פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יחי ההבדל

        הם דומים ושונים. מובילים קבוצות, אבל נראים אחרת מהן. פרדיננד וקול גדלו יחד בווסטהאם, לשניהם שתי אליפויות. מי ייקח את השלישית?

        יש הרבה דמיון במהלך החיים וקריירת המשחק של ריו פרדיננד וג'ו קול. שניהם גדלו בפרברי לונדון, עברו ילדות לא קלה והצטרפו לאקדמיית הכדורגל של ווסטהאם. בתור בני עשרה, פרדיננד וקול דחו את המועדונים הגדולים, והעדיפו להתחיל את הקריירה המקצוענית אצל הפטישים ממזרח לונדון, שם גם שימשו, כל אחד בזמנו, כקפטנים בגיל צעיר. שניהם הגיעו מהר לנבחרת האנגלית וכשהזמן הנכון הגיע, פרדיננד וקול עזבו לקבוצות גדולות. לכל אחד מהם שתי אליפויות ברזומה, והם נאבקים אחד בשני על השלישית העונה.

        יחד עם זאת, יש הרבה שוני בין שני השחקנים, שייפגשו בשבת בסטמפורד ברידג' למשחק הגדול, שכל אירופה מחכה לו. פרדיננד הדהים את אנגליה בפריצה המטאורית שלו. הילד שגדל בפקהאם, דרום לונדון, השתפשף בחודשיים השאלה בבורנמות' מהליגה השלישית, וכשחזר לסגל של המנג'ר הארי רדנאפ, הוא הפך לשחקן הרכב קבוע ותפס את מעמדו כבלם העתיד של הכדורגל האנגלי. הוא הדהים את הפרשנים במשחקו הפיזי אך החכם, ביכולת המסירה ובראיית המשחק. כשהיה בן 19 הוא רשם הופעת בכורה בנבחרת ולפני גיל 21, שבר את שיא ההעברות לבלם צעיר, כשנמכר ללידס תמורת 18 מיליון ליש"ט. על הדרך, הוא רשם כמה וכמה שערוריות שליוו את הקריירה המצליחה.

        קול, לעומתו, תמיד היה שם. כבר בגיל 16, ועוד לפני שדרך על מגרשי הפרמיירליג, הוא סומן על ידי הפרשנים באנגליה כיורשו של פול גאסקוין. באנגליה חיכו לגאון הבא שיסחף את לבבות האוהדים. דיברו על הטכניקה המדהימה, השליטה בכדור, התחכום והבנת המשחק הפנומנאלית. קבוצות גדולות וביניהן מנצ'סטר יונייטד ניסו לשים את ידם על הטאלנט אבל קול, הגולדן בוי החדש של הכדורגל האנגלי, לקח את הזמן. הציפיות היו גדולות, אבל התחושה הכללית הייתה שקול מפיק מעצמו מעט מדי. יחד עם קול כקפטן, הפטישים ירדו לליגת המשנה. הזרקור הועבר לילדי פלא אחרים.

        בסופו של דבר, פרדיננד הגיע למנצ'סטר יונייטד וקול לצ'לסי. שני המועדונים שמפתחים ביניהם את היריבות הבאה של הכדורגל האנגלי. שני מועדוני פאר עם קונספציה ומדיניות שונה לחלוטין. יותר מהכל, פרדיננד וקול מהווים אנטיתזה מוחלטת למועדונים בהם הם משחקים. שני שחקנים שלא משקפים את הויז'ן של הקבוצות שלהם, או את האופי של האוהדים היושבים ביציע. בשבת, שני החברים מאפטון פארק ייפגשו. רק אחד מהם יתקרב לאליפות שלישית.

        האוהדים

        ביציעי אוהדי צ'לסי תישמע המילה "מאנק" בשבת. "מאנק", קיצור לכינוי מאנקיוניאנס, כלומר תושב מנצ'סטר, הוא גם סוג של ביטוי להבדל בין הערים מנצ'סטר ולונדון. מילת הגנאי "מאנק" היא היסטורית, זכר לימים בהם מנצ'סטר הייתה עיר פועלים אפורה, מוכת אבטלה, פשע ודיכאון שתושביה הורכבו לא מעט ממעמד הפועלים, בעוד לונדון תמיד נתפסה כעיר המודרנית, התרבותית, האקדמית והקלאסית של אנגליה.

