הסנסציה הגדולה אי פעם?

הפייבוריטית לאליפות תפגוש הערב (20:00, שידור באינטרנט) את הקבוצה החלשה ביותר בפלייאוף הנוכחי למשחק שביעי ומכריע, כשבוסטון תארח את אטלנטה בעיר השעועית. קשה היה למצוא מי שיהמר על יותר מניצחון אחד של ההוקס על הקבוצה ששלטה בליגה לכל אורך העונה, בבית ובחוץ, אבל בזמן שכל הסדרות האחרות שהיו צפויות להיות צמודות ומרתקות נסתיימו מהר מן הצפוי, דווקא זו שהיה כתוב עליה סוויפ מגיעה לגיים 7.

מיד אחר כך (22:30, שידור ישיר באינטרנט) תעלנה לוס אנג'לס ויוטה למשחק הראשון בסדרת חצי גמר המערב. קובי בריאנט צפוי לקבל את פרס ה-MVP באחד משני המשחקים הראשונים של הסדרה מידיו של דייויד שטרן, ומספר 24 לא מתכוון שזה יהיה התואר היחידי שלו העונה.

למזלם של הסלטיקס, המשחק השביעי יתקיים לו בבוסטון, שם רשמו הירוקים את שלושת הניצחונות שלהם בסדרה, כולם בהפרשים של 23, 19 ו-25. דוק ריברס וחניכיו כבר הספיקו לספוג לא מעט ביקורת על שלושת הפסדי החוץ שלהם בסדרה, שלימדו לדעת רבים על חוסר המוכנות שלהם ללכת עד הסוף בעונתו הראשונה של הטריו הגדול שלהם, אבל עוד קודם לכן הם יצטרכו להמנע מפאשלת ענק בבית, שתהיה ככל הנראה הסנסציה הגדולה ביותר בתולדות הפלייאוף.

"כמובן שהיינו שמחים לקחת את הסדרה הזו בארבעה משחקים, אפילו בחמישה או בשישה", אמר ריברס את המובן מאליו. "אבל אנחנו חייבים לעשות זאת בשבעה משחקים. עבדנו קשה כל העונה בשביל יתרון הביתיות, וזכינו באפשרות לסיים סדרות שכאלה בבית".

המאזן של הקלטים בעונה הרגילה היה 16:66, ושל הנצים רק 45:37, אבל אז הגיעו שלושה ניצחונות של האנדרדוגית על הפייבוריטית בשבוע אחד. וההוקס הצעירים מגיעים למפגש המכריע משוחררים. "אין עלינו שום לחץ, נהיה רגועים, נשחק כדורסל ונהנה", אמר כוכבה של אטלנטה ג'ו ג'ונסון, שקולע יותר מ-20 נקודות בסדרה. "כולם חזו שהם יעשו עלינו סוויפ, כך שאין לנו מה להפסיד".

הקבוצה האחרונה עם מאזן שלילי שעברה סיבוב בפורמט הפלייאוף הנוכחי הייתה סיאטל, אי שם ב-1987, אז חלפה בסיבוב הראשון על דאלאס, ועשתה סוויפ ליוסטון בשני לפני שהודחה בידי הלייקרס בגמר המערב. ואם נחפש קבוצה עם מאזן דומה לשל ההוקס בסיבוב השני, עלינו לחזור לפיסטונס של 1976. המאמן מייק וודסון מתרגש מהאפשרות לעשות היסטוריה. "זו סדרה של משחק אחד", אמר, "הבאנו את עצמנו קרובים להישג מאוד מיוחד".

את ההוקס מטרידה בינתיים פציעתו של מרווין וויליאמס, שהצטיין עם 18 נקודות במשחק השישי, אבל נפצע בברכו ועשוי להחמיץ את המשחק הערב. "הברך עדיין די כואבת לי", אמר וויליאמס. "אני אעשה כל מאמץ לשחק ואעבור כל טיפול שצריך".

ג'רי סלואן בטח מרגיש צעיר בעשר שנים. פתאום הוא שוב מוצא את עצמו בסדרה מול פיל ג'קסון, וגם הפעם אין לו מושג איך לעצור את הכוכב של הזן מאסטר. בשנתיים האחרונות קלע קובי מול יוטה באחוזים גבוהים מאוד, ולמורמונים אין סטופר שמתאים להתמודד איתו, וגם אין מישהו בצבע שיכול להפריע לו להגיע עד הטבעת. את הלייקרס, גם סלואן יודע, לא עוברים בלי להפריע לקובי, לכן שם צריך להיות הדגש של המאמן הוותיק.

