המסר הבעייתי של בית"ר

בשעות הראשונות לאחר פריצת אוהדי בית"ר ירושלים לדשא בטדי במשחק מול מכבי הרצליה, נדמה היה כי ראשי הקבוצה למדו סופסוף את הלקח מהעונה שעברה, אז, בגין התנהגות דומה הקבוצה לא חגגה עם הקהל הנאמן שלה תואר ראשון אחרי 9 שנים. הודעות הגינוי של ארקדי גאידמק, ההצהרות הלוחמניות של ראשי הקבוצה,שפת הגוף של השחקנים חסרי האונים שנקלעו למהומה על הדשא ולא הספיקו לנוס על נפשם וכמובן מחאת היציע המערבי שלא ירד לדשא, יצרו ביחד את תחושה שהנה האסימון אולי נפל. אין טעם יותר בקריצות לעבר החלקים הקיצוניים והמתסיסים מתוך הקהל הנהדר של בית"ר. אין סיבה יותר ללטף אותם ולקוות כי הכסף הגדול של גאידמק יכניס בהם מעט היגיון. יש להוקיע את האנשים שמשרישים את הבורות בבית"ר והופכים את העממיות לטיפשות. אין ערך יותר בקשר הסמוי והגלוי שניהלו שליחיו של גאידמק עם אותם ארגונים שטענו בתום המשחק מול מכבי הרצליה שאם ארקדי רוצה, הוא גם יכול ללכת. יש לשנות את קו ההגנה מפריצת האוהדים בעונה שעברה ולנסות, באמת ובתמים הפעם, לנצל את המקרה כדי לעקור הרגלים שיחריבו את בית"ר בעשורים הבאים.

לא עברו מספר ימים, ורוחות השינוי שוב התחלפו בענן סמיך של חנופה לאותם חלקים קיצוניים ובכיינות על העונש. במקום להוריד את הראש ולקבל בהכנעה את גזר הדין, במקום להעביר מסר לאוהדים שיש דברים שאי אפשר לעבור עליהם יותר לסדר היום – גם אם לא ממש מאמינים בצדקת העונש - שוב נשלחו עו"ד של בית"ר לחפש תקדימים היסטוריים לעונשים קלים יותר במקרים דומים. במקום לסתום את הפה, להוריד את הראש ולחשוב על העתיד, שוב נצמדו במועדון להווה. נמוך מכולם ירד היו"ר אלי ארזי, ההוא שסיפרו לנו כמה הוא היה שוטר אמיץ שנלחם בכרישי הפשע הכי מתוחכמים, שנגרר לעימות מול השר מג'אדלה. "מעולם לא שמעתי אותו יוצא נגד הקבוצות הערביות, שמבזות את המדינה", אמר היו"ר ארזי, מכוון למכנה המשותף הכי שפל ועלוב, מתוך כוונה למצוא חן בעיני האוהדים שדרשו את ראשו בגלל חלקו באירועי הפריצה לדשא בטדי בעונה שעברה.

גם אם כל זה נעטף בגינוי כללי, המסר שעולה מהגישה המתנצחת והלא אחראית הזאת הוא חד וחלק: שום דבר נורא לא קרה במשחק מול מכבי הרצליה, וגם אם תחזרו על המעשה הזה בעונה הבאה, נמשיך להגן עליכם. נמשיך להיות שבויים של המיעוט הצעקני והמאיים. נמשיך להצביע על ההתאחדות כגוף ההזוי, שלא מחובר לנעשה לכדורגל. נמשיך להתנהג כמו אבא שלא נותן לבן שלו להתנסות בהשלכות של הטעויות שהוא עשה. נמשיך לפחד מכם, להתחנף אליכם, לנקות אחריכם ולקוות שתשתנו לבד. אין לראות במדיניות הזאת משהו חדש. לאורך שנים רבות ראשי ומנהיגי בית"ר קנו את תהילתם על ידי הגנה על המעשים הנבזים ביותר שחלק מהגורמים הקיצוניים בקהל עושים מדי פעם. שנים על גבי שנים. שערורייה אחרי שערורייה. אף אחד לא קיווה למשהו אחר. דווקא מההנהלה החדשה, זאת שלא גדלה על הגדרות בימק"א ולא יודעת מה ההבדל בין אורי מלמיליאן לאלי אוחנה, היתה ציפייה להחלטה שונה. בטח על סמך הטעות של השנה שעברה, אז הם גם גינו וגם בכו על העונש. גם הוקיעו וגם ערערו. גם הם שבים ומכריזים היום מי בעצם מנהל את בית"ר ירושלים.