מה יש לך לומר להגנתך?

נשאר רק תואר אחד לחלק, התואר האישי השני בחשיבותו - שחקן ההגנה של השנה. בשנים האחרונות זוכים בתואר הזה שחקני פנים שמציגים מספרים מרהיבים של ריבאונדים וגגות והשומרים האישיים הגדולים, שאיכות ההגנה שלהם לא באה לידי ביטוי במספרים, מקופחים. השנה, לעומת זאת, יש מועמד אחד ומיוחד שנמצא מעל לחלוקה בין שחקני פנים לשומרים אישיים או לשאלת מספרים אישיים מול קבוצתיים, השנה התואר הזה עושה כבוד למהפך הגדול בהיסטוריה.

לפני זה, כמה מילים על שחקני הגנה בולטים שלא נכנסו לשלישייה שלנו: מרקוס קמבי, הזוכה משנה שעברה, סיפק השנה מספרים מפלצתיים אפילו יותר (13.2 ריבאונדים ו-3.6 גגות), אבל לבחור בו לשחקן ההגנה כשהוא משחק בקבוצת ההגנה החלשה בליגה הגיוני בערך כמו לבחור באל ג'פרסון ל-MVP. טים דאנקן וברוס בואן המשיכו בעבודת הקודש שלהם בספרס וכמו בכל שנה הם מועמדים לגיטימיים לתואר. קובי בריאנט החזיק את ההגנה של הלייקרס והיה בשיאו בתחום הזה השנה. דוויט הווארד, ג'וש סמית', אנדרה איגודלה, רון ארטסט, טיישון פרינס ואפילו סטיבן ג'קסון עשו עבודה טובה, ואני בטוח ששכחתי עוד רבים וראויים.

הגיע הזמן לבחירה מפתיעה, לא? צ'נדלר הוכיח השנה שהגנה לא רואים במספרים גם אצל שחקני פנים ואצלי ברשימות הוא הסנטר ההגנתי הטוב בליגה. למרות שהסתפק ב-1.1 גגות אותם הוסיף ל-11.8 ריבאונדים, הנוכחות ההגנתית של הסנטר של ההורנטס הייתה משובחת מכל בחינה. המיקום שלו מול חדירות היה כל כך טוב שהוא שינה כמעט כל זריקה ופעמים רבות לא אפשר בכלל מצב של זריקה. הוא אחד היחידים בליגה שעושה עבודה נהדרת גם מול שחקנים פיזיים וגם מול זריזים.

צ'נדלר הוא הסיבה העיקרית לכך שלניו אורלינס יש את אחת ההגנות הטובות בליגה, וזה למרות שאין לה אף סטופר אמיתי ושחקני הכנף שלה נחשבים לשומרים גרועים. כדי למצוא את סוד ההצלחה צריך לחטט עמוק במספרים הקבוצתיים עד שרואים שההורנטס מאפשרים ליריבות הכי מעט זריקות עונשין, כמעט שתיים פחות מכל קבוצה אחרת. היכולת של צ'נדלר לעצור חדירות ושחקני פנים בצורה נקייה מונעת מהיריבות הרבה מאוד נקודות קלות.

רצף הניצחונות של יוסטון, שהגיע בעיקר דרך ההגנה, הגדיל במעט את ההכרה ביכולת ההגנתית של באטייה. השנה הוא שכלל את יכולת השמירה האישית שלו ועושה רושם שהוא השומר האישי הטוב בליגה על שחקני חוץ, אפילו יותר מבואן. גם במקרה שלו לא נמצא מספרים אישיים שיבהירו את חשיבותו (5.1 ריבאונדים, חטיפה ו-1.2 גגות) אלא רק קבוצתיים - יוסטון היא קבוצת ההגנה השנייה בטיבה בליגה. גם מבט על טור הנקודות והאחוזים של השחקנים עליהם הוא שומר יעזור.

לעומת צ'נדלר, באטייה מקבל עזרה מכמה שומרים איכותיים במיוחד. רייפר אלסטון עושה עבודה נהדרת בהגנה על הפוינט גארד היריב, צ'אק הייז מצליח לעצור שחקני פנים שגבוהים ממנו בראש ודיקמבה מוטומבו בן ה-42 עדיין עושה לא, לא, לא עם האצבע ולא בגלל פרקינסון. באטייה מנצח על חבילת ההגנה האולטימטיבית הזאת שתנסה להעביר את הרוקטס סיבוב בפלייאוף כנגד כל הציפיות.

הסיבה האמיתית שהתכנסנו כאן בכתבה נפרדת היא שמגיע כבוד מיוחד למה שהאיש הזה עשה בבוסטון השנה. נכון, גם ריי אלן הגיע וגם מומחה ההגנה טום תיבודו הצטרף לעמדת עוזר המאמן וזוכה לשבחים מקיר לקיר, אבל עיקר הקרדיט למהפך הגדול בכל הזמנים הולך לביג טיקט. השינוי המוחלט שהוא יצר בקבוצה שלפני כן נראתה שבורה וחובבנית, שינוי שהתבטא בעיקר בצד אחד של המגרש, מביא אותי לטענה שגארנט הוא לא שחקן ההגנה של השנה, הוא קבוצת ההגנה של השנה.