האופציה ההגיונית ביותר היא לנסות את אנדריי קירילנקו. AK47 יתקשה להתמודד עם הזריזות של הממבה, אבל הידיים הארוכות שלו יכולות לאפשר לו לתת לו מרחק ועדיין להקשות על הקליעה שלו. לרוני ברואר האתלטי יש את הפוטנציאל להיות סטופר גדול יום אחד, אבל לבנות על שחקן שנה שנייה שיעצור את מספר 24 זו התאבדות. אפשר לנסות, יהיה נחמד עם יצליח, אבל זאת לא יכולה להיות התוכנית העיקרית. את קירילנקו היה המפתח כבר מול יוסטון, אז ניטרל בצורה לא עקבית את טימאק, שנתן בסיבוב הראשון כמה הצגות נאות למרות השמירה של קירי. הפעם הרוסי המעופף יהיה חייב להופיע לכל הסדרה ביכולת שהוא כבר הוכיח שיש לו, בעיקר בצד ההגנתי.

לעומת דנבר, שנגדה הלייקרס חגגו עם ליי אפים לרוב, יוטה היא קבוצה שלא נותנת סל קל. מכיוון ששחקני הפנים שלה לא שומרים גדולים (למרות שניכר שיפור השנה), ברוב המקרים זה נגמר בפאול. הג'אז שולחים את היריבה לקו יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, לכן היכולת של פאו גאסול, ובעיקר של למאר אודום לתרגם את זריקות העונשין הרבות לנקודות עשויה להיות קריטית. יוטה גם שומרת על קו השלוש הרבה יותר טוב מדנבר, לכן משחק ההתקפה של הלייקרס יעמוד הפעם למבחן הרבה יותר רציני.

מאידך, זה לא שלאגמיים ישנן יותר מדי סיבות להתגאות בהגנה שלהם, שתעמוד למבחן מעניין. שאלת מליון הדולר של המערב היא איך הם שומרים על פיק אנד רול, וזו הגיעה עתה ללוס אנג'לס. אין לג'קסון יותר מדי כלים כדי להתמודד עם השילוב הקטלני של דרון וויליאמס את קרלוס בוזר, מכיוון שגאסול איטי מדי ולא מספיק פיזי, אודום פשוט שומר בינוני מכדי למנוע מבוז לחגוג, ופישר יתקשה לרדוף אחרי וויליאמס לאורך זמן. אם פיל ישים את קובי על דרון הוא יסתכן בהתשת הכוכב שלו, ובשליחתו לחזית החסימות הבלתי פוסקות של הג'אז. שאלת הכשירות של רוני טוריאף, ששיחק רק שבע דקות מול דנבר, יכולה להתברר כמשמעותית להגנה של הלייקרס, מכיוון שיוטה היא קבוצת ריבאונד התקפה מעולה, ומכיוון שאנדרו ביינום כבר לא יחזור העונה, יצטרך אודום לקבל יותר עזרה מהרגיל בתחום הזה.

מבחינה מקצועית, הקבוצות די שוות. שתיהן קבוצות התקפה מצוינות וקבוצות הגנה סבירות, ולשתיהן יש מהלכים מנצחים שליריבה יהיה קשה מאוד לנטרל, כמו גם ספסלים יעילים שיכולים לשנות משחקים. הלייקרס מגיעים במומנטום חיובי יותר, רעננים יותר, עם ביתיות ועם מאמן שנמצא בראש של סלואן עוד לפני המילניום. אבל יוטה היא קבוצה מגוונת יותר, שכבר הגיעה עם השלד הזה לגמר המערב והוכיחה יכולת לנצל יתרונות מול יריבות מסוגים שונים. זו נראית כמו סדרה שוויונית מאוד, שכל פרט קטן יכול להכריע. אם טוריאף לא יהיה כשיר והלייקרס יישארו עם מבנגה כמחליף יחיד לגאסול, בעיית העבירות שהג'אז יודעים להכניס בגבוהים היריבים עשויה להיות מאוד משמעותית.

להמר על סדרה שכזו נראה כמו הטלת מטבע, אבל צריך להמר, לא? לפני שבוע וחצי הייתי הולך על יוטה, עכשיו אני עם לוס אנג'לס - יש להם את הביתיות, את המומנטום, את המאמן ואת השחקן הכי טוב בסדרה. הלייקרס בשבעה משחקים נהדרים.