        יחד עם זאת, באנגליה מקובל לראות את תושבי צפון המדינה כאנשים ערכיים יותר לעומת הסנוביות, הארוגנטיות והתאווה לכסף של הלונדונים. כיום, אמנם, העיר מנצ'סטר נמצאת בתנופה מדהימה והיא הופכת לאטרקציה של מרכזי קניות, היי טק וחנויות מעצבים, אבל הסטיגמה עדיין נשארה. "לתדהמתי, גיליתי שהעיר מנצ'סטר שואפת ורוצה להיות כמו לונדון", אמר ל-BBC סר בוב סקוט, אישיות תרבותית מרכזית באנגליה והאיש שניסה להביא למנצ'סטר את אירוח המשחקים האולימפיים.

        ההבדל הזה, למרות נפלאות הקידמה, מתבטא עדיין במרקם האנושי של אוהדי יונייטד וצ'לסי, או לפחות באתוס. האגדה מספרת שעד מלחמת העולם השניה, תושבי מנצ'סטר היו מעודדים את שתי הקבוצות של העיר ומגיעים שבוע למשחק של היונייטד ושבוע לסיטי. ההרמוניה השתנתה כאשר היונייטד זכו באליפות הראשונה ב-1956, וגברה לאחר אסון מינכן ב-1958. מאז מנצ'סטר יונייטד היא הקבוצה האהודה ביותר באנגליה ואוהדיה אוהבים להשמיע את קולם. כשהמיליארדר רופרט מרדוק רצה להשתלט על המועדון לפני כעשור, האוהדים נזעקו וטרפדו את המהלך. בין ארגוני האוהדים של השדים האדומים ניתן למצוא את "ארגון האוהדים העצמאי", ששם לעצמו למטרה להגן על זכויות האוהדים. הארגון אמנם נכשל למנוע את השתלטות האמריקאי מלקולם גלייזר לפני שלוש שנים, אבל כצעד מחאה הוקמה קבוצת "יונייטד אוף מנצ'סטר", הגרסה האנגלית להפועל קטמון.

        לשחקני היונייטד היו טענות קשות בעבר כנגד האוהדים. רוי קין קרא להם "קהל של סנדוויצ'ים", והוסיף: "אלה אנשים שלא יודעים לאיית את המילה כדורגל, בטח שלא להבין את המשחק". גם המנג'ר אלכס פרגוסון טען בעבר כי באולד טראפורד שוררת "אווירה של הלוויה", אבל אותם אוהדים יודעים לתת אהבה לסמלים המקומיים. כשגארי נוויל חזר למגרשים, לאחר היעדרות בת למעלה משנה, במשחק ליגת האלופות מול רומא, אולד טראפורד רעד מהתרגשות ושאגות עידוד.

        הקהל של צ'לסי, מורכב מאנשי שכונות עשירות כמו צ'לסי וקנסינגטון ושכונות ביניים נוספות ממערב העיר. בשנות ה-70 וה-80, אוהדי הבלוז היו ידועים כחוליגנים ומשחקי הדרבי מול ווסטהאם ומילוול היו הופכים לקרבות רחוב ענקיים. לאוהדי צ'לסי גם קשר לא מחמיא לקבוצות ניאו נאציות. הקשר הזה צף על פני המים בקללות אנטישמיות ואיומים ברצח על אברהם גרנט, שזכה לקבלת פנים קרירה וחשדנית גם מהקהל השפוי של הבלוז.

        האחד עבריין תנועה, השני חנון מדופלם

        על רקע ההבדל בין האוהדים, בולטת עוד יותר האנטיתזה של פרדיננד וקול. פרדיננד הוא שם נרדף לשערוריות והוללות, ביחס לאוהדים הרגועים של יונייטד. עוד לפני הופעת הבכורה שלו בנבחרת, הוא נזרק על ידי המנג'ר גלן הודל מהסגל, לאחר שנתפס נוהג בשכרות. לפרדיננד אין הרבה מזל עם שוטרי התנועה הבריטיים. במהלך השנים האחרונות הוא נתפס מספר רב של פעמים נוהג במהירות מופרזת.

        השערורייה הגדולה שלו התרחשה בדצמבר 2003. הבלם לא התייצב לבדיקת סמים בטענה ש"שכח מכיוון שהיה עסוק בהעברת דירה". אלא שבזמן שהיה אמור להיות בבדיקה נצפה פרדיננד בקניות. ההתאחדות האנגלית השעתה את הבלם מכל פעילות לשמונה חודשים ופרדיננד החמיץ את רוב עונת 2003/4 וגם את אליפות אירופה הקודמת. בשנת 2000 השתתף פרדיננד בקלטת סקס שכללה גם את חבריו לווסטהאם, ולאחרונה, נקשר גם שמו כאחד מהמעורבים והמארגנים של פרשת הסקס של שחקני מנצ'סטר בחג המולד.

