כללי הפישוק הנכונים

כשהעיניים נעצרו על משחק מספר 3 בטופס הטוטו, השפתיים חייכו. כמה פיקנטי, הפועל קרית שמונה מארחת את מכבי תל אביב. “בית"ר פרובנס", גרסת הצפון. יום חג בעמק החולה. קרית שמונה, אחרי שני ניצחונות רצופים, נאבקת על מקום באירופה, ואילו האימפריה מתל אביב נלחמת נגד הירידה. אח, כמה יפה. אבל אז השפתיים התיישרו, וקמטי החיוך נעלמו. 2 באנקר.

אולי זה נשמע קונספירטיבי, ייתכן שהתמימות אבדה לנצח, אבל המוח המעוות לא רואה איך רן בן שמעון מנצח את מכבי תל אביב, הקבוצה אותה הוא אמור לאמן בעונה הבאה. אומנם אי אפשר להטיל ספק ביושרו המקצועי של בן שמעון, אבל לצערנו, תמונות מהעבר מציפות את הראש: איתן טייב קושר שרוכים כל חצי דקה, מכבי וציבונה מחטיאות עצמן לדעת כדי להפסיד בכוונה, אוסטריה וגרמניה סוגרות על תיקו במונדיאל 82'.

אין לנו ספק שקרית שמונה ובן שמעון יעשו הכל כדי לנצח את מכבי תל אביב ולהתקרב לגביע אופ"א, אבל אין הדעת נחה מהנעשה בליגת העל. מאמנים ושחקנים מתחייבים לקבוצות אחרות כבר עכשיו, וראינו בשנים קודמות מה קורה במשחקי סיום העונה. אז איך עושים את זה, בלי שאף אחד ירגיש? כשירות למאמנים מוגש פה המדריך השלם והמקיף לנתינת משחקים, בו כתובים כל כללי הפישוק הנכונים, אשר יוציאו אותם חפים מכל אשמה, תוך השגת המטרה. אפשר ורצוי לשלב בין הסעיפים השונים, אך מומלץ לעשות זאת בזהירות. בהצלחה.

כבר ביום ראשון אתה מפמפם לשחקנים על חשיבות המשחק בשבת, ודורש מהם אש בעיניים ואטרף באימונים. עצה טובה מלחמן יכולה לעזור, אל תהסס להשתמש בעבאס סואן. תגיד לשחקנים הזוטרים שאף אחד מהכוכבים לא בטוח בהרכב, ותדגיש באסיפת הקבוצה שרק מי שיילחם באימונים ישחק. במהלך האימון תפוס שחקן שחלפו על פניו וצרח עליו שאתה רוצה גליצ'ים ומרפקים. תוך כמה ימים כל השחקנים הבכירים שלך ייפצעו, והנה לך הרכב חסר, בו אתה חייב למקם את החלוץ כמגן שמאלי, ולעלות עם השוער המחליף מהנוער, כי הבכיר חטף פקקים במפשעה. “פציעות הן חלק מהספורט", יאמרו פניך המיוסרות בתום ההפסד, “אבל אני גאה במחליפים שנלחמו כמו גברים".

בעונה בה קבוצתך במרכז הטבלה, וכבר הלכה לים, צעד זה מובן מאליו. אבל בעונה בה נלחמים על הישג כלשהו, זה מורכב ודורש ממך כישורים פוליטיים. אז איך תעלה את הילדודס למשחק קריטי? בתחילת השבוע תעיר לשחקנים הוותיקים והמנוסים שאתה מצפה מהם להוביל ולא לישון באימונים. מאוחר יותר לבש על עצמך חזות עצבנית והמהם בקול, כדי שכל הצוות המקצועי ישמע כמה אתה לא מרוצה. תישאר דרוך, וברגע שתזהה רפיון קל תתחיל לצרוח מילים כגון "פרימדונות" ו”סבוטאז'”, וכמובן תוודא שהעיתונאים שמעו וראו את הנעשה. תדליף שהם בליינים, תרמוז על רפיונם, וכך אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם בשבת יעלו בהרכב נערים רכים, שקולם טרם התחלף. לעולם לא תחווה תבוסה מתוקה מזו.

כל השבוע תספר לכולם שהקבוצה יוצאת למלחמה, ובשבת, תעלה בהרכב את כל הגרזנים שלך. תפוצץ את מרכז המגרש בכל הקשרים האחוריים שבאמתחתך ("כדי לשלוט באמצע”), שים את הבלמים הכי קשוחים ("רציתי אחריות בהגנה”) ותעלה עם חלוץ בודד, זה שגם בקושי מבקיע באימונים (“חיפשתי מישהו שיפעיל לחץ על העורף שלהם”). המטרה: להישאר בעשרה שחקנים (אפילו פחות) כבר בדקות הראשונות של המשחק. כולם יגידו שהקבוצה הפגינה לחימה חסרת פשרות, ואתה יודע שזה בעצם כל מה שיש ברגליים של 11 הפותחים. 100% לחימה, 0% כישרון.

“אני לא ראיתי משחק שבו לקבוצה אחת הורחקו שני שחקנים עד הדקה השלושים, ולחובתה נשלפו כל כך הרבה צהובים", תתקיף בסיום. אה, ותדאג שהיו"ר יגיד ש"אלון יפת לא ישפוט אותנו יותר עד סוף העונה". זה לא יזיק.

