אויבת של עצמה

כל הסימנים הצביעו על יום רע לספורט הלבן. עזבו אתכם משבת אביבית ונטולת כדורגל - מחירי הכרטיסים המוגזמים, הרקורד של שחר פאר וציפי אובזילר השנה, חוסר האטרקטיביות של היריבות מצ'כיה ובכלל - מי רוצה לראות טניס ולאכול נקניקיה בלחמניה מקמח מצה? ומי שבכל זאת נגרר לרעיון של הנקניקיה (לא מומלץ, מזל שנגמר החג הזה), ירגיש עד לבוקר שלמחרת את הטעם הרע הזה מלווה בטעם דומה שהותיר אחריו משחקה של שחר פאר.

לפני קצת פחות משנה, בתום עונת החימר, התחילו להעביר ביקורות על שחר פאר בתקשורת. זה היה תהליך טבעי בסך הכל, הרי במשך שנים ניזונו ממנטרות על הטופ 10 בדירוג העולמי ואפילו מהצהרות של הטניסאית עצמה על זכיות בטורנירי גראנד סלאם. לא הבינו מה קרה פתאום, אז ביררו. גילו שהיא פשוט לא טובה מספיק לרמות הגבוהות וכתבו על זה. מסתבר שפתאום גם חלק מהתקשורת ירדה מהרמה שלה. כל מי שהעביר ביקורות על שחר פאר נהיה אויב העם, ובסביבתה התחננו. "תחבקו אותה", ו"ההצלחה שלה היא ההצלחה של כולנו", אמרו לנו.

השנה התאפקנו. לא הוצאנו מילה באליפות אוסטרליה הפתוחה ו"החלקנו" את היכולת החלשה בשני הסיבובים הראשונים מול היריבות הנחותות. גם לא דיברנו יותר מדי על התבוסה לדנמטייבה בסיבוב השלישי. בגביע הפדרציה מול רוסיה פירגנו על הניצחון מול סאפינה, אבל היינו עסוקים בעיקר בשראפובה - מי בכלל זוכר כמה זה נגמר? בדוחא התעסקנו בפן הפוליטי, ובקושי שמנו לב לעוד הפסד "בלתי מחוייב" לטניסאית פחות בכירה. בממפיס ובאינדיאן וולס - כבר הפסקנו לעקוב. חיכינו למפגש הפדרציה מול צ'כיה כדי להבין מה נשתנה, לטוב ולרע, במשחקה של שחר פאר - ומסתבר שהמון, רק לרעה.

בשנה שעברה דיברו בעיקר על הגשות ומשחק רשת. במשחק נגד קביטקובה, הדברים הטובים היחידים שאפשר היה להצביע עליהם היו הפיזיות והפייטריות, מה שתמיד אפיין את פאר. מצד שני, היא פשוט עמדה על המגרש והשתמשה בנתונים האלה כדי לשחק טניס. לא הייתה שום יצירתיות, לא היו הגשות, לא היה משחק רשת ובאופן מפתיע - גם הבק-הנד נראה פחות טוב מפעם. כל אלה הביאו בסופו של דבר להתכווצויות וכאבי בטן, שכל כך לא צריכים לקרות לטניסאית טופ 20 מנוסה. בשלב מסויים פאר עמדה על הבייסליין ונתנה לכדורים לחלוף פנימה, כמו שוער כדורגל בשביתה איטלקית. הקפטן עודד יעקב קרא לזה שלב הפציעה, אבל לפאר לא קרה שום דבר שקשור לפיזיולוגיה. "אולי היא חטפה איזה קלקול קיבה", אמר בסיום הקפטן, מאמנה האישי לשעבר, שתמיד נמצא שם על תקן זה שמנסה לייפות את המצב. בתוך תוכו הוא חושב בודאי: "בשביל מה היא הייתה צריכה את כל חילופי המאמנים הטפשיים האלה?". ימים יגידו.

ואם להסתכל על חצי, או רבע הכוס המלאה - פאר תתמודד ביומו השני של המפגש מול לוסי ספארובה, טניסאית במצב דומה לשלה, אולי אפילו יותר גרוע. זה יהיה המבחן הגדול ביותר שלה השנה. אם היא תנצח בצורה משכנעת, אולי היא תוכל לסתום לנו בחזרה את הפה לעוד חודש לפחות ואפשר יהיה לפתוח דף נקי בעונת החימר. הפסד, ואולי כבר נתחיל להכין את שאלות "האם את ראוייה להיות בטופ 20 בדירוג העולמי?", כי לשאלות ה"טופ 10" אפילו היא כבר מסרבת להתייחס.