מבצע בעורף האויב: בקדמת ההגנה

כריס לונג, וירג'יניה . לטעמי, השחקן הטוב בדראפט ובהפרש גדול. אם אתם מחפשים קיצוני הגנתי מושלם, כריס לונג הוא האיש שלכם. הוא התקבל למכללה בזמנו בעיקר על בסיס העובדה כי הוא בנו של האווי לונג, ה-DE המהולל של הריידרס משנות השמונים, אשר מוכר היום בתור אחד שמסתלבט על טרי בראדשו וג'ימי ג'ונסון בשידורי הפוטבול של רשת FOX. היום אפשר כבר לומר בביטחון, כי כריס הוכיח כי עשה את קריירת המכללות אך ורק בזכות עצמו, בזמן שיש לו פוטנציאל להפוך לשחקן ברמה של אביו, ואף לשחקן טוב ממנו.

במקור לונג הוא DE במערך 3-4, אך מסוגל לשחק גם כקיצוני וגם כתאקל במערך 4-3 ואף כליינבקר במערך 3-4. משחק ברמה הכי גבוהה שיש נגד מהלכי ריצה ומסירה כאחד. התכונה הבולטת ביותר אצל כריס היא המנוע הבלתי עציר שלו, כלומר הוא נלחם ללא הרף בכל מהלך ואינו מוותר לעולם. היריבים שלו יודעים, כי במידה והם לא יוציאו מעצמם את המקסימום בכל סנאפ וסנאפ, לונג, כפי שאומרים, "יאכל אותם בלי מלח".

הבעיה היא שהמקסימום שהם מסוגלים להפיק מעצמם לא עוזר גם הוא. לונג שחקן מאוד חזק, ולמרות שאין לו צעד ראשון מהיר כמו של גולסטון, הוא מצליח להתגבר על שחקני קו ההתקפה בעזרת הכוח המתפרץ ושימוש מצוין בידיים. ספק גדול אם קיים תאקל שמסוגל להתמודד אתו כל המשחק באחד על אחד: במשך כל העונה האחרונה במכללות לונג התמודד באופן קבוע מול שניים ואף מול שלושה שחקנים, וזכה להצלחה גורפת. בעונה הזאת הוא עשה קפיצה אדירה בכל מה קשור לנתונים הסטטיסטיים: 79 תאקלים (לעומת 57 שנה לפני כן); 14 הפלות קווטרבק (לעומת 4) ו-19 תאקלים להפסד יארדים (לעומת 12 אשתקד). תוסיפו לזה חטיפה ו-9 בלימות מסירה (לא כל שחקן קו אחורי יכול להציג נתונים כאלה, שלא לדבר על אלה שמשחקים בעמדה של לונג).

את התרומה של לונג לא תמיד ניתן למדוד על ידי מספרים (תראו את הקובץ המראה את הביצועים של לונג בגאטור בול): תשומת הלב אותה הוא מושך מצד התקפת היריבה מפנה שחקני הגנה אחרים לביצוע מהלכים, אותם לא היו מצליחים לבצע ללא נוכחותו. אינספור פעמים הוא גובר על החסימה, מבריח את הרץ האחורי מהאזור שבו היריבה תכננה לחדור, מאלץ אותו לאלתר וכך משבש את כל המהלך.

השיפור בתחום הסטטיסטיקה מראה כי כריס לא מפסיק ללמוד ולהפיק לקחים, דבר שמקדם אותו ברמה ממשחק למשחק. אחת התכונות הבולטות שלו היא מוסר העבודה, המאפשר לו את ההתקדמות המתמדת. הטכניקה שלו נראת מושלמת כבר היום: הוא יודע לבצע את כל סוגי התנועות: "מבחוץ", "מבפנים", "בול ראש" ותנועת הסבסוב. בשילוב עם כוחו העצום זה מעלה אסוציאציה בלתי נמנעת עם לא אחר מאשר רג'י ווייט, גדול שחקני הקו בכל הזמנים, אשר גם לו, שימו לב, לא היה צעד ראשון הכי מהיר בעולם.

