מבחן בוזגלו, גרסת מאור

על המגרש, כבחייו הפרטיים, מאור בוזגלו מתעקש על הספקטקולרי על פני הסטנדרטי. יומיים לפני השער המרהיב שכבש נגד כפר סבא, הוא התיישב במכוניתו והקפיד לחגור את הרצועה האופקית ולהותיר את האלכסונית מאחורי גבו לפני שרכן קדימה כדי להעביר גם אותה מלפניו. אחר כך התניע, יצא מהחנייה, האיץ – והלם בצופר. "צפניה!" הוא הוריד את החלון וצעק בכעס על ילד שחצה את הכביש מבלי להביט לצד השני. ייסרה אותו המחשבה, איך אפשר להיות כל כך חסר אחריות?

הוא לא לחוץ מהמשפט שמחכה לו, כך אמר.

"איך נפלו גיבורים", נאנח ביום ראשון הכתב עם הבלורית האפורה במסדרון בית המשפט לתעבורה בחיפה. האישה הנמוכה והעגלגלה חייכה בהתנצלות מובכת. בצד עמד, זע בחוסר נוחות, בנה הגבוה והרזה. לכבודו התאספה עדת העיתונאים?, השתוממה האם, משועשעת. "הוא עוד לא בבני סכנין ונבחרת ישראל", הוכיח אותה הכתב, והאישה ובנה נכנסו לאולם הדיונים.

הכתב שב לחבורת העיתונאים, ויחדיו הם פרקו את תסכולם. זה חצי שעה שהם מצפים – מצלמות ומיקרופונים שלופים – להגעתו של בוזגלו, שזומן לשעה 8:30 כדי לשמוע את גזר הדין המגיע לו בעוון שתי עבירות תנועה שביצע לפני שנתיים. לדרור קשטן, מאמן הנבחרת, הוא לא היה מאחר כך, התרעם הכתב, וגם לא לאלישע לוי, מאמנו בסכנין. חבריו הנהנו בכובד ראש. קשה היה לדעת אם הם נעלבים בשם כבוד החוק הרמוס, או בשם כבודם שלהם.

כבוד החוק, ככל הנראה: בשעה 9:15, כשנודע שבוזגלו עומד להגיע, באיחור אופנתי ובביגוד שלא נפל ממנו, אצו העיתונאים להיערך למארב. חמושים במצלמות ובמיקרופונים, הם צרו על בוזגלו והקיפו אותו בטבעת. אבל בוזגלו לא ברח. כפי שאביו אומר עליו, כל הזמן הוא נע קדימה. הוא חייך, ספק מובך ספק מוחמא, ולא סטה מהמסלול המוביל אל תוך האולם, אנשי התקשורת נשרכים מאחוריו כמו שיפוליה הנגררים של שמלת כלה.

השופט, ספק מובך ספק מוחמא, אסר על צילומים והצהיר שלא אכפת לו שחלק מאנשי התקשורת יתפנו מאולמו. "אדוני מאור", הוא פנה לנאשם, שהספיק לשבת אך לרגע לפני שנפתח תיקו – פל 643/06 מ"י נ. בר בוזגלו. רעש הקלידים באולם הגבוה והצר התערבל בנאומים בלתי ניתנים להבנה. בתקרה הקמורה שהתכופפה לעבר השופט היו משובצות 10 נורות, במערך 4-2-4. אחת מהקיצוניות היתה שרופה, לציון תפקידו של בוזגלו. שיטת ה-4-2-4 יצאה מכלל שימוש בשנות ה-70', והתחושה ששררה באולם היתה זרה לא פחות. בירכתי האולם נדחקו להיכנס אנשי התקשורת האחרונים, וצלם אחד, נרגן במיוחד, הסביר בציניות לעוברים ושבים שמדובר במשפט על רצח. באוזני חברו גיחך הצלם, "תוכל לספר לנכדים שלך ש..."

השופט והסנגור לא נעדרו הומור אף הם, על אף שניסו להסוותו בארשת פניהם החמורה. עורך דינו של בוזגלו ביקש ביובש – את הכריזמה הוא שמר למצלמות – להתחשב במרשו, וציין בין השאר את "השירות הצבאי המלא" שמבצע בוזגלו, "כספורטאי מצטיין". השופט, שרחש חיבה יתרה לביטוי "דא עקא", קונן על כך שהעבירה השנייה נעברה "בטרם יבש הדיו" על הראשונה, למבוכת הקלדנית החרוצה. ובוזגלו עמד כל העת מאחורי דוכן הנאשמים, ידיו שלובות לפנים. וטוב שלא היו פרושות לצדדים, לבל מישהו היה מתפתה להשוותו לישו. לפני מספר שבועות אמר בוזגלו ל"הארץ", "אנשים צריכים להבין שמאור בוזגלו לא נמדד לפי יום או שבוע או חודש. מאור בוזגלו זה דרך". הוא לא דיבר בגוף שלישי, הוא דיבר בגוף השילוש: "ויאמר אליו ישוע, אנוכי הנני הדרך" (בשורת יוחנן, פרק י"ד, פסוק 6).

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, בוזגלו יודע היטב. שבועיים לאחר שרישיונו נשלל בגין נהיגה במהירות מופרזת, הוא נעצר שוב, מפריז במהירות בשעה שהסיע הביתה ידידה שהפריזה בשתייה. אבל השופט לא התרשם ולבסוף פסק: 8 חודשים פסילת רישיון, 9 חודשים מאסר על תנאי ו-180 שעות שירות קהילתי.

הסערה עברה מחוץ לאולם והתחדשה במלוא עוזה. הבן דיבר במתינות ועורך דינו הבטיח לערער, הבן ניסה להרגיע את אביו וזה התעקש שאינו מכיר תקדים משפטי לעונש כזה. יותר משלושים שנה לאחר שנטבע המונח 'מבחן בוזגלו', מאור בוזגלו ניצב מעברו השני. דא עקא: על כך האב ולאחר מכן הבן התלוננו, על כך שנפלו קורבן ל'מבחן בוזגלו ההפוך'.

כשעה לאחר הסתלקותו של בוזגלו ושוך הסערה סביבו, התייצב להקראה בנה השדוף של האישה העגלגלה, יד אחת על מותנו, האחרת שעונה על הדוכן. שני הספסלים התרוקנו זה מכבר והמעברים שוב לא היו גדושים באנשי תקשורת, רק במאבטחת בודדה. הנאשם הנוכחי, גם הוא במהלך שירותו הצבאי, פגע ברכבו ברמזור. עורכת דינו החייכנית ביקשה להתחשב. השופט הנמרץ היה מרוצה מההספק שלו, נפרד דרך הדלת האחורית והפנה את הנותרים לקלדנית ולשוטרת, נציגת התביעה. "סע בזהירות, חמוד, חג שמח", היא קראה אחר האם ובנה בצאתם מהאולם.