זה הקטן

גובהו רק 160 סנטימטרים, משקלו רק 59 קילוגרמים, והוא חגג לפני קצת פחות מחודש 20 שנים להיווסדו, אבל דייגו בואננוטה כבר משגע את האומה שחיה, נושמת ואוכלת כדורגל, ארגנטינה. שחקנה הכישרוני של ריבר פלייט מוליך אותה אל מחוזות בהם מזמן היא לא הייתה, כמו מאבק האליפות עד לרגע האחרון של העונה.

כשנותרו עוד שבעה מחזורים לסיום הליגה, תתארח ריבר באצטדיון הבומבונרה של בוקה ג'וניורס בסופרקלאסיקו האמיתי של דרום אמריקה והעולם כולו. ניצחון במגרש של יריבתה השנואה ימשיך את הריצה שלה אל עבר תואר, דבר בו לא זכתה כבר ארבע שנים – נצח במונחים של ריבר - וגם יוציא, כמעט באופן סופי את בוקה מהמאבק. בואננוטה הוא האיש שאמור להוביל את ריבר על המגרש.

לאחר שנים רצופות אכזבות, ריבר פלייט הייתה זקוקה נואשות למנהיג. לא שחקן גדול וכוחני שיטריף את השחקנים. אלה לא חסרו לה בשנים האחרונות, אלא דווקא אחד כזה שבקסם רגליו יוליך את החבורה האדומה-לבנה. שישבה את לב האוהדים לא במלחמה על המגרש, אלא בדריבל יפה לצד שערים גדולים.

בריבר קיוו וייחלו ליורש לאריאל אורטגה, וכעת נראה שהוא בהחלט הגיע. 'החמורון' הוא אחד מהשחקנים הגדולים של המועדון, אבל נראה כי מאז שחזר לקדנציה השלישית שלו בקבוצה ב-2006 כבר אין לו היכולת להוליך את ריבר לאליפות. בעיות שתייה, פציעות, ריבים עם המאמן הקודם דניאל פסארלה, הציבו את הקפטן הנוכחי במשבצת מאוד בעייתית. בואננוטה נמצא עכשיו בסוג של תקופת חניכה אצל 'החמורון', שמעביר לו את השרביט. העונה הוא כבר הבקיע חמישה שערים בליגה מתוך ה-17 של ריבר. כיאה לשחקן טכני כמוהו, שמתופקד מאחורי החלוצים ומגיח מאחור, כמעט כל שער שלו הוא גולאסו. את רוב שעריו כבש אחרי שהשכיב כמה מגינים ושלח בעיטות מרחוק. למרות שבואננוטה ממצב את מעמדו כשחקן הכי יצירתי ואהוד בקרב קהל המיז'ונריוס, הרי שהוא יודע לעשות הרבה כבוד לקפטן: "אני מקווה שביום מן הימים יעריצו אותי כמו שמעריצים את אריאל אורטגה".

בואננוטה ערך את הופעת הבכורה שלו באפריל 2006, כשהיה בן 17. פסארלה הוא זה שהביא אותו לקדמת הבמה והחל לתת לו דקות משחק. בטורניר האפרטורה השנה, ב-30 בספטמבר, כבש בואננוטה את שער הבכורה שלו בקבוצה נגד רוסאריו סנטראל, ואיזה שער זה היה (ראו לינק). שבוע לאחר מכן החליט 'הקיסר' לזרוק את בואננוטה למערכה ולעשות לו את טבילת האש הכי קשה שיש. הוא העלה אותו בהרכב בסופרקלאסיקו נגד בוקה ג'וניורס. הקשר הצנום לא התרגש מגודל המעמד, מהאש היוקדת בעיניהם של אוהדי ריבר, שכל כך רצו ניצחון. הוא נתן הופעה גדולה וריבר ניצחה את היריבה העירונית 0:2. פסארלה וריבר ראו שיש על מי לסמוך. הוא החל לקבל מקום של קבע בהרכב, ולא איכזב. לא את הקהל, לא את המאמן שבטח בו ולא את עצמו. בדצמבר התפטר פסארלה אחרי שהבטיח כי יעזוב אם לא יזכה באליפות. במקומו הגיע דייגו סימאונה מאסטודיאנטס.

