הסיינפלד הישראלי

אלישע לוי, מאמן סכנין, לא חי בסרט – הוא חי בסדרת טלוויזיה: כולם אוהבים את אלישע. אוהדי היריבה קראו בשמו בהתלהבות בשבת האחרונה, ובשעה שהטכנאי נאבק להשאיר את הזרקור דולק והמראיין איבד את עשתונותיו, אלישע לוי, חיוך גדול מתוח לאורך פניו, היה בעיקר משועשע מהתקלה המביכה. הוא חיכה בסבלנות, נהנה מכל רגע תחת הזרקורים, דולקים, כבויים או מהבהבים. בשבוע שבו מלאו 40 שנה להירצחו של מרטין לותר קינג התגשם חלומו של לוי, שמונה להיות מאמן מכבי חיפה בעונה הבאה. בכך הגיע לארץ המובטחת של הקבוצות הגדולות, לאחר מה שנדמה היה כ-40 שנות נדודים במדבר הקבוצות הקטנות, וזינק ממעמד הביניים של שוק המאמנים בכדורגל הישראלי לאריסטוקרטיה האקסקלוסיבית שלו.

אלא שהניתור הנחשוני של לוי הזכיר דווקא את הקפיצה של בוב בימון שחצה לפני 40 שנה את האוויר הדליל של מקסיקו סיטי במשחקים האולימפיים של 1968, וקבע שיא עולם מדהים חדש. "השמדת את התחרות הזו", אמר לבימון מחזיק השיא המושמד, ואף ששמו כבר נמחה מספר השיאים הוא עדיין רשום כערך במילון, לציון הישג בלתי נתפס שקורא תיגר על כללי המציאות המוכרת. הרקולס, ששמו הפך לא רק לשם תואר כי אם גם למילת שבועה בלטינית, ייסד את המשחקים האולימפיים העתיקים בעקבות הניקיון שערך באורוות אוגיאוס, שהיו מטונפים רק מעט יותר מאצטדיון האורווה של פתח תקווה. בני סכנין עשו שם שמות במכבי פתח תקווה 0:4 בשבת האחרונה, וביום ראשון בוצע ניקוי אורוות כשמאמן פתח תקווה, גיא לוזון, פינה את מקומו.

לוזון הוא השם המושמץ ביותר בכדורגל הישראלי, והוא עלול להפוך גם הוא לשם תואר אם בסוף העונה תרד מכבי פתח תקווה לליגה הלאומית יחד עם הפועל תל אביב, שממנה התפטר בבושת פנים לפני מספר חודשים. היה זה אך סמלי שהפועל תל אביב זכתה בניצחונה הגדול ביותר העונה ביום ראשון, כשהצטרפה לסכנין כקבוצה השנייה השנה שמנצחת את בית"ר ירושלים, אלא שעל שמחתה הגדולה העיב חסרונו של קשרה, ביברס נאתכו, האבל על מות אביו. בלי קשר, לנאתכו יש השם המבריק ביותר בספורט הישראלי. ביברס היה סולטן ממלוכי מהמאה ה-13, עבד-כי-ימלוך באופן מילולי.

יריעה זו קצרה מלהכיל את שמו המלא, אבל פירוש שמו המקוצר הוא "האורב לאויב" בצ'רקסית, שבה הוא נהגה "פיי פאס". פיי פאס נשבה בילדותו על ידי מונגולים שמכרו אותו לעבדות בסוריה, שם הפך לביברס. חזותו היתה מרתיעה עוד יותר משמו, ואדונו הסורי מיהר להיפטר ממנו על שום הפחד שעוררו בו כתפיו הרחבות, קומתו התמירה, עורו השחום ועיניו הכחולות, המוכתמות בלובנו של קטרקט. הוא מכר אותו לקצין ממלוכי במצרים, שם שימש כשומר ראשו של השליט. כמו לוי, ביברס התקדם במעלה ההיררכיה הממלוכית בזכות הישגיו, לא בגלל קשריו. ב-1250 פיקד על צבא ממלוכים שהדף את מסע הצלב השביעי של מלך צרפת, לואי IX. אחרי שכוחותיו בלמו את המונגולים בקרב ההיסטורי בעין ג'אלות, רצח ביברס את הסולטן המצרי ותפס את מקומו.

לשמות ולשורשיהם חשיבות רבה, אף שהיסטוריה עתיקה לעתים נדחקת מפני אקטואליה. בסכנין, לדאבוני, השם שלי מעורר אסוציאציות דווקא למבנה מודרני שמזוהה עם בית"ר, ולא לזה שהקדים אותו באלפיים שנה – שערו הצפוני של בית המקדש השני. מצד שני, אולי עדיף כך. באזכור הבודד שלו במשנה נכתב שהשער הנושא את שמי "לא שימש לכלום".

