כוחו של מיתוס

1. אולם הפחים שובה לך את הלב. אומנם כמעט מכל בחינה מדובר במבנה בטון כעור ופרימיטיבי, עם אותו לוח תוצאות מיושן ואותם מושבים מתנדנדים וחדרי שירותים דולפים, אבל כשהוא מתמלא בשלושת אלפי מאמינים הוא כאילו פושט את בגדיו הגשמיים ועוטה על עצמו צורה של מקדש כדורסל מלא הוד והדר. ואולי זה רק נדמה לי, כי בכל זאת על מערכת אוורור אין מה לדבר ולאורך המשחק כולו הזיעה לא מפסיקה לזלוג, צורבת את העיניים ומרטיבה את הלפטופ, אבל כשהיציע המזרחי מתחיל לשיר אפשר להרגיש בבירור את הפרקט רועד ורוקד יחד איתו. יוני, חבר קרוב ואוהד מושבע של חולון אמר לי פעם שמדובר במקום הכי רומנטי שהוא מכיר ואין לו ספק שבבוא העת, שם יערוך את החופה שלו. נכון שקודם יוני צריך למצוא חברה, אבל אתמול גם הוא ישב ארבעים דקות ביציע עם עשר אצבעות בתוך הפה ומאוחר בלילה, כשדיברנו, סיפר לי שנולד בדיוק עבור הרגעים הללו.

והיו שם עוד אלפי צעירים, מלאי תשוקה, שמילאו את האולם לחלוטין ויצרו אווירה של קולג' בסקטבול, משולבת בשיגעון שאפשר למצוא רק במקומות כמו אתונה או סלוניקי. גם עשן הסיגריות שהיתמר מעל הפרקט לאחר המחצית הזכיר כמעט במדויק את האווירה באלכסנדריו האגדי. אולי אין בחולון שירותים מסודרים ואולי אין יציע עיתונאים מתוקן, שהרי כמה וכמה מהם לא מצאו אפילו כיסא פלסטיק מיותם ונאלצו לסקר את המשחק תוך שהם ישובים על הרצפה, אבל זהו גם סוד קסמו של ההיכל שכישף אמש, ובפעם השנייה העונה, את מכבי תל אביב.

2. לא פחות מאוהדיהם, גם שחקני חולון הביאו למגרש כל מיליגרם תשוקה שהיה בהם. לא כולל כיפוף ברכיים בהגנה, כמובן, אבל הלהקה של דורסמן ניפצה אמש מיתוס נוסף, לפיו את מכבי תל אביב מנצחים דרך הגנה ולא דרך ההתקפה. לראשונה זה לא מעט שנים, קבוצתו של צביקה שרף נתקלה ביריבה מקומית לא פחות מוכשרת אופנסיבית, והפסידה. אם כי מעבר לעניינים מקצועיים, ראוי לציין את האופן בו התקבל הניצחון הזה בקרב אנשי חולון: עם הישמע הבאזר הונפו הגיבורים הצהובים-סגולים על כפיים, אך החגיגה הגדולה לא חצתה את הגבול הדק המפריד בינה ובין אופוריה מוחלטת. "אנחנו מסתכלים למכבי בלבן של העיניים ולא מפחדים מהם. מכבי יודעים את זה", אמר מורן רוט לאחר המשחק, ואלטון בראון ביקש להדגיש כי "המשחק הקובע באמת ייערך רק בעוד חודש וחצי, בפיינל פור". עד השעה 23:00 התפזרו כמעט כל האוהדים לבתיהם, ואנשי התחזוקה יכלו להתפנות לניקיונות יסודיים. רק פתיתי הנייר הצבעוניים על הפרקט נותרו העדות היחידה לערב הכדורסל הנפלא שחווינו.

3. ממבט חטוף בספסלי הקבוצות, ניכר בבירור ההבדל הגדול בתפיסת עולמן את הענף כולו. אם על ספסל המארחים נרשמה תכונה רבה וכל מהלך חיובי התקבל בתשואות ובמחיאות כפיים סוערות, לצד מחאות נמרצות על כל שריקה שלא הייתה לרוחם, אזי שהאווירה על ספסלה של מכבי הייתה כמעט מלנכולית. שמעון מזרחי בהה בפרקט במבט עגום, ובאופן נדיר כמעט ולא קם לכיוון אנשי המזכירות. אפילו דיוויד פדרמן נראה אקטיבי ממנו. ליאור אליהו וניקולה וויצ'יץ', הנפגעים הקשים ביותר מחילופי המאמנים העונה, שוב השלימו משחק עם 'בייגל' בטור הדקות, ונראו כמעט אדישים למתרחש. שרף ניסה להעיר את חניכיו דרך המחוות הגופניות המוכרות, ללא הועיל, ושוב לא הצליח להימנע מלבזבז קרוב ל-15 שניות מפסק הזמן האחרון שלו בגערות כלפי השופטים. אלמלא הרכות הבלתי מובנת של חולון תחת הסלים (47 נקודות ו-21 ריבאונדים משותפים למוריס ובאטיסטה, 11 נקודות לבלות'נטאל – רובן מעמדה מספר 4), המשחק היה נגמר מוקדם הרבה יותר.

23 משחקים שיחקה העונה מכבי במסגרת היורוליג, והפסידה שישה. 22 משחקים שיחקה במסגרת ליגת העל, והפסידה שישה. זה אומר הרבה על היורוליג, אומר לא פחות על ליגת העל, אבל בעיקר אומר שמכבי תל אביב עוד עשויה לסיים את העונה המשוגעת הזו כאלופת אירופה הגאה, וכסגנית אלופת ישראל. הפעם, בהחלט אין זו אגדה.

ohadgreenwald@walla.co.il