אחרי ששפכנו ערימות של דיו וירטואלי על הסיבוב הראשון, פתיחת הסיבוב השני היא זמן טוב לעבור להתמקד במנצחות. חצאי הגמר האיזורי ייפתחו הלילה (5:00 בלילה שבין שבת לראשו) בניו אורלינס, כשההורנטס יארחו את הספרס לסדרה בין האלופה המנוסה והכוח העולה מעיר ההוריקן.
שנאה לחוד וכדורסל לחוד
הספרס אמנם הרוויחו ביושר את הביקורת ואת השנאה לה הם זוכים כרגע, אבל לא צריך לנצל את גל השנאה הגואה כדי להמעיט בערכה של קבוצת הכדורסל הטובה ביותר בעולם בשש השנים האחרונות. בסדרה מול פיניקס שוב הוכיחו הספרס את כוחם העצום, במבחן הרבה יותר רציני ממה שהתוצאה מרמזת.
קל לשכוח עד כמה נראו הספרס חסרי אונים בשני משחקי העונה הרגילה מול פיניקס מאז ששאקיל הגיע למדבר. הדיזל נטרל את משחק הפוסט של טים דאנקן והפריע למאנו ג'ינובילי וטוני פארקר להגיע לטבעת, ראג'ה בל עשה קולות של אחד שמצא את הנוסחא לעצור את מאנו, פארקר התקשה להסתדר לבדו, ויתר השחקנים פוגעו מנובמבר ועד כתיבת שורות אלה. בשלושת הרבעים הראשונים של הסדרה המגמה הנ"ל נמשכה, ונדמה היה שפיניקס היא בפירוש הקבוצה הטובה יותר מבין השתיים.
אז מה שינה את התמונה? במשחק הראשון זה היה בעיקר לב של אלופים, ווינריות של אלופים, בשילוב עם ניהול מבריק של המהלכים המכריעים מצד גרג פופוביץ'. מהמשחק השני התחילה לבוא לידי ביטוי העבודה הקבוצתית, שהיא תוצר של הפרנצ'ייז המוצלח ביותר בכדורסל, ואולי בספורט האמריקאי - מההנהלה דרך המאמן והכוכב הגדול ועד האפסנאי (הוא מקפל את הגופיות טוב יותר מכל אחד אחר, ומשתמש במרכך כביסה עם ריח משכר).
הנקודה המרתקת ביותר הייתה שהספרס שינו לחלוטין את סגנון המשחק שלהם - כך סתם באמצע הפלייאוף - כדי להימנע מנקודות החוזק של פיניקס בהגנה, ועל הדרך ניצלו עד תום את נקודות התורפה, לאור העובדה ששאק הפך את הסאנס לקבוצה עם יתרונות וחסרונות הגנתיים קיצוניים.
הגודל והכוח של אוניל הרחיקו את דאנקן מהצבע וניטרלו את משחק ההתקפה המסורתי של הספרס, ששנים ארוכות ההתקפה שלה בנויה על הכנסת כדור לדאנקן, משם הוא מייצר סל עם הגב לטבעת, או מנהל את המשחק במקרים התכופים של דאבל טים, כשבשנים האחרונות נוסף מימד של בידודים של מאנו ופארקר. מאידך, החסרון הבולט של שאקיל במצבו הנוכחי הוא תגובה איטית וכבדה, מה שמקשה עליו מאוד לשמור על שחקנים שמבצעים חסימות, והופכים אותו לגבוה הגרוע ביותר בליגה בסגירת מהלכי פיק אנד רול.
