86:87 להפועל אוסישקין, 20 שניות לסיום. בורשטיין בדיוק החטיא עכשיו קליעת עונשין נדירה, אבל במאבק על הכדור החוזר יצא הכדור לחוץ. כדור של מכבי, אולם אוסישקין על הרגליים. אני מחליט ללכת עם ההגנה שלי, חילוף, שמחוני נכנס. ביינום מכדרר, מעביר את השניות, הוא מתחיל להגביר את קצב הכדרור 13 שניות לסוף ומתכונן לחדירה, הוא לא ימסור לאף אחד, גם שמחוני יודע את זה... ביינום לא מכיר אותו, הוא עוד יכיר... כמה כדורים הוא כבר חטף בחייו... מכה חזקה על הכדור, קצת על האצבע אם אפשר והיריב נשאר מתוסכל ללא כדור ועם הרבה תלונות לשופט והסברים לתת למאמן.
והנה הוא, שוב, במרכז הבמה, אחד על אחד 13 שניות לסוף. 12, 11, הוא מטעה ימינה, שמחוני לא ביינום, חותך חזק שמאלה וצולל אל הכדור. "חטיפה של שמחוני, תרשום", אני ממרפק את אבי מנהל השיווק ואיש הסטטיסטיקה. חטיפה, אוסישקין על הרגליים, שמחוני עם הכדור, 8 שניות והאמת? הוא לא באמת יודע מה לעשות... לחבק את הכדור, לרוץ אל הסל , למסור או אולי לבקש פסק זמן... נשארו לנו? מותר לי? שלא יעשה מעשה וובר, מזל שבכלל אסור לו. ואני בטירוף "רוץ שמחוני, רוץ". אז הוא רץ, רץ כמו אל באנדי בימי התהילה בתיכון "פולק-היי"... 6, 5 הוא מגיע אל קשת השלוש ונעצר.
שארפ בעקבותיו, הוא הולך לזרוק שלשה. "חבל שאין לי שערות כי אני חייב למרוט משהו", מירפקתי שוב את הסטטיסטיקאי. "רוץ גלעד, רוץ". אני מנסה בשארית כוחותיי, אבל זה מאוחר מדי, הכדור עוזב את ידיו, קשת גבוהה, כל כך גבוהה...נראה כאילו העולם עצר מלכת אבל השעון לא, 4, 3, 2 הכדור כמעט שובר את הטבעת בנחיתה, 1 תרשמו: אתמול, 20:10, 50 דקות לפני ברצלונה, הפועל ניצחה בדרבי!
"אחד אחרון"
"משחק טוב" אני לוחץ לעמית את היד, "אמרתי לך שלא מנצחים משחקים לבד, היית חייב למסור ותתאמן על העונשין". הוא בסך הכול בן 6, חמוד, הוא עוד ילמד איך מנצחים את הדוד שלו בדרבי וירטואלי במשחק מחשב. "עוד אחד אחרון", הוא מבקש בפעם הרביעית למרות כל ניסיונותיי להסביר שאחרון יש רק אחד, "אני לא יכול", תירצתי, "אני הולך למשחק".
"מתי אתה חוזר?" הוא עצר אותי לפני הדלת, "בעשר" עניתי. "טוב, תחזור אני אתן לך בראש בכדורגל. אני מנצ'סטר". כשחזרתי מצאתי אותו, עם בגדי מנצ'סטר החדשים שהוא קיבל ממני ליום הולדת, במהלך משחק כדורגל סוער במחשב מול הבן של השכנה, אסף בן ה- 10. "איפה היית?", שאל אותי אסף, אוהד שרוף של הפועל אוסישקין ופרנצ'ייז (הכוכב עליו בונים את הקבוצה) קבוצת הקט-סל של הפועל אוסישקין. "במשחק", ענה במקומי עמית. "מה? הלכת למשחק של מכבי?" שאל בפליאה אסף.
כמה מכשולים היינו צריכים לעבור, פיטר מנהיג הקומץ מגבעתיים ואנוכי עד שהפכנו את הילד לאוהד אדום אמיתי, זה לא היה מהלך פשוט בהתחשב בעובדה שהוא גדל על ברכיו של גור שלף. היום הוא הולך לצופים עם קפוצ'ון של הפועל אוסישקין ובארנקו מנוי, עם תמונה, לשער 2 בבלומפילד. עכשיו אני צריך להסביר לו שלא הייתי במשחק של מכבי, אבל אני לא מספיק. "ליגה א'", אומר עמית בייאוש אחרי גול שחטף מאסף במשחק, "הוא היה במשחק בליגה א', כי הפועל אוסישקין עלו, אליצור גבעתיים נגד הפועל לוד, מי ניצח?".
חייכתי, חמוד הילד, "אליצור רמת גן". "יש" הניף החמוד את אגרופו באוויר ואסף צחק, החמוד הסמיק. "מה אתה כל כך שמח?" שאל אותו אסף. אני מרים את עמית על הכתפיים והוא עונה לו "כי אורי רצה שהם ינצחו, חברים שלו משחקים שם. אורי? שנה הבאה בליגה א', הפועל אוסישקין ינצחו אותם?". "יהיה בסדר, יאללה עכשיו לכו לישון, שיחקתם מספיק להיום". "עוד אחד אחרון" ביקש עמית, "אנחנו הולכים לחצי גמר?", ניצל אסף את המומנטום של השעה המאוחרת, "יש בעיה", חייכתי, "חצי הגמר של הפועל נגד בית"ר/שמשון נופל בדיוק על המשחק האחרון של הפועל אוסישקין בליגה ב". שתיים ממושכות הקהל העיקריות של הספורט הישראלי משחקות באותה שעה משני עבריו של הירקון. שערורייה!
מקורות שבדקו את לוחות הזמנים טוענים שאם לא תהיה הארכה במשחק הכדורגל יוכלו האוהדים המסורים לצפות בתשעים דקות של כדורגל באצטדיון שלא רואים בו כלום, לחצות, בזהירות, את גשר המכבייה המשופץ ולנהור לאולם הספורט בהדר יוסף בכדי לחלוק כבוד להפועל אוסישקין בהופעתה האחרונה בליגה ב' ובמבחנה האחרון לקראת גמר גביע האיגוד הקרב ובא. "אני בא", קפץ אסף. "נשאל את אמא שלך", הפגנתי קצת אחריות. "אבא מרשה לי", הוא מיהר להגיב. "סגרתי איתו דיל, בגלל שאתמול הלכתי לישון מוקדם ולא באתי איתך למשחק של הפועל אוסישקין, מרשים לי ללכת עכשיו גם לחצי גמר הגביע וגם שבוע הבא לליגה". גאון הילד.