קצת פרופורציות לגבי מה שקרה בבוסטון השנה. כרגע יש לסלטיקס 41 ניצחונות יותר מהעונה שעברה, מה ששובר בקלות את שיא המהפכים בין עונה לעונה של אותה קבוצה. השיא הקודם היה שייך לספרס בעונה בה דאנקן נבחר בדראפט ודייויד רובינסון חזר מפציעה, שני הבאים בתור הם הספרס בעונת הרוקי של רובינסון ופיניקס בשנה בה נאש הצטרף ואמארה חזר גם הוא מהפציעה הראשונה שלו. בכל המהפכים מדובר בשחקנים גדולים שהצטרפו לסגל קיים. במקרה של בוסטון השנה, יש נטייה לשכוח שפרט להגעה של גארנט ואלן עזבו את הקבוצה כמעט כל השחקנים הראויים שלה. בוסטון ביצעה מהפך של יותר מ-40 משחקים תוך כדי שאיבדה את אל ג'פרסון, וולי שצ'רביאק, ראיין גומז, דלונטה ווסט, ג'ראלד גרין וסבסטיאן טלפייר, שחקנים שביחד קלעו יותר מ-70 נקודות למשחק, ו-ויתרה גם על בחירת הדראפט הגבוהה שלה.

בפתיחת העונה חששו בבוסטון שאין כמעט כלום סביב שלושת הגדולים. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את האפקט של גארנט. הצעירים של בוסטון לא ידעו שקיימת תופעה כזאת - כוכב ענק בליגה שמהאימון הראשון מגיע במוטיבציית שיא, מבצע כל תרגיל באימון כאילו שחייו תלויים בו ומציב דוגמא אישית שמכריחה את החברים לקבוצה לעמוד בסטנדרטים שלו. הסיפור של הסלטיקס כאילו נלקח ממחברת של תסריטאי הוליוודי נדוש. שחקן חדש מגיע לקבוצה שהתאפיינה בבלאגן וחוסר מוטיבציה והופך אותה ליחידה מובחרת שמשתלטת על ה-NBA תוך חודשיים.

השינוי בא לידי ביטוי בכל הדברים הקטנים. במשחק הקבוצתי, בקבלת ההחלטות, באחריות האישית של כל שחקן ובמלחמה חסרת הפשרות. למרות שגם משחק ההתקפה הרוויח רבות, זוהי ההגנה שהשתפרה באופן כמעט בלתי נתפס. פתאום קנדריק פרקינס הופך לאחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה, רייג'ון רונדו הופך מחוטף נהדר לשומר נהדר, פול פירס משמש כסטופר כשצריך, ג'יימס פוזי וטוני אלן מביאים לידי ביטוי את היכולות ההגנתיות שלהם, לאון פאוו האלמוני נועל את הצבע כשהוא עולה מהספסל והרוקי גלן "ביג בייבי" דייויס עוצר את דאנקן ועוזר לבוסטון לנצח את סן אנטוניו גם כשגארנט פצוע. כן, ההשפעה המיסטית של הביג טיקט נמשכה גם כשהוא לא היה על המגרש, השאריות של הקבוצה שבשנה שעברה התפרקה פעם אחרי פעם המשיכו לנצח דרך ההגנה גם כשהכוכבים היו בחוץ.

גארנט הביא לסלטיקס, כמובן, הרבה יותר ממוטיבציה. הוא אחד משחקני ההגנה הטובים של הדור הזה וכל מי שמתאמן ומשחק איתו יכול ללמוד לא רק מהאנרגיות והאחריות אלא גם מהכשרון ומאינטליגנציית המשחק ההגנתית. הוא מסוגל לנטרל כל פאוור פורוורד שמגיע מולו, קטלני בהגנה על פיק נ' רול ויחד עם פרקינס הופך את הצבע של בוסטון לשטח שאין אליו כניסה. לפניו בוסטון הייתה קבוצת הגנה חלשה, איתו יש להם את ההגנה הטובה בליגה בפער גדול, הגנה ששומרת את היריבה על האחוזים הנמוכים ביותר מהשדה ומהשלוש ונהדרת גם בכל שאר התחומים.

הביג טיקט פתח את העונה בסערה. כבר במשחק הראשון הוא חיסל את אנטואן ג'יימיסון ובשני אימלל את כריס בוש. בוסטון ניצחה 20 מה-22 הראשונים שלה וגארנט הפיל קורבן אחרי קורבן. בהמשך הסלטיקס הורידו מעט רגל מהגז ונתנו לכוכבים לנוח יותר, אבל הקצב הנהדר נמשך, ואם הם ינצחו את המשחק האחרון יהיה להם רק הפסד אחד יותר מדאלאס של שנה שעברה. מבחינת מספרים זו אחת העונות החלשות יותר של גארנט עם 19 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 1.4 חטיפות ו-1.2 גגות. יחד עם התחושה שהוא לא מספיק דומיננטי בהתקפה, אלה שתי הסיבות העיקריות לכך שבסקרי ה-MVP הוא מסתפק במקומות 3-4 (בכל עונה אחרת הוא היה גבוה יותר). אבל בהגנה הוא היה השחקן הטוב בליגה מהרגע הראשון ובנה בצלמו ובדמותו קבוצת הגנה גדולה שהפכה כבר השנה לאחת המועמדות הבולטות לקחת אליפות.

חמישיית ההגנה: ברוס בואן, קובי בריאנט, שיין באטייה, קווין גארנט, טייסון צ'אנדלר.