הספק ימשיך לקנן

כל כך מוזרה העונה של מכבי תל אביב, שגם אחרי גמר היורוליג היא לא יודעת מה לקחת ממנה. מצד אחד, בשלבים מסוימים במדריד נראה היה שהנקודה הבעייתית ביותר של מכבי היא גם היתרון הגדול שלה. כבר חודשים היא מחפשת היררכיה ורוטציה קבועה, ללא הצלחה, אך בכל זאת הגיעה לפיינל-פור בגלל הכישרון והיריבות הבינוניות. לרגע נראה היה שבתהליך הזה לא איבד שרף כמעט אף שחקן. את חצי הגמר ניצחו גארסיה, שארפ ואליהו, ובגמר התעלו לפרקים באטיסטה וכספי. מצד שני, מול הכישרון העדיף של אנדרסן, לנגדון והולדן, מכבי היתה במשחק בדיוק עד לרגע שבו החליטה צסק"א המוכשרת יותר להתפוצץ, בלי שהיה לצהובים מה לעשות בנידון.

ומה עושים עם וויל ביינום? במשך כל העונה הוא התבשל על אש קטנה, אבל תמיד היה ברור שהמפתח להצלחה אצלו. במחצית הראשונה מול צסק"א לבשה מכבי המבלבלת צורה חדשה: היא הפכה להיות הקבוצה שלו. הוא חדר, מסר ושלט במשחק. במחצית השנייה חזרו ההחלטות הרעות והאיבודים. ברור שביינום צריך להישאר, אבל האם אפשר לבנות סביבו קבוצה שלמה?

גם המסקנות לגבי מאמנו אינן ברורות. שרף חייב לקבל קרדיט על כך ששמר בתמונה כל כך הרבה שחקנים, משימה שאולי לא היתה מתאפשרת במועדון אחר. הוא גם הוכיח לאורך העונה תעוזה בחילופים וגמישות טקטית, תכונות שלא אפיינו אותו לאורך הקריירה. מצד שני, גם במחצית השנייה של הגמר הזה, מכבי הזכירה את הקבוצות שלו מרגעי ההכרעה בגמרים קודמים, ונראתה אובדת עצות. אלא אם הפועל חולון תפתיע בפיינל-פור המקומי, שרף יקבל הזדמנות להסיר את הספקות, אבל הם יקננו עד לרגע שיוביל את מכבי במשך עונה שלמה.

השאלות לא מסתיימות כאן: האם מכבי תאבד את כספי לטובת האן.בי.אי רגע לפני הפריחה? האם יותם הלפרין החיוור מתאים להיות מנהיג? ומי מודיע לוויצ'יץ' על העזיבה, שמעון או מוני? רק דבר אחד בטוח: בגביע זכתה קבוצה ראויה, שחקנים נפלאים ומאמן גדול, שמהווים אנטיתזה ליורוליג של העונה, שהיה אורגיה של שלשות וטיפשות. לכן, גם אם העתיד מעורפל, מכבי יכולה להרשות לעצמה לטעות גם בעונה הבאה. סביר להניח שגם אז מרבית יריבותיה לא יענישו אותה, כי מסינה יש רק אחד.