זוכרים כיצד ג'סטין טאק מוטט בסופרבול האחרון פעם אחר פעם את הפוקט של בריידי? לונג עושה אותו דבר כשהוא משחק בעמדת התאקל ההגנתי. לקווטרבקים שיתמודדו איתו צפויים חיים מאוד מאוד קשים: הם יכולים רק לחלום על כך שיהיה להם מקום לעשות צעד קדימה "לתוך המסירה" ולהתחמק מהלחץ בצדדים. זהי דרך נוספת שבה לונג משפיע על המשחק ללא רישום בסטטיסטיקה.

תאמינו או לא, לונג יהיה מסוגל גם לסגת לעמדת כיסוי בבליצים אזוריים, וזה עם כל הגובה ומשקל שלו (1.89, 120 ק"ג). ככה שאפשרויות השימוש בו הן פשוט לא נגמרות. כריס לונג היה צריך להיבחר בבחירה הראשונה, לדעתי מיאמי התבלבלו פשוט בשמות הפרטיים. במקרה של כריס מדובר בשחקן שיש לו פוטנציאל להפוך לאחד הגדולים בכל הזמנים: לא בכל דראפט יש אחד כזה.

וורנון גולסטון, אוהיו סטייט. יש כאלה שאמרו שישנו סיכוי לא רע שגולסטון יהיה זה שייבחר ראשון. לאור ההתפתחויות האחרונות הם טעו, אבל היה הרבה צדק בהנחה הזאת. מי שלא מסכים, שיראה את המשחק של גולסטון נגד מישיגן, שבו הוא גרם לקו ההתקפה של הוולברינס בכלל ולג'ייק לונג בפרט להיראות חסרי אונים. באותו משחק גולסטון השיג 3 סאקס והיה על צ'אד הני במשך כל הערב, למרות שקיבל דאבל-טים באופן קבוע.

המשחק הזה מצביע על שני דברים חשובים במקרה של וורנון. אחד, הוא מספיק טוב בכדי להתמודד מול כל שחקן ב-NFL. שניים, הוא מתעלה על עצמו ברגעים הכי חשובים, מול יריבים הכי קשים. התחום השני מצביע על קשיחות מנטאלית, אשר חשובה מאין כמוה לכל ספורטאי, לא משנה באיזה ספורט הוא עוסק. גולסטון הוא ללא ספק הפס ראשר "הטהור" הטוב ביותר בדראפט. הוא בעל צעד ראשון קטלני, שיגרום לכם להיזכר בדווייט פריני. עוד לפני שהתאקל מתחיל להבין איפה הוא נמצא, גולסטון כבר נמצא לידו ומוציא אותו משיווי משקל. המהירות היא לא התכונה היחידה של וורנון, הוא גם מספיק חזק אפילו בשביל לעשות "בול ראש" – התקפה חזיתית לתוך גופו של התאקל במטרה לדחוף אותו אחורה.

כריס משחק לרוב בצד שמאל, אך אין זה אומר שאינו מסוגל לשחק גם בעמדת DE ימני, ואף בתור ליינבקר חוץ במערך 3-4. בכל זאת, לדעתי העמדה האידיאלית עבורו היא קיצוני הגנתי ימני במערך 4-3. כדי להיות ליינבקר, הוא חייב להתמקם לעיתים קרובות גם בעמדת כיסוי, מה שלא עשה עד כה בהצלחה רבה. כדי לשחק בצד שמאל של ההגנה (הצד "החזק"), הוא יהיה חייב להשתפר בתחום עצירת הריצה, כלומר בכל מה שקשור ל-"משמעת הרווח" (Gap Discipline). במקרים רבים גולסטון לא מזהה נכון את המהלך ועוזב את הרווח עליו הוא מופקד, דבר שמאפשר לרץ אחורי לחדור שם. במקרה שישחק גולסטון בצד ימין של ההגנה, הוא יוכל להתמקד בדבר שהוא יודע הכי טוב – הפעלת לחץ על הקוורטרבק, בלי צורך להתמודד עם יותר מדי מהלכי ריצה (רוב ההתקפות רצות בעיקר לצד החזק, שם יצטרך להסתדר בן זוגו העתידי של גולסטון).