אז פופ עבר לשחק על פיק אנד רול של פארקר ודאנקן, מה שנשמע קל, אבל בפועל לא פשוט. הספרס ניסו לעשות את זה במשחקי העונה הרגילה וניכר היה שזה לא טבעי להם, בעיקר לא לדאנקן, שרגיל להחזיק בכדור כמה שניות לפני שהוא זורק. לכל מאמן אחר הנסיונות הכושלים בעונה הרגילה היו מספיקים, בטח כשהם מקשים על הכוכב שלו, אבל לא לפופ, ולא כשהכוכב הוא דאנקן. טימי הבין שהקבוצה צריכה שהוא ילמד טריקים חדשים, והוא עבד על עצמו. למרות שבמשחק הראשון הדיזל הסתבך בבבעיית עבירות ודאנקן חגג בפוסט על אמארה, הספרס לא הסתנוורו מהניצחון הדרמטי ו-40 הנקודות של הביג פונדמנטל, ושינו גישה, כמו גם הוסיפו תרגיל בו מייקל פינלי יוצא מחסימה של דאנקן לקליעה קלה שהתגובה האיטית של שאק יותר מאפשרה.
ואז הגיע המשחק השלישי, נצחון החוץ היחיד בסדרה. סן אנטוניו שיחקה כדורסל מושלם באחת מהתצוגות הקבוצתיות הטובות ביותר שנראו על מסכינו, וזאת מבלי להכניס כדור פנימה לדאנקן, אפילו פעם אחת (!). כל המשחק הם הלכו לפיק אנד רול של טימי את טוני, והצרפתי תפס יום ענק בעוד דאנקן התמקד בלחתוך לסל ולקבל כדור אם אין ברירה, או לדפוק צ'אקות מבחוץ. האם מישהו יכול אפילו להעלות דמיונו קבוצה נוספת שלומדת מהר כל כך ליישם בצורה מושלמת שיטה אליה היא אינה מורגלת? האם קיים פרנצ'ייז פלייר נוסף שהוביל קבוצה לארבע טבעות ומוותר על המהלך שבנה אותו ולומד תפקיד משני וחדש כי אלה הם צרכי הקבוצה?
כל קבוצה אחרת הייתה מתעקשת על המשחק הרגיל שלה והופכת את הסדרה למסובכת בהרבה. בנצחון על פיניקס ראינו באופן הברור ביותר שמה שהופך את הספרס לגדולים כל כך ולמועמדים הראשיים לזכות בתואר גם השנה, גם ללא קשר ישיר לגמישות הנובעת מתשלום תלושי משכורת לשלושה סופרסטארים מגוונים ואינטליגנטיים שלא מתעסקים בענייני אגו והפקדת המפתחות בידי מאמן שיודע להשתמש בכלים האלה בצורה האופטימלית.
כריס קרוס
המאצ' אפ המעניין ביותר במפגש בין ההורנטס והספרס יהיה בין ברוס לי בואן לכריס פול. בואן הוא הדוגמא הבולטת לשחקן של הספרס שאינו מוערך מספיק בגלל גורמים לא רלבנטיים. הוא אכן שחקן מלוכלך (מאוד), אבל במקביל הוא גם שומר אישי מושלם, ונקי לחלוטין כשהשחקן שלו עם הכדור. הקטנות והשריטות הן רק בונוס (נפלא), הדרך בה הוא מוציא לשחקנים שמולו את החשק לחיות היא היכולת שלו ללמוד אותם לרמה שהוא יודע מה הם מתכווונים לעשות לפני שהם יודעים זאת. הוא אשף בזיהוי היתרונות והחסרונות של כל שחקן עליו הופקד, ותמיד מוצא דרך להוביל את היריב שלו לנקודות החולשה שלו.
אחרי שכבר עשה את המוות בשנים האחרונות לקובי, לברון, נאש ונוביצקי, בסדרה הזו הוא יקבל מבחן מעניין נוסף. הוא לא יוכל לדעת מה פול הולך לעשות בכל רגע נתון מסיבה פשוטה - גם פול אינו יודע. יותר מכל שחקן אחר, CP3 מצטיין בלקחת את מה שההגנה נותנת לו, מחפש את החור ומנצל אותו. עזבת את טייסון צ'נדלר? הוא ידאג שזה ייגמר באלי אופ; הפקרת לחלקיק שנייה את סטויאקוביץ' או ווסט? הכדור כבר אצלם; ניסית לעבור מתחת לחסימה? הוא יעלה פתאום לשלשה; ניסית לעבור מעל החסימה? הוא כבר בדרך לסל עם כל האופציות פתוחות - מסירה, הגעה לטבעת, עצירה או עלייה לטיר דרופ משונה וקטלני. והדבר החשוב ביותר הוא שאם הוא נתקע, הוא פשוט יוצא ומתחיל מחדש.
