"עשו לינץ' על בית שאן"

זו הייתה פרשייה מסעירה, מהמסעירות שידע הכדורגל הישראלי. עשר שנים בדיוק עברו מאז אותו משחק בין הפועל בית שאן לבית"ר ירושלים, שנערך באצטדיון קריית אליעזר ב-2 במאי 1998 וחרץ את גורל האליפות לעונת 1997/98. המשחק זכה לשם "משחק השרוכים", בשל האירוע המתוקשר ביותר בו - קשירת שרוכי הנעליים של איתן טייב, בלם הפועל בית שאן, ברחבתו שלו בעיצומה של התקפת בית"ר ירושלים בדקות הסיום.

למי שלא מכיר, נספר בקצרה: בית"ר והפועל תל אביב ניהלו דו קרב בצמרת הטבלה. במחזור הלפני-אחרון של העונה אירחה בקרית אליעזר הפועל בית שאן, שחרב הירידה הייתה על צווארה, את בית"ר ירושלים, כשהפועל תל אביב מתמודדת בבלומפילד עם הפועל פתח תקווה. מכיוון שהמשחק המרכזי בין בית שאן לבית"ר נדחה בעשר דקות בשל שידור הטלוויזיה, ידעו שחקני בית"ר עוד לפני סיומו מה עשתה הפועל תל אביב, וחשוב אף יותר - שחקני בית שאן ידעו מה עושות בני יהודה והפועל באר שבע, שהתמודדו עימם נגד הירידה. ביתרון של 0:1 לבית שאן התבשרו שחקניה ואוהדיה שהיא נשארה בליגה, ואז החלה השתלשלות אירועים מוזרה. איתן טייב, פנדליסט אמין, שלח בעיטת-11 לשמיים. בית"ר הפכה את התוצאה ל-1:2, וכשכל האיצטדיון משלים עם הניצחון הגיע קשר צעיר בשם אלמוג חזן וירה מ-17 מטר לבין חיבורי הקורות של איציק קורנפיין - 2:2 מדהים בדקה ה-85.

אוהדי הפועל תל אביב, שניצחה 0:1 את הפועל פתח תקווה, כבר ירדו לכר הדשא בבלומפילד והחלו לחגוג משום שתיקו היה מעלה את קבוצתם לראש הטבלה, אבל זה לא היה סוף הסיפור בקרית אליעזר. בית"ר שכבה על השער של בית שאן, שמצידה נראתה (על פי צילומי הטלוויזיה) כעושה הכל על מנת להפסיד. בדקה ה-94, לאחר אין ספור מצבי הבקעה, דחק אישטוואן פישונט את הכדור פנימה לאחר הרחקה גרועה נוספת, קבע 2:3 ובית"ר המשיכה למשחק אליפות עם ניצחון ביתי 0:1 על מכבי פתח תקווה.

המשחק הוטמע היטב בזיכרונם של אוהדי הפועל תל אביב, וזכה לכינוי המביש "משחק השרוכים". גם הדאבל שבו זכו האדומים שנתיים בלבד לאחר מכן לא השכיח מהם את היום ההוא.

ואם קשה לשכוח את המשחק, כמעט בלתי אפשרי לשכוח את טייב, הגיבור הטראגי-שלילי שלו. השירים המפורסמים, הקללות וההתחברות הטבעית של טייב לאליפות בית"ר ירושלים עומדים במרכזו של ציון התאריך והזיכרון הקולקטיבי של הכדורגל הישראלי.

"זה היה יום שחור, להיזכר ביום הזה זה כמו לגרד את הפצעים", נזכר מאמן האדומים באותה התקופה, אלי כהן, וממשיך," זה היה סיום עגום לעונה שבה עבדנו מאוד קשה. הייתה לנו עונה גדולה, בנינו קבוצה חדשה והכל הלך כמו שצריך, עד ליום שבו המשחק המפורסם שהתנהל בחוסר ספורטיביות מכל בחינה, גזל מאיתנו את חלום האליפות. עונה שלמה שבה נלחמנו וככה קרעו מאיתנו את התואר מהגוף. אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל במדינה מתוקנת זה לא היה קורה".