גולסטון יצטרך, אם כן, ללמוד עמדה יחסית חדשה, אך אין מה לחשוש – מוסר עבודה ויכולת למידה לא חסרים לו. ייבחר בחמישיה הראשונה, ועד אתמול הייתה לי אפילו הרגשה שמיאמי בסוף כן תיקח אותו ראשונה, בגלל התצוגה העצומה שלו בקומביין (4.67 בריצת 40, 37 דחיקות).

דריק הארווי, פלורידה. לטעמי, ה-DE המתאים ביותר בדראפט לעבור שדרוג לליינבקר במבנה של 3-4. מצד אחד הוא פאס ראשר מצוין עם צעד ראשון מהיר מאוד (19.5 סאקס בשנתיים האחרונות); ומצד שני, הוא הראה פעמים רבים יכולת לא רעה בכלל בכיסוי. ואם כבר אנחנו עוסקים במעבר שלו לליינבקר, אז הוא גם לא חזק במיוחד עבור DE: בניגוד ללונג וגולסטון, הוא לא אחד שידחוף אחורה תאקלים גדולים ממנו, ומתקשה לפעמים להשתחרר מהחסימה במצבי ריצה.

משחקו הטוב ביותר שלו בעונה שעברה היה גם הוא נגד מישיגן (נו, מה נסגר עם ג'ייק לונג?), בו הוא השיג שתי הפלות קוורטרבק (ע"ע שתי הערות בנוגע לביצועים של גולסטון מול אותה יריבה – הן תקפות גם לגבי הארווי). חשוב מאוד לציין, כי במהלך שנות הקריירה במכללות הארווי הוסיף בהתמדה מסת שריר, מה שהביא אותו ממשקל של 105 ק"ג בעונתו הראשונה ל-120 ק"ג בקומביין, מבלי להאט אותו, תשימו לב, כמעט כלל. אותו תהליך עברו ב-NFL שחקנים כמו בריאן אורלכר וטרנט קול, דבר שהפך אותם לכוכבי-על, כל אחד בעמדתו שלו. לכן גם עבור הארווי השמיים הם הגבול.

הארווי ייבחר בין המקומות 10-15, אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי. לא פלא שבזמן האחרון כל כך הרבה DE/OLB נבחרים או מועמדים להיבחר במקומות הראשונים, משום שמשמעותה של עמדת הפס ראשר עולה גם היא בשנים האחרונות. שניים נבחרו בעשיריה הראשונה בשנה שעברה, מריו וויליאמס כמספר אחד ב-2006, השנה אולי יהיו אפילו שלושה DE בעשיריה הראשונה. יתרה מזאת, אני כמעט יכול להבטיח לכם שבעתיד הנראה לעין לא יהיה דראפט שבו לא יבחרו לפחות שני קיצוניים הגנתיים בעשיריה הפותחת. ההסבר להנחה גסה זו הוא פשוט מאוד. דיברנו על "הפאס האפי אופנס" ועל הגבלת השימוש בכח מצד שחקני כיסוי? זה מעלה פלאים את חשיבות הפס ראש, כיוון שהזמן שבמהלכו שחקני הסקנדרי מסוגלים להישאר עם התופס הולך ומצתמצם כל הזמן. לכן עמדת ה-DE הופכת ליותר ויותר יוקרתית עבור השחקנים הצעירים ועבור קבוצות ה-NFL. בנוסף לשחקנים שהוזכרו לעיל, פיליפ מרלינג וקוונטין גרובס ייבחרו בסיבוב הראשון גם הם.

