בעיות ירושה

מי שלא הסכים עם כך שרוג'ר פדרר מעבר לשיא בתום אליפות אוסטרליה הפתוחה, קיבל את ההוכחה בטורניר דובאי. מי שהתעקש לתרץ את הנפילה של השוויצרי במחלת הנשיקה, ככל הנראה שינה את דעתו אחרי ההופעות שלו באינדיאן וולס ובמיאמי. עכשיו כולם כבר יודעים – הפדרר של היום זה לא הפדרר של פעם, רק שלמזלו, נראה שגם פדרר עם כמה מינוסים יספיק כדי לשמור על המקום הראשון בדירוג העולמי, לפחות בתקופה הקרובה.

פעם ידענו שרפאל נדאל נושף בעורפו של פדרר ורק מחכה לרגע שימעד. איפה נדאל היום? מועד בעצמו. יש כבר ילד פלא חדש, נובאק דג'וקוביץ', אלא שגם הוא דוגל בשיטת הצמצום המתימטית ועל כל שני פלוסים, מוסיף שני מינוסים. ערב פתיחתה של עונת החימר שבמרכזה הרולאן גארוס, נראה שהמונח "ראוי" עדיין לא עשה את דרכו מאיי "סבאנה" ו"ג'יבארו" אל סבב הטניס המקצועני. מה בדיוק קורה אצל שלושת הטניסאים הבכירים בעולם?

הטניסאי הטוב בעולם שומר על מקומו הראשון בסבב כבר 219 שבועות, אלא שהתקופה הנוכחית מסמלת את שיא ההידרדרות שלו, שהחלה עוד בעונה שעברה, כשהשוויצרי הכפיל את מכסת ההפסדים השנתית שלו. פדרר הפך למגה-סטאר בין השנים 2003-2004, אבל הרבעון הפותח של 2008 היה למעשה הראשון ב-8 השנים האחרונות שבו פדרר לא זכה בשום תואר. הוא אפילו לא עלה השנה לגמר של שום טורניר בסבב. הוא הפסיד בחצי הגמר באוסטרליה לדג'וקוביץ', הופתע בסיבוב הראשון בדובאי על ידי אנדי מארי, הובס בחצי הגמר באינדיאן וולס על ידי מארדי פיש ואיפשר לאנדי רודיק לנצח אותו ברבע הגמר במיאמי – לראשונה מאז 2003.

הטענה המרכזית לירידה ביכולתו של פדרר היא מחלת הנשיקה, שלא אפשרה לו להתכונן כראוי לעונה. אפשר היה להיצמד לטענה הזו בחודשיים הראשונים שלה, אבל ההפסדים המביכים בצפון-אמריקה מחייבים הסבר אחר. מדובר בשילוב של חוסר ביטחון ועודף ביטחון. מבט חטוף בסטטיסטיקה של משחקיו מלמד על כך שהוא זה שמפסיד אותם, ולא היריב הוא זה שמנצח. מול רודיק למשל, פדרר ניצח 23:47 בווינרים (כולל אייסים) ובכל זאת הפסיד. לעומת זאת, אחוז הטעויות הבלתי מחויבות שלו גדל פלאים.

המשחק היצירתי של פדרר לא ברח לשום מקום. הוא נשאר בלתי צפוי, הוא עדיין מגיש כמו אל והכי חשוב – זה אותו פדרר שלא צריך לרוץ יותר מדי על המגרש ונראה כאילו עומד לנצח בכל רגע נתון. הבעיה - הוא פשוט לא פוגע. כדורים שפעם היו נכנסים לחיבורים בצד של היריב מוצאים כיום את דרכם החוצה בתדירות גבוהה מאוד, וזו הבעיה של חוסר הביטחון שמשולב אולי אם מה שמכנים פרשנים שונים "תשישות של אלופים".

אז איפה עודף הביטחון? במקום לשנות גישה ולנסות ולהשתמש ביכולת האדירה שלו כדי לבצע מהלכים אחרים, ואולי למשוך נקודות ארוכות יותר וליהנות מטעויות של היריב, פדרר החדש מנסה להישאר פדרר הישן. במילים פשוטות יותר – הרכז ממשיך לנסות ולפגוע מהשלוש למרות האחוזים האיומים, ולמרות שהסנטר מחכה למסירה מתחת לסל.

לא ברור מתי פדרר ייצא מהתקופה הזאת, אבל קשה להאמין שזה יקרה בעונת החימר. כדי להכין את עצמו טוב יותר, הוא יעשה העונה משהו שלא עשה מעולם וישתתף בטורניר אשטוריל בפורטוגל, שמקדים את הטורנירים הגדולים באמת. פדרר יהנה מהעובדה שניקולאי דוידנקו הרוסי יהיה המדורג הבכיר היחיד שיתחרה שם, וינסה לנצל את זה כדי לזכות סוף סוף בתואר ראשון. בהמשך, הוא יצטרך לשמור על תואר המאסטרס שלו מטורניר המבורג. גראנד סלאם ראשון על חימר? בואו נעבור את טורנירי המאסטרס ונדבר על זה.