משה דדש, מי שכיהן באותה תקופה כיו"ר בית"ר ירושלים, משתדל להתייחס אל אותו משחק כסיום מותח ומתוק של עונת אליפות: "מבחינתי זה היום שבו בית"ר זכתה בתואר. אומנם היו טענות של מכירת משחק, אבל זה בהחלט לא היה ככה. בית"ר לקחה אליפות בזכות ולא בגלל שרוכים. כדאי לזכור מהמשחק הזה את ההתפרצות של קהל אוהדי בית"ר ואת חידושו של המשחק, בניגוד למה שקרה השנה. זו הייתה אליפות מתוקה, ותמיד אמרתי שהטענות למכירה הן שטויות. זו אחת השמועות שהפיצו אוהדי הפועל תל אביב".

אוהדי הפועל תל אביב לא שוכחים. עשר שנים לאחר ההתמודדות הם עדיין יושבים מלאי רגש, ויספרו בכאב על תחושת הפספוס. עשר שנים שגם אחריהן הם לא שוכחים את ההתכופפות של איתן טייב לנעליו. רבים נשבעו לנקום את מה שהגדירו כ"מכירת המשחק לנגד עינינו". ההתפרקות של הפועל בית שאן הייתה סוג של נחמה עבור האדומים, אך מבחינתם כל עוד ניצב שורד אחד המשימה לא הושלמה. מאיר כהן, שוערה של בית שאן בעבר וכיום שוער סכנין הוא הנצר האחרון למשחק ההוא.

"אוהדי הפועל תל אביב עשו לינץ' על בית שאן ועבר הרבה זמן מאז המשחק הזה, אבל מה שאני אזכור ומה שלי חשוב זו העובדה שאני שלם עם כל ההתנהלות שלי שם", אומר כהן. "אני נתתי הכל, עד היום באים אלי אוהדי הפועל תל אביב ואומרים לי 'מאיר, אתה במשחק ההוא היית היחידי שהמשיך לשחק'. לכן אני מסתכל על עצמי ולא מסתכל אל אף אחד אחר. אבל כמו שאמרתי שאני שלם, אני לא אומר שלא היו מחדלים במשחק הזה. היו, וזה מתחיל בעובדה שהמשחק התחיל רבע שעה מאוחר מהמתוכנן והמשיך בזה שמאחורי השער שלי עמדו מרחק נגיעה אלף אוהדים".

כהן לא מתרגש מקריאות הגנאי לכיוונו: "עד היום אוהדי הפועל מקללים אותי בכל משחק מחדש, אך האמת היא שזה רק מדרבן אותי. ברגע שיפסיקו לקלל אני אהיה מודאג, כשיפסיקו לקלל אותי אפרוש מכדורגל. אוהדי הפועל ימשיכו לשנוא אותי כי אני השורד האחרון של בית שאן והם לא אוהבים את זה".

הפועל בית שאן שייכת להיסטוריה, מאז אותו משחק מצבה החמיר על להתפוררות מוחלטת. "אנחנו לא מכרנו שום משחק, אבל היה קל לבוא ולנחות על בית שאן, קבוצה קטנה שהיה קל לפרק", מסכם כהן.

אלישע לוי מי שהיה מאמנה של הקבוצה מבית שאן, אינו מאמין כי משחק השרוכים היה זה שקבר את הקבוצה. "אין לזה שום קשר, הקבוצה הייתה בחובות ולכן התפרקה, וכל אלו שבונים תאוריה סביב זה שבית שאן התפרקה בגלל אותו משחק לא מבינים כלום", אומר מאמן סכנין היום ומכבי חיפה בעונה הבאה.