סימאונה היה ידוע בלוחמניותו ובמשחקו הקשוח. גם כמאמן אוהב סימאונה את השחקנים החסונים במגרש. כך הוא הוביל את אסטודיאנטס לתואר אליפות באפרטורה 2006 אחרי 23 שנים שחונות. אולם האיש שהצהיר בעבר כי "לעולם לא יחתים שחקן של בוקה", הבין שאסור לא לזנוח את היהלום הענק שיש בידיו והוא חייב להמשיך וללטש אותו. סימאונה ידע שקבוצה קשוחה וחזקה ללא קסם לא תגיע לשום מקום. גם הוא המשיך לתת לבואננוטה את הקרדיט. והקשר מחזיר לו בכל שבוע על המגרש. "הוא שחקן עולה. הוא השתפר מאוד מבחינה פיזית וגופנית, אבל הוא חייב להמשיך ולעבוד. חרף העובדה שהוא קטן מאוד וגם צעיר, הרי שיש לו אופי נהדר, זה אחד הדברים שאני הכי אוהב אצלו".

הרגל השמאלית של בואננוטה היא הרגל הקטלנית, אבל כמו שחקנים רבים שצמחו בארגנטינה, החל ממראדונה וכלה בליונל מסי וסרחיו אגוארו, גם בואננוטה הוא זעיר מימדים, כפי שניתן לראות בקלות. הוא כה צנום וחלש עד שהתבקש על ידי הקבוצה ליטול ויטמנים ולהישאר שעות נוספות בחדר הכושר על מנת להתחזק. לבואננוטה יכולת טיפול מזהירה כדור. זאת והעובדה שהוא קטן מימדים מביאים שחקנים רבים, שמקבלים ממנו דריבל משפיל, לכסח אותו. הרי בארגנטינה אין חוכמות. לפיכך, בואננוטה החלוש נפצע הרבה. לא פלא אם כן ששחקני ריבר עושים ככל שביכולתם לשמור על היהלום שיש להם על המגרש ולגונן עליו בגופם. כל אימת ששחקן מהקבוצה היריבה מכשיל אותו בגסות הם יוצאים להגנתו ושומרים עליו פן יאונה לו כל רע. באחד העיתונים הוגדר המרדף של שחקני היריב אחר בואננוטה כמו "חתולים שרודפים אחרי עכבר".

כמובן שהגדולות של אירופה כבר מזמן החלו לבחון את השחקן המוכשר מכל זווית וחושקות בקשר הרומנטי. אבל אולי שנים רצופות ולמודות באכזבות, יביאו את המיז'יונריוס לחכות עם מכירתו של השחקן והם לא ייפטרו ממנו כל כך מהר. לאורך 107 שנות היווסדו ידוע המועדון מרובע נונייז בפס הייצור המשובח שלו. קצרה היריעה מרשימת השחקנים הכישרוניים הרבים שהוציאה ריבר. די אם נזכיר את חוליו קרוז, חאבייר סאביולה, פבלו איימאר וחאבייר מסצ'ראנו, ואלה רק על קצה המזלג מהעשור האחרון. בשנים האחרונות נדמה כי עוד לפני שגיבורי המונומנטאל (אצטדיונה של ריבר) מספיקים לעשות משהו באמת גדול במועדון, הם כבר מיוצאים לאירופה ונחטפים על ידי הקבוצות הגדולות של היבשת הישנה. המקרה האחרון המפורסם הוא של גונזלו היגואין. החלוץ הארגנטינאי שמשחק מצוין אחד נגד בוקה ג'וניורס קנה לו מקום בסגל של ריאל מדריד, שהנחיתה אותה אצלה כשהיה בן 20.

נראה כי אולי הפעם בריבר לא יחזרו על הטעויות משנים עברו, והנשיא, עו"ד חוסה מריה אגילר, לא יסתנוור מהכסף הרב שמוצע לו על שחקניו. אחרי הכול ארבע שנים ריבר כבר לא לקחה אליפות והאש ביציעים בוערת, כשכל שחקן חם מהתנור נחטף לאלתר. אם להסתמך על דבריו האחרונים של אגילר בעניינו של בואננוטה, הרי שלאוהדי ריבר יש הרבה מקום לתקווה. הנשיא הצהיר לאחר הניצחון הגדול 2:4 של ריבר על ארחנטינוס ג'וניורס, בו כבש הקשר צמד, כי "לבואננוטה אין מחיר".

כאמור, ביום ראשון, יעלו ריבר פלייט ובואננוטה לכר הדשא בבומבונרה. הפעם האחרונה שניצחה ריבר את בוקה בחוץ הייתה במאי 2004, העונה בה זכתה באליפות האחרונה שלה. מלבד הסמליות ושלוש הנקודות במקרה של ניצחון, הרי שבואננוטה יוכל לסמן וי נוסף בדרכו לצמרת הכדורגל העולמית.