        לעומתו, קול הוא ילד טוב לונדון. מקצוען ששום דבר לא נדבק בו. בינואר 2005, הכריע קול בשער ניצחון משחק ליגה משמים בין צ'לסי לליברפול, בתגובה המנג'ר ז'וז'ה מוריניו שלח אותו לספסל מיד לאחר השער. בסיום, מוריניו התיישב לעוד מסיבת עיתונאים שגרתית ופתח את הפה על הקשר: "לקול יש שני פרצופים. אחד, היכולות הטכניות שלו, אותן אני אוהב, והשני, העובדה שהוא לא אוהב לעשות הגנה, וזה אני ממש לא אוהב. אחרי שהוא הבקיע המשחק נגמר עבורו. הוא עמד במגרש, לא רץ ולא שיחק". קול ההמום לא הגיב.

        את העונה הוא סיים עם 10 שערים ואליפות ראשונה לצ'לסי לאחר 50 שנה. באנגליה היו המומים כשהגולדן בוי הצליח, פעם אחת, להסתבך במיני שערורייה. ה"סאן" פרסם שקול הוכה ונחבל לאחר שבילה עם נערת עמוד 3, קילי האזל, במועדון. מעריץ של האזל קרע את חולצתו והשאיר אותו מדמם. קול סירב להתלונן במשטרה או להודיע על כך לראשי צ'לסי, גם לאחר שקיבל איומים ברצח. באנגליה קיבלו את הסיפור בהבנה. אחרי הכל, בעיני התקשורת, קול הוא לא הדמות הקונטרוברסלית הטיפוסית.

        מדיניות הרכש

        מדיניות הרכש של מנצ'סטר יונייטד כוללת בעיקר שחקנים צעירים שמתעצבים וגדלים אצל פרגוסון. גם סופרסטארים יקרים כמו רוני או כריסטיאנו רונאלדו נחתו באולד טראפורד בגיל צעיר. שמות גדולים ומוגמרים יחסית כמו חואן סבסטיאן ורון ואלן סמית' שהגיעו ליונייטד, נכשלו ונמכרו. יונייטד אמנם מוציאה בממוצע לפחות 60 מיליון ליש"ט על רכש, אבל עושה זאת בקפידה. בהקשר הזה העברת פרדיננד היא חריגה. הבלם הוא ההעברה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המועדון, יחד עם רוני. 30 מיליון ליש"ט הועברו לחשבון הבנק של לידס על מנת להנחית את הבלם ב-2002.

        בצ'לסי, לעומת זאת, מעדיפים לקנות כל מה שזז וההעדפה היא לשחקנים מוכנים. הרבה לפני עידן אברמוביץ', לצ'לסי היה כסף גדול לשמות כמו רוד חוליט, ג'יאנלוקה ויאלי וג'ורג' וואה. אברמוביץ' רק שדרג את העסק. אם הרכש לא מצליח, מוכרים וקונים חדש. רשימת הדוגמאות כמעט בלתי נגמרת, אבל רק לצורך הדוגמה: אפילו דמיאן דאף היה המום כשבלקבורן קיבלה עבורו צ'ק של 17 מיליון פאונד. איזה עוד מועדון מושיב על הספסל 30 מיליון פאונד העונים לשם אנדריי שבצ'נקו?

        קול, מנגד, עלה לבלוז רק 6.6 מיליון ליש"ט כשהגיע מווסטהאם ב-2003, בגיל 22. הוא התמודד היטב עם שלל הכוכבים שהתחלפו בצ'לסי, ושרד את תקופת קלאודיו ראניירי שלא רצה אותו בקבוצה, ייבש אותו על הספסל והביא את סקוט פארקר מצ'רלטון למשבצת שלו. הוא שרד גם את הקפריזות, הכדורגל הטקטי והממוחשב והרוטציה של מוריניו, וגם עונה מרובת פציעות בעונה שעברה, בזמן שהרבה כוכבים התחלפו סביבו.

        דווקא החיבור עם גרנט נראה טוב עבור קול. הוא משחק יותר מבכל עונה אחרת, והוא גם השחקן היחיד שצידד פומבית בישראלי. "הוא בא עם רעיונות חדשים. משחק ההתקפה והמסירות שלנו הרבה יותר שוטף", אמר הקשר. בזמן שחבריו לקבוצה כבר הרימו טלפון לסוכן וביקשו טרנספר כמה שיותר רחוק מגרנט, קול הצהיר לאחרונה: "אני רוצה לסיים את הקריירה בצ'לסי". הצהרה מעניינת לשחקן שעוד לא מלאו לו 27. אין לקול את האקסטרווגנטיות של למפארד, ההתנשאות של ג'ון טרי ויהירות המעצבנת של דרוגבה. ילד טוב. כבר אמרנו?