סליפר – בריאן ג'ונסטון, גארדנר-ווב (איפה זה?). שיחק במכללה קטנה, בליגת I-AA. משך תשומת לב בפרו-דיי, בו הגיע לתוצאות מדהימות. עם הנתונים של 1.93 ו-122, הוא רץ 40 יארד ב-4.66 שניות, התוצאה הרביעית בין כל שחקני קו הגנה, וראשונה בין שחקני הקו ששוקלים מעל 115 ק"ג. הנתון המדהים ביותר הוא שבעשרת היארדים הראשונים (המרחק הרלוונטי ביותר עבור DE, הבוחן את מהירות היציאה מהמקום וכוח מתפרץ) הוא קבע זמן של 1.51 שניות, זהה לזה של דארן מקפאדן (!). תוסיפו לזה 35 אינץ' בקפיצה, וזמן של 4.18 שניות בשאטל של 20 יארד, המבחן החשוב עבור DE כיוון שבוחן יכולת תנועה לכיוונים שונים ויכולת שינוי כיוון. אך ורק רץ אחורי אחד, מיודענו רשארד מנדהול, הגיע לאותה תוצאה, שלא לדבר על כך שזהו הזמן הטוב מבין שחקני ההגנה. היעדר רמה תחרותית גבוהה וידיו הקצרות של ג'ונסון עדיין לא יאפשרו לו לעלות גבוהה מדי בדראפט, אבל לאזור של סיבוב רביעי-חמישי הוא יכול להגיע בכיף.

קודם כל, חשוב לציין כי במיוחד במקרה של עמדת התאקל ההגנתי, הנתונים הסטטיסטיים הם לא הבסיס למסקנות, ולכן זאת העמדה האהובה עלי בהגנה. רוב העבודה,אותה מבצע ה-DT איננה כרוכה בביצוע תאקלים והפלות קוורטרבק, ובוודאי שלא בחטיפות וכפיית פאמבלים. תפקידו האולטימטיבי של התאקל ההגנתי הוא להילחם, ברוב המקרים בחיסרון מספרי (דהיינו לבד) כנגד שחקנים גדולים, כבדים וחזקים של קו ההתקפה המבצעים עליו שמירות כפולות ומשולשות. נקודה נוספת היא, שאם ה-DT לא מצליח להביא למצב שהדאבל טים עליו הוא דבר הכרחי עבור היריבה – אין לו, פחות או יותר, מה לחפש ב-NFL.

תפקידו הספציפי של התאקל ההגנתי במצבי ריצה הוא לעמוד יציב, להיאחז בכל מחיר בקרקע. כלומר, לא לאפשר לשחקני קו התקפה להזיז אותו אחורה ועל ידי כך לפנות לרץ אחורי נתיב ריצה במרכז ההגנה. במידה שה-DT יעשה את עבודתו כנדרש, הרץ או ינסה לברוח הצידה, או ייכנס בכל זאת דרך האמצע ללא צבירה משמעותית. בשני המקרים ה-DT מבצע את המהלך על השחקן עם הכדור לעיתים די נדירות, וכך לא נרשם בסטטיסטיקות של המשחק, למרות העובדה שהוא היה האחראי הראשי על כך שההתקפה לא השיגה את מה שרצתה באותו סנאפ.

במצבי מסירה תפקידו של התאקל ההגנתי הוא לדחוף אחורה את הגארד/ סנטר של היריבה בכדי למוטט את הפוקט של הקווטרבק. נחזור עוד פעם לג'סטין טאק, ה-MVP האמיתי של הסופרבול. באופן קבוע באותו משחק הוא העיף את שחקני קו ההתקפה של הפטריוטס על טום בריידי, וכך מנע ממנו את הזמן המינימלי (ובריידי לא צריך הרבה) לכוון מסירה. מישהו ראה את זה? זה נרשם בסטטיסטיקות של המשחק? האם טאק קיבל את התואר שהגיע לו? לא, נתנו לקוורטרבק, כי אותו כולם רואים, וכל פיפס שלו נרשם בסטטיסטיקה.

סדריק אליס, USC. עקב חשיבות הראשית של הלוחמה אותה מנהל התאקל ההגנתי מול שחקני הקו של היריבה, התכונה ההכרחית ביותר עבורו היא "המנוע", כלומר מתן מאמץ מקסימלי בכל סנאפ, מהשריקה ועד השריקה. לאליס אולי חסרים שניים שלושה אינץ' של גובה, אבל מנוע לא חסר לו בכלל. בנוסף לכל הדברים שתיארנו לעיל, חלק גדול מפעולותיו של אליס בעונה האחרונה כן נרשמו בסטטיסטיקות: 12.5 תאקלים להפסד יארדים, 8.5 סאקס ו-7 בלימות מסירה. בפגרה שיחק בסניור בול והיה אחד המצטיינים במגרש (ראו קובץ מצורף).