עשר שנים אחרי, לוי מנסה לחפש את הדברים החיובים, "אנחנו באנו למשחק שהיה ברור לנו שאנחנו הולכים על ניצחון בו. המשחק התגלגל כך שבית"ר הייתה ביתרון. בשלב מסוים ידענו שלא משנה התוצאה משום שהבטחנו הישארות, אבל לא הייתה מכירת משחק. עם כל הרעש שהיה לא מצאו כלום, כי אם היו מגלים שמישהו מהשחקנים מכר, הוא היה מוצא את עצמו בבית סוהר וזה לא קרה. הקבוצה הבינה שהיא נשארת, הייתה ירידה בקצב, אבל זה משהו שראו בהמון משחקים אחרים, סוג של נורמה. היום זה שונה, ואולי זה הדבר הכי טוב שיצא מהמשחק הזה, כשהיום רואים קבוצות שנלחמות על ניצחון גם כאשר לא מדובר במשחק גורלי".

פעולה פשוטה כמו קשירת שרוכים הפכה לצל הכבד של איתן טייב. הבלם נמחק וצל של שורך השרוכים השתלט על חייו. הוא עדיין לא התגבר על הכאב: "מה יש לכם עם משחק השרוכים? די לקרוא לזה ככה, נמאס, זה שקר, זה לא משחק השרוכים, זה משחק החיסול של איתן טייב. זה משחק שזוכרים בו רק דמות אחת מקבוצה שלמה, כל התקופה הזו היא כמו מערכת חיסול. החליטו לגמור לי את הקריירה ועשו הכל כדי להצליח".

טייב ממשיך להתעקש: "מעולם לא הייתה מכירת משחק, אף אחד לא הוכיח שהייתה מכירה, את כולם שכחו מהסיפור ורק את איתן טייב זוכרים. אני בסך הכל התכופפתי לשרוך שרוכים כששחקן היה בקרן, הכדור בכלל לא יצא למגרש, ורק את התמונה שלי מתכופף כולם מכירים".

עשר שנים קשות עברו על טייב. הוא לא הצליח להתאושש מאותו היום, התקשורת רדפה אחריו, אוהדי הפועל לא נתנו לו רגע של שקט, המשפחה נפגעה והילדים חזרו בוכים כל יום הביתה. עשר שנים עברו וטייב חי את המשחק כל יום מחדש. היום הוא מחפש נחת במקום אחר. "התחזקתי, התקרבתי לאל", מספר טייב, "כל החיים שלי השתנו מאותו היום, הכל הפך לבלתי נסבל, כולם שמרו ממני מרחק. מאמנים ואנשי מקצוע, אף אחד לא רצה להיות בקשר איתי, חיסלו לי את הקריירה, לרוצחים לא עושים את מה שעשו לי. היו שם עשר מצלמות, ואם אני אשם איך זה שלא הוכיחו כלום? נכון שהייתה ירידת מתח בקבוצה אחרי שגילינו שאנחנו נשארים בליגה, אבל זה היה מרוב שמחה. אני לא מכחיש שבדקות האלו נתנו לבית"ר לשלוט, אבל לא הייתה מכירה של שום משחק".

טייב טוען כי הוא נשאר לבד שעליו להתמודד עם מציאות לא פשוטה. "אף אחד לא עצר לשאול האם זה הגיע לי. למה שאני אמכור משחק? הייתי שנים בעסק, ראיתי איך דברים עובדים, אין שחקן שלא מכיר את ההצעות האלו. אבל אני אמיתי, ידעתי שאם יבוא יום שאני אתפתה לעשות משהו כמו מכירת משחק זה יהיה היום שבו אני אפרוש מכדורגל. זה לא אני, התרחקתי מזה, היה חשוב לי לשחק, אני עדיין חי את זה. עברו עשר שנים וזה לא נשכח, זה הרס אותי, הרס את המשפחה, את הילדים, זה היה בכל מקום, לא יכולתי לברוח מזה. היו ימים ששאלתי את עצמי מה עשיתי שזה מגיע לי, מכרתי סמים? רצחתי מישהו? עוד מעט הרוצח של ראש הממשלה יהיה בחוץ ואותי לא עוזבים. זו מדינה של מטורפים, ואני למדתי שלהתעסק עם הפועל ת"א זה להתעסק עם הבייבי של המדינה. לא עושים את זה לאף אחד, ואותי חיסלו מבלי לשאול שאלות, מבלי לחפש את האמת".