תיאורית הקשירה?

לרבים מאוהדי הספורט בארץ, הכדורגל נגמר באותו 2.5.98. היום בו זכתה בית"ר ירושלים באליפות, או יותר נכון, היום בו הפסידה הפועל תל אביב את האליפות עקב משחק לא ספורטיבי של חבורת אנטי ספורטאים בית-שאנים. אין טעם לחזור על העובדות והפרטים, הכול יודע ורשום בספרי ההיסטוריה של הספורט הישראלי הרעוע. אין טעם להזכיר את אותה קשירת שרוכים מפורסמת, שעלתה בקריירה של השחקן אשר את שמו הס מלהזכיר. אין טעם לדוש באותן קריאות שבר, לאחר ששחקן הקבוצה המוותרת הצליח בטעות להבקיע שער. אין טעם לדוש בעבר הרחוק. זה הרי "רק ספורט".

אני לא בן אדם דתי. אני גם לא אדם מאמין במיוחד. אבל אני כן מצדד בקארמה. מאמין, באמת, כי אם נקום בבוקר עם חיוך על הפנים, נזכה ליום מהנה וזורם יותר. ולכן, כשאני אומר כי לא בית"ר וודאי לא בית שאן, התנערו מאותה אנרגיה רעה שרובצת עליהם מאז אותו משחק מקולל, אני מקווה לא להישמע הזוי מידי.

על בית שאן אין ממש מה להרחיב את הדיבור. הקבוצה התנדפה מהמרחב הספורטיבי כמו אפר ואבק. מושפלת ומדוכדכת היא מדשדשת בליגות הנמוכות ותמשיך להתבוסס בבוץ המגרשים הלא סימפטיים שיש לרחבי ארצנו להציע, כי זה בדיוק מה שמגיע לקבוצה שמכרה את נשמתה הספורטיבית עבור נזיד עדשים רקובים משהו.

הסיפור היותר מעניין הוא בית"ר ירושלים, הקבוצה העשירה בארץ. זו שלוקחת אליפות שנייה ברציפות כמעט בלי תחרות. זו שמדברת גבוהה גבוהה על צ'מפיונס ליג ואירופה. אך אבוי, גם היא לא מתאוששת מאותה קללה בית שאנית. מאז אותה עונת אליפות נעו ונדו הבית"רים. קרבות תחתית, סתם עונות משעממות, התפרקות חלום גוטמן-זאבי, תקופת פניג'ל. כמעט לסף פירוק הגיעו בבירה.

ואז הגיע גאידמק ואיתו גם אליפויות - והנה התחילו שבע השנים הטובות. לכאורה, נגמר המזל הרע, עבר חלף לו החתול השחור. איתן טייב יכול לחייך, לכתוב ספר וליהנות מהגמוניה ירושלמית. אך משום מה, לא ממש מצליחים לחגוג כמו שצריך שם בבית"ר. איך תסבירו שאת האליפות בעונה שעברה חגגו הבית"רים במשחק ללא קהל באצטדיון וינטר ברמת גן? מי ייתן את הדין על חגיגות האליפות שנקטעו גם השנה? איך ניתן לפרש בצורה רציונאלית את העובדה כי בהמשך העונה בית"ר תסבול מיציע מזרחי סגור, תתחיל את העונה הבאה עלינו לרעה, במינוס של כמה נקודות. באופן כללי, איזו ועדת חקירה צריכים להקים פה בשביל לבדוק להיכן נעלם ההוד וההדר הבית"רי של פעם?

התשובות כולן, מונחות לפתחנו. לא צריכים להתחיל לחקור וגם לא צריכים לפתוח תורה וגמרא. מספיק רק להיכנס ליו-טיוב, לחפש את אותן עשר דקות מבישות ופשוט להסתכל. כל עוד הן ינוחו שם על משכבן בשלום, כל עוד בבית"ר ימשיכו לשאת את שם בית שאן בכל פעם שיפגשו את האדומים מתל אביב. כל עוד לא יתנערו מהזוועה הזו פעם אחת ולתמיד, קוף המזל הרע יישאר על גבם של הירושלמים, לנצח.

noam_tirosh@walla.co.il