קריאת המגרש שלו מושלמת, קבלת ההחלטות שלו עילאית, הכשרון שלו יוצא מגדר הרגיל, והכושר בו הוא נמצא הופך את פול לשחקן הקשה ביותר לנטרול בליגה נכון לרגעים אלה. מול דאלאס הוכיחה ניו אורלינס שהיא מוכנה גם למצבים בהם שולחים אליו דאבל טים מוקדם, כך ששאלת המפתח של הסדרה היא האם השומר האישי הטוב ביותר בעולם יצליח להאט אותו.
בים מי אפ, סקוט
בצד השני של המגרש, אין להורנטס חסרונות משמעותיים ברמה של פיניקס. צ'נדלר יודע לשמור בפוסט, אבל גם לשנות זריקות של חודרים וגם להתמודד מול פיק אנד רול; כך שהחסרון המרכזי שלהם הוא ההגנה של שחקני הכנף, ואם הספרס יתמידו בניצול חולשות היריב בהגנה זו צריכה להיות הסדרה של מאנו. גם ג'ינובילי הוא אחד השחקנים הקשים ביותר לנטרול בליגה בגלל היעילות והתכליתיות שלו, והשילוב הקטלני בו הוא חודר בשמאל ועולה לקליעה בניתור אחורה וימינה, מה שאומר שאם עצרת לו את החדירה השארת לו מקום לעלות לקליעה, ולהיפך.
פז'ה, מו פיט וג'אנרו פארגו לא יעצרו את הארגנטינאי, לכן האקס פקטור של הסדרה הוא בונזי וולס. בונזי רחוק משיאו, שיא שנדמה שמהרגע שהגיע כבר עבר, ומול דאלאס שיחק מעט ולא הרשים, אבל הוא היחיד שיכול לקחת את הארגנטינאי הלוהט כפרוייקט. הוא כבר נתן הצגות מול הספרס, וזכורה במיוחד הסדרה הגדולה שלו בסקרמנטו נגדם בה הוא סיפק לא פחות מ-23 נקודות ו-12 ריבאונדים למשחק, רובם בזכות יתרונו הפיזי מול כל שומר שיש לפופ בעמדה מספר 2. ולאור ההצלחה של בוריס דיאו על פינלי וג'ינובילי בפוסט, ייתכן שביירון סקוט יבחר להשתמש בטקטיקב דומה. אם הספרס יעירו את הבונזי ההוא, יכולה להתפתח סדרה מעניינת.
קואץ' סקוט יזכה בשבועיים הקרובים למבחן רציני, ויצטרך להוכיח שהוא ראוי לתואר מאמן העונה. אין ספק שפופ יבצע התאמות, וסקוט יהיה חייב להגיב להן בזריזות ולהוסיף רעיונות משלו. כדאי לו לשים לב בעיקר לשחקני המשנה של הספרס. אם בעבר אסור היה לבצע דאבל טים נגד האלופה כי שחקני המשנה היו קולעים כל זריקה פנויה, השנה הם מזייפים. בואן סיים 110 דקות מול פיניקס עם 4 נקודות, קורט תומאס, פעם מנייה בטוחה מחצי מרחק, קלע ב-36.7 אחוזים מול הסאנס, איימה אודוקה קלע רק שלשה אחת מתוך תשע בסיבוב הראשון, וגם פינלי לא פגע רוב הזמן. לכן כדאי לסקוט להכריח את החבורה הזאת לנצח אותו, לפחות עד שהם יוכיחו לו אחרת.
תחזית
ניו אורלינס תספק אתגר מסוג אחר לספרס, זו קבוצה חדשה ולא מוכרת שאיכשהו תמיד נראית תלויה רק בעצמה. אבל אני לא מתכוון להמר שוב נגד האלופה. הנסיון והתיאום של שנים ארוכות ביחד ידברו, וסן אנטוניו תגיע לגמר המערב לאחר שישה משחקים מעניינים.