לאליס יש כוח עצום, במכללות הוא קיבל דאבל טים באופן קבוע והתמודד איתו מצויין, לכן יש סיכוי כי יהיה מסוגל לתפקד אפילו בעמדת NT במערך 3-4 ב-NFL, אבל לא הייתי שם על זה כסף: בכל זאת, רק 1.83 מטר. לכן הייתי ממליץ לקבוצת 4-3 לבחור בו ולאפשר לו חופש פעולה מוחלט: לכל אורך הקריירה שלו במכללות אליס הוכיח, בנוסף לתכונותיו הפיזיות, גם יכולת זיהוי מהלכים ברמה גבוהה. כמו כן, אך ורק במערך 4-3 הוא יוכל להביא לידי ביטוי את הצעד הראשון המהיר שלו, שמאפשר השוואה לוורן סאפ. מאחד כמו אליס תצפו להפלות קווטרבק רבות. כמה היו לסאפ בשנת השיא? 16.5! חכו ותראו את אליס, שחייב, לטעמי, להיבחר בחמישייה הראשונה בדראפט.

גלן דורסי, LSU. רוב הסקאוטים ממקמים את דורסי לפני אליס. אני לא בהכרח מסכים עם זה, למרות העובדה שהתחרות בינהם היא ללא ספק מאוד צמודה. לדורסי יש את כל התכונות של אליס (למעט הצעד הראשון), והוא גבוה ממנו באינץ'. הכוח שלו הוא משהו בלתי נתפס. למשל, בעונת 2006 הוא באחד מהמשחקים העיף טריפל-טים והפיל את קנט דרבי, הרץ של אלאבמה, להפסד יארדים. באותה עונה במשחק נגד פרסנו סטייט, הוא הרים את הסנטר של היריבה קייל יאנג (1.93, 150 ק"ג) וזרק אותו על הרץ האחורי (ותודה רבה למט ארקליר, שסיפק לי את הנתונים הללו).

החיסרון של דורסי טמון בפציעות שפקדו אותו בעונה האחרונה. הוא ניסה לשחק פצוע, אך הייתה ניכרת ירידה ביכולת שלו, במיוחד ברבע הרביעי של המשחקים. זה אמור להוריד אותו לאזור של מקומות 5-10, אם כי לא בהכרח. אני לא אהיה מופתע כלל אם ייבחר על ידי הראמס, ואף יחתום שם בדומה לג'ייק לונג כבר בימים הקרובים.

הדראפט מאוד טוב ועמוק בעמדת התאקל ההגנתי. בנוסף לשניים הראשונים גם קנטוון באלמר מצפון קרוליינה ייבחר בסיבוב הראשון, אם כי אני הייתי מאוד נזהר במקרה שלו. יש לו את כל הנתונים הנדרשים חוץ מהמנוע, כלומר הבחור נוהג לוותר וזה לא מקובל, במיוחד לא במקרה של DT.

סליפר – פרנק אוקם, Texas. שחקן מאוד מוכשר, גדול וחזק (1.89, 155). אוקם מאוד אתלטי ובעל פוטנציאל רב, במיוחד בתור NT במערך 3-4. אין ספק שיש לפרנק את כל הכישורים המתאימים, אך במהלך קריירת המכללות הוא לא הביא אותם לידי ביטוי באופן עקבי. הסיבה לכך פשוטה – הוא עדיין לא החליט על עתידו. תראו בעצמכם: סטודנט מצטיין, דובר מספר שפות, השתתף לאורך כל הקריירה באופן פעיל בפרוייקטים חברתיים שכללו תמיכה בילדים חולים בבית החולים המקומי. שחקן שח ברמה תחרותית, אוהב לבשל (מכין מאכלי בשר לבד מגיל 8). ככה שלבן אדם כזה יש איך לתרום לחברה ולעצמו מחוץ למסגרת של הספורט המקצועני. אולם במידה שכן יחליט ללכת חזק על פוטבול - תצפו לשמוע את השם שלו הרבה, אחרי שייבחר בסיבוב רביעי-חמישי.