסטון, אז עכשיו היא מגיעה למבחן אמיתי ראשון בפלייאוף. ואם לא הצליחה לעצור את ג'ו ג'ונסון, מה יגידו הארזים?

הוויזארדס ניסו להוציא את לברון משיווי משקל על ידי משחק סופר-סופר-אגרסיבי, על גבול המלוכלך, ושריקות בוז בלתי פוסקות מהקהל, אבל דבר לא הצליח לערער את הילד-מלך, שגם לא יפחד ממה שיהיה לריברס להציע מולו.

הסלטיקס חשפו במשחקי החוץ (המאזן הטוב בליגה, 10:31) לא מעט חסרונות, כשהמאמן דוק ריברס הגיב לאט לאירועים, וזכה לביקורת רבה על כך שהשאיר את ריי אלן על ג'ו ג'ונסון כשזה היה בזון ברבע האחרון של המשחק הרביעי, למרות שעל הספסל חיכו ג'יימס פוזי וטוני אלן, שניהם שומרים יותר בהרבה. האם ריברס יכול להיות זה שיצעיד את בוסטון לטבעת? זה סימן השאלה הגדול ביותר סביב הסלטיקס כרגע.

סיבה נוספת לדאגה היא שבוסטון בעצם הפסידה את כל המשחקים הצמודים בסדרה. במאני טיים קשה היה לראות ממנה מהלך התקפי שהוא מניה בטוחה, וייתכן שאלו הרגעים שהטירוף של גארנט יכול דווקא לפגוע בקבוצה, שהופכת לא רגועה. ובכלל משחק ההתקפה של בוסטון נראה חסר סדר והיררכיה. גארנט לא לקח על עצמו את ההתקפה, לפירס ואלן הייתה סדרה בינונית, ורייג'ון רונדו עדיין לא מקבל החלטות ברמה של פוינט גארד של קונטנדרית.

קליבלנד, מצידה, תציב מול הסלטיקס אתגר הגנתי הרבה יותר משמעותי מאטלנטה. בסדרה הזו נקבל אינדיקציה ברורה יותר על משחק ההתקפה של בוסטון - גארנט יפגוש את ביג בן וואלאס המנוסה, פירס לא יוכל לתפוס עמדה על לברון, וריי אלן יתקשה לעשות כל דבר שהוא לא תפיסה וזריקה. ואולי דווקא קליבלנד תכריח את השלישייה לנצל באופן טוב יותר את הכשרון העצום והמגוון שלה ותחשוף דווקא את היתרונות שלה, כמו חוסר האנוכיות שגורם לכך שהם לא מתעקשים על זריקה, או היכולת לנצח משחקים דרך קליעות מבחוץ.

ההתקפה של קליבלנד תתקשה להטריד את ההגנה האימתנית של בוסטון, בדומה לאטלנטה במשחקי הבית. אין לקאבס את הכשרון הרוחבי שיש להוקס, עם חמישה שחקנים שמסוגלים לייצר לעצמם זריקה ולקלוע 20 נקודות בערב נתון, יש להם בעיקר את הכשרון הלברוני, רחב ככל שיהיה.

מול וושינגטון קליבלנד הראתה לפרקים משחק מושלם של כוכב ורול פליירס, עם דני גיבסון ודלונטה ווסט, ופעם אחת אפילו וולי שצ'רביאק, שתפרו שלשות מהפינות כשהשחקנים שלהם הלכו לעזור; ראינו גם את ביג בן מסדר להם חסימות כדי למנוע רוטציה בהגנה. גם אילגאוסקס תרם את חלקו, וההתקפה של הקאבס נראתה לא רע.

מעניין מעניין לבדוק איך הסלטיקס יתמודדו עם לברון, האם ישלחו עליו דאבל טים או שיסמכו על פירס ופוזי. הולך להיות קרב מרתק בין החודר הטוב בליגה להגנת הצבע הטובה בליגה, וכדי שלקליבלנד יהיה סיכוי בסדרה הזאת, לברון צריך קודם כל להוכיח שהוא מסוגל להגיע לטבעת מול גארנט ופרקינס.

בסדרה של שתי קבוצות הגנה חזקות וקשוחות, גם להגיע ל-90 נקודות לא הולך להיות קל. בוסטון חזקה ומגוונת יותר בשני צידי המגרש, אך לקליבלנד יש את השחקן הטוב ביותר. היכולת והלב של לברון יחזיקו את קליבלנד בסדרה, אבל רק עד גבול מסוים. בוסטון בשישה משחקים.