מצבו של הטניסאי מספר 2 בעולם קשה יותר להסבר. כבר 142 שבועות שהוא נמצא במקום השני, אבל אם בגיל 19 הוא היה קרוב יותר לפדרר ורחוק מ"שאר העולם", הרי שבגיל 21 מעמדו של ילד הפלא ממאיורקה פחת לטניסאי צמרת לגיטימי. הוא מלך החימר, אבל הוא לא זכה בשום תואר גראנד סלאם אחר מלבד הרולאן גארוס. כמו פדרר, גם נדאל לא הניף גביע השנה וזו למעשה הפעם הראשונה מאז 1999, שלשני הטניסאים הבכירים בעולם אין תואר ערב פתיחת עונת החימר.

לא רק שאין לו תואר, הוא גם אחראי לגמר החד-צדדי ביותר שהתקיים העונה, כשהפסיד למיכאיל יוז'ני 6:0, 6:1 בטורניר שנאי. כמו פדרר, גם נדאל קיבל השנה בראש מאנדי רודיק ושלא יהיו לכם טעויות – רודיק לא הפך למפלצת.

והייתה לו, לנדאל, הזדמנות כל כך גדולה להיצמד לפדרר בראשות הדירוג, ואולי אפילו לקחת לו את המקום הראשון. בפברואר הוא צימק את הפער מהשוויצרי ל-350 נקודות. הצלחות בטורנירים בצפון-אמריקה היו גורמות לנו לנתח עכשיו את המפלה של פדרר, אלא שהספרדי הפסיד בחצי גמר אינדיאן וולס ובגמר במיאמי. בסופו של דבר הפער עלה בחזרה ל-670 נקודות, אבל נדאל יכול להתנחם בעובדה שלפני 16 חודשים זה עמד על 3,900 נקודות.

עכשיו הוא ינסה לעבור את פדרר במגרש הביתי שלו, החימר – זו הדעה הרווחת. מצד שני, חשוב מאוד לזכור שמכל הטניסאים בעולם כולל פדרר, לנדאל יהיה את מספר הנקודות הרב ביותר להגן עליו בחודשיים הקרובים. הוא אלוף הרולאן גארוס, ובשנה שעברה הוא זכה בשניים מתוך שלושת טורנירי המאסטרס על המשטח האהוב עליו (רומא ומונטה קרלו). פדרר זכה בהמבורג, כך שכדי לעבור אותו בדירוג העולמי, כדאי לנדאל לזכות הפעם גם בגרמניה, ולקוות למעידות של מספר 1 בסיבובים המוקדמים. אם הוא לא יספק את הסחורה על החימר, הוא יכול לשכוח מהמקום הראשון בעולם.

הכישרון הסרבי האדיר פרץ בקול תרועה כשהעפיל בעונה שעברה לגמר אליפות ארצות הברית, והגדיל לעשות כשפתח את העונה עם תואר גראנד סלאם חלומי באליפות אוסטרליה. במקרה של דג'וקוביץ', הבעיה המרכזית שלו היא ככל הנראה חוסר ניסיון כטניסאי צמרת, שמוביל לחוסר עקביות. מאז הפריצה הגדולה שלו, דג'וקוביץ' מפשל אחרי כל דבר גדול שהוא עושה. אחרי הגמר בניו יורק בקיץ האחרון הוא זכה אמנם בטורניר וינה, אבל הפסיד בסיבוב הראשון של המאסטרס במדריד, ואחר כך הפסיד שלוש פעמים בבית המוקדם בגמר גביע המאסטרס בשנחאי.

השנה הוא חגג במלבורן, אבל הפסיד בסיבוב השני במארסיי, ובדומה לפדרר ונדאל, הפסיד לאנדי רודיק בטורניר דובאי. הוא התאושש מזה נהדר וזכה באינדיאן וולס, אבל במקום להשלים חודש חלומי בצפון אמריקה ולאיים על נדאל בדירוג, הוא הפסיד בסיבוב השני במיאמי לקווין אנדרסון שעלה מהמוקדמות.

דג'וקוביץ' הוא שחקן חימר לא רע בכלל, אבל גם לו יש הרבה מאוד נקודות להגן עליהן, מאחר והוא זכה בשנה שעברה באשטוריל, הגיע לרבעי הגמר ברומא ובהמבורג, ולחצי הגמר ברולאן גארוס. בקיצור, המאבק על התארים בחימר כבר לא יהיה רק בין נדאל לפדרר כמו בעונה שעברה – גם דג'וקוביץ' בתמונה.

אנדי רודיק? עד כאן. בכל זאת מדובר באחד משחקני החימר הגרועים מבין טניסאי הצמרת והוא את שלו כבר עשה ברבעון הראשון. הפתעה? אולי מכיוונו של ניקולאי דוידנקו, שנמצא בצמרת הדירוג העולמי לא מעט זמן, אבל רק החודש הוא זכה לראשונה בחייו בטורניר שבו השתתפו שני המדורגים הבכירים בלבד.

ההימור שלנו – נדאל יבוא מוכן לעונת החימר, אבל לא יצליח להגן על כל הנקודות שלו – יש יותר מדי מומחי חימר בכלל וארגנטינאים בפרט בסביבה. פדרר לא יאבד את זה לגמרי וישמור על מקומו הראשון בדירוג, בעוד שדג'וקוביץ' יצמצם פערים, אבל לא יותר מדי. הנעלם הגדול הוא דוידנקו, שמאז פרשת הטיית המשחקים שנחקרת בימים אלה, הפך לפחות אהוד בזירה הבינלאומית. אלא שבמקביל הוא נראה טוב יותר מבחינה מקצועית.