תירגע, תירגע, אתה תפסיד בכל זאת, אבל יתרון מוקדם יספק את האליבי החלומי עבורך. פשוט תעלה עם ההרכב הכי התקפי שלך, ואז כולם יבינו שאתה בא לנצח ולא לגנוב נקודה. הקבוצה עלתה ליתרון והיריבה נלחצת? מצוין. מתי ראית חלוצים עושים הגנה? כמה קשרים התקפיים יורדים לגליצ'ים? הרי אתה יודע שבכדורגל המודרני, בלי הגנה חזקה קשה להגיע רחוק. הזמן יעשה את שלו, היריבה תשלוט במרכז השדה ותנצל את החורים בחלק האחורי.

במקרה שהיריבה כל כך גרועה ואינה מסוגלת לחולל מהפך, עליך לעבור לשלב ב'. הכנס למגרש את שחקניך השלומיאליים ביותר, חסרי אחריות ברמה כזו שלא היית נותן להם רישיון נהיגה, אלה שריח האלכוהול של שישי בערב עדיין נודף מהם, ואלה שלא מסוגלים למסור פס. תאמר להם רגע לפני החילוף שישחקו לרוחב, ומצדך ימסרו אחורה לשוער מהחצי, “כדי לשמור על התוצאה". עכשיו עליך לקוות ששחקני היריבה מספיק מוכשרים כדי להפוך את המתנות לשפע של שערים. אם לא, תמיד אפשר לברר אם ישראל כהן או אושרי לוי מחפשים קבוצה.

נשק פרימיטיבי, אבל יעיל. מכירים אותך כמאמן מופנם וצנוע? פאק איט. בשבוע שלפני ההתמודדות אתה הופך לפרנק ארוק קטן, ומטריף את שחקני היריבה. תהיה לוחמני, ואל תתבייש לפגוע בבטן הרכה שלהם. הקפד לדבר רק על הישראלים, כי הזרים ממילא לא מודעים לקמפיין ההשפלות שתנהל.

חשוב שתתן דרור ליצירתיות שבכך, ולמשך שבוע אחד בלבד תהיה ארסי. הנה כמה דוגמאות שיכולות לעזור: “שבחון היה יושב אצלי על הספסל, הוא לא מוכשר ובוגר מספיק כדי להנהיג קבוצה"; “לוין הוא מאמן של ליגה לאומית"; “מול קבוצה כמו מכבי, הנוער שלנו יספיק"; “שפונגין ומישאלוף צריכים לחשוב על מקצוע אמיתי בחיים"; “בלי נמני הם מזכירים לי את הפועל עכו". נכון שאתה דורך ומשפיל קולגות, אבל זה לא משהו שארוחה עסקית ב"שיפודי ציפורה" לא תוכל לפתור בעתיד. חשוב מאוד שמאמן היריבה יתלה את ציטוטיך על קיר חדר ההלבשה, והיריבה תבוא חדה כסכין למשחק.

במקביל עליך להרדים את שחקני קבוצתך, וליצור אצלם רפיון. הענק להם יום חופשי נוסף בשבוע (“אני רוצה שתשתחררו קצת”). הקפד לפתוח ולחתום את האימונים במשחקונים היתוליים כמו תופסת ("זה עובד על מהירות וזריזות"), קבע ביקור במחלקת הילדים של בית החולים רמב"ם על חשבון האימון של יום חמישי ("המאבק והחיוך של הקטנים האלה מכניסים אותך לפרופורציות"). כל זה אמור להספיק.

כן, מה ששמעת. כך תצא מאמן עם נשמה, שהפסיד בגלל השופטים ותו לאו. זה מחייב הכנה מדוקדקת מצדך, וגם קצת כישרון משחק. הכן קלטת ובה טעויות השיפוט שדפקו את קבוצתך במהלך העונה, והקרן לשחקניך. “השופטים לא נותנים לנו כבוד, אז אין סיבה שנכבד אותם", הטעם בחדר ההלבשה. צור חוסר לגיטימציה כלפי השופט בשבת. “כולם יודעים שהוא אוהד של נתניה, אז הוא בטוח ידפוק אותנו, כדי שהם יגיעו לאופ"א. אל תתביישו להעיר לקוון על כל טעות, ולצעוק על השופט, זה ייצור עליהם לחץ. תוציאו את הכעס עליהם, אל תשמרו דברים בבטן", תאמר, ותחפה על הפיאסקו שעוד יגיע.

במשחק עצמו, הקפד לעמוד מחוץ לאזור המתוחם שלך, ולהיקלע לעימותים חוזרים ונשנים עם השופט הרביעי. רוץ לקוון בהיסטריה על כל הנפת דגל, ותניף ידיים על כל שריקה של השופט. “הוא הורג אותנו", תאמר ליו"ר, “אני לא אתפלא אם עוד ירחיקו לנו שחקן". כן, כן, סעיף ז' הולך יופי עם סעיף ג'. אחרי כמה צהובים לחובת שחקניך, או כרטיס אדום שיישלף לעבר אחד מהם, פרוץ פנימה למגרש, ועשה מעשה אייל ברקוביץ' במאיר לוי. כדי שזה ייראה אמין, אתה יכול להיעזר בשפע הדוגמאות מעולם הבייסבול. הקפד שהמרחק בין פניך לפני השופט יהיה קטן, הטונים גבוהים והפנים אדומות.

שחקניך ייוותרו המומים אחרי הרחקתך, והיה בטוח שהם יאבדו את הרגליים והידיים. ההנהלה תעריץ את רצונך העז לנצח ואת הגב שהענקת לשחקנים, ותדרוש מיד שההתאחדות תחקור את השיפוט השערורייתי. “לא מתאים לי להתנהג ככה, אבל אני לא יכול להבליג יותר", תספר בטון רגוע בסיום, “ואני לא אחד שמדבר בדרך כלל על שופטים". כן, חביבי, עד כדי כך נמוך.