כוחו של הרגל

אט אט התאסף לו צבא העיתונאים, מחלקה קטנה ונחושה המזגזגת מצד לצד, ומנסה לדוג לראיונות את אנשי מכבי העייפים. אף אחד לא ציפה ששמעון מזרחי יגיד לפתע כי ההפסד בגמר שבר אותו והוא פורש מכדורסל, אבל בכל זאת, צריך כמה מילים ממשפחת המלוכה.

עוד קודם לכן, נאספה חבורה קטנה, כמה צעירים בצעיפים, שסיפקו מעט צבע ורעש. אלמלא החלל הגדול של אולם קבלת הנוסעים, אפילו הם היו מודעים למצבם הפאתטי. התרגלנו לכך שהמדינה מזניחה את זקניה, נכיה, חייליה וילדיה, אבל גם את הקבוצה שלה? לא יפה. בקושי מניין אוהדים הגיע, משום שאותה קבוצה לא עמדה בהסכם הבלתי כתוב, וחזרה לחגיגות ה-60 בידיים ריקות. זה גם לא יפה. ככה זה בישראל, מתחברים רק למנצחים, ובמכבי יודעים זאת טוב מכולם.

איפה הלפרין? כנראה חמק החוצה. נוכח-נפקד, בדיוק כמו שהוא על הפארקט. אם אפשר לסכם במלה אחת את העונה של הטאלנט עד כה, היא תהיה "החמצה". בהנחה שעד סופה לא יתחולל שינוי מזהיר ביכולתו, הלפרין נתן לשפע ההזדמנויות לחלוף על פניו, ודן עצמו לתווית של שחקן מוכשר וחכם, שאי אפשר ממש לסמוך עליו.

בעונה בה בורשטיין פצוע, שארפ בקושי רואה פארקט ו-וויצ'יץ' מדדה דרכו אל עבר עתיד לא ידוע, הלפרין היה צריך לקחת את המושכות. את הקלישאה על מנהיגות שלוקחים, כולם כבר מכירים. גם הוא. הוא איכזב בפיינל-פור, ובעצם כמעט לאורך כל הדרך. בעונה הבאה מכבי תצטרך למצוא את המנהיג שלה במקום אחר, אבל לפחות תדע מה לצפות מהלפרין ומה לא. את הרבב שדבק בו, הוא יתקשה להסיר.

הנה מגיע שרף, מעט עייף, אבל אין זמן לנוח כי הקרב הקשה מכל עוד לפניו. הוא תפס את ההגאים אחרי שקטש עזב, עצר את המפולת בצורה ראויה לשבח, עשה סדר בקבוצה, והעפיל לגמר היורוליג. אבל באותה נשימה, שרף הצליח להפסיד שני גביעים העונה, וחטף בראש גם בליגה. אם הוא יאבד את האליפות המקומית, אנשים עוד יאמינו לקטש.

על המשרה אין טעם להרחיב. אמנם שרף, אחד המכביסטים הגדולים, לא נראה זחוח כמו פדרמן ("היה יכול להיות יותר טוב, אבל זה מספיק טוב"), אבל עדיין נמצאה בו איזו רוח מעט מפויסת, כזאת ששלמה עם ההפסד בגמר. "היתה לנו עונה אירופית מצוינת, והפסדנו לקבוצה טובה יותר", סיכם בלקוניות. אפילו מזרחי אמר ש"גם להגיע לגמר זו תוצאה מצוינת". מלבד פנאן, שכמעט דמע ודיבר על כישלון במשימה הלאומית, כל השאר נראו די מרוצים מהמצב.

מכבי חזרה שבעה מאוד מהפיינל-פור, והיא נראית כמו קבוצה שהתרגלה להפסיד. היא הגיעה ותגיע רחוק בכל אחת מהתחרויות בהן היא השתתפה ותשתתף העונה, אבל דבר אחד בטוח: את הלוזריות שלה מריחים עד אולם הפחים.