"מה יש בשם?", שאל שייקספיר בשם יוליה, ובמחקר שהתפרסם אשתקד ענו שני אקדמאים אמריקאים – סיכויי הצלחתו של אדם. מי ששמו מתחיל באותיות A או B, הם מצאו, יקבל ציונים גבוהים יותר ממי ששמו נפתח ב-C או D. ממצאיהם לא מוגבלים רק לתחום האקדמי, והם יפים גם לבייסבול, ולספורט בכלל. אבל גיא לוי, שהיה מועמד להחליף את לוזון במכבי פתח תקווה אבל סירב, לא היה זקוק לאישוש אקדמי. הוא כבר ידע מה חשיבותם של שמות. כשנסע עם הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה בקיץ שעבר הוא התעקש לצרף למשלחת נומרולוג.

במהלך ימי הביניים, חכמי האסלאם שאלו מהיהדות את שיטת הגימטריה, ואחד הפתגמים האהובים על אנשי סכנין גורס שתוכנו של מכתב נלמד ממעטפתו, כך שגם בסכנין יודעים שבכוחה של הגימטריה לחשוף סודות כמוסים. מאור בוזגלו, כוכב הקבוצה, לדוגמה, שווה ערך בגימטריה ל'אללה הוא אכבר' (ולאומנים אף יאמרו – 'אויב ערבי' או 'אסמעיל הנייה'). לא ייתכן שיד המקרה היא שהוא מתגורר ב'כרמיאל', נכון?

הגימטריה יודעת הכל על ההווה, אם כן, אבל האם היא מסוגלת גם לחזות את העתיד? לקראת המשפט הצפוי לו ביום ראשון, בוזגלו יקווה שלא. שהרי אם כן, צפוי לו 'מאסר'. בכל מקרה, הגימטריה בוחנת כליות ולב – זה של ח'אלד ח'לאילה, למשל, עליו היא מעידה שהוא משחק 'מכל הלב'.

הגימטריה מגלה את האמת גם על מי שאינו יהודי או מוסלמי. איני יודע אם איליה יבוריאן הארמני ביקר בכותל לאחרונה, אבל מסתבר שגם לגימטריה יש אוזניים – 'בוא נאכל חזיר', היא שמעה אותו אומר. גם 'חטיפי קבנוס' הוא אוכל, כך מתברר, והוא שותה 'קפה נמס'. הגימטריה יודעת גם בשמו של מי נוקב יבוריאן כשהוא בא להסתפר, כיוון שכמו 'אנדרה אגאסי', גם יבוריאן מתהדר בקרחת בוהקת.

באותה מידה, גם ג'ון קולמה הקולומביאני אינו חסין בפני כוחות הגימטריה. היא יודעת שהוא בנוי כ'גזע עץ', ושמזגו סוער כשל 'מפל מים' או 'איליה נסטסה', הטניסאי הרומני הרגזן. משחקו של הקשר הפולני, לוקאש סורמה, שקט ופשוט ולא מפתיע לגלות שהוא התגלמות ה'פרגמטיות'. עם זאת, דרכי הגימטריה לעתים נסתרות. אני עדיין לא בטוח מה הקשר בין סורמה לבין 'אומה תורמן'. ואם כבר, איך יכול להיות שיאיא פטי, הבלם הקונגולזי, הוא 'זבל לבן'?

לא משנה. הגימטריה לפעמים יודעת עלינו מה שאנחנו איננו יודעים על עצמנו. האם מאיר כהן ידע שבתוך גוף השוער כלואה נפש של סופר? כקפטן יהודי גאה של קבוצה ערבית, לא מפתיע לגלות שזוהי נפש של סופר ערבי, 'אליאס חורי' הלבנוני. הביקורת שהוטחה באלישע לוי לאורך השנים התמקדה בכך שהוא נעדר כריזמה. הוא, כמובן, דחה אותה בבוז – אבל אפילו הוא לא ידע שיש לו חוש הומור כשל 'ג'רי סיינפלד'. מאזן גנאים, 'אדון פיאודלי', עזב את בית הספר בגיל 14, אבל בתוכו מסתתר הפילוסוף הגדול 'לייבניץ'. ידוע שהוא מאמין בדו-קיום ורואה בקבוצה מנוף לקדמו, וכמו כן ידוע שהערבים מחבבים מצות, אבל מי ידע שגנאים מזדהה עם סבל היהודים בפסח עד כדי כך שהוא אוכל 'גפילטע'?

מתברר שהגימטריה לעתים חושפת סודות אפלים. ליאוניד קרופניק, הבלם האמריקאי, הוא יהודי – כך לפחות הוא טוען. אבל הגימטריה יודעת ש'יש לו עורלה'. ישעיהו לייבוביץ' נודע בסלידתו לכדורגל, ונראה שהוא נענש בכך שבגלגול הזה הוא חזר כ'גיאורגי דרסיליה', הכדורגלן הגיאורגי המחונן שהיום משמש כעוזרו של אלישע לוי.

שטויות? זה מה שטוקבקיסטים של הבלוג הזה אומרים לעתים קרובות על הכתוב בו. אבל נראה לי שהם יאהבו את הקשר הגימטרי שמתגלה בין עבאס סואן ל'סאדאם חוסיין' או, לבחירתם, 'אוסאמה בן לאדן'. הם ודאי יהנהנו בהסכמה כשיגלו שבני סכנין היא 'אי הקופים', הם יעידו שהיא באמת 'מעצבן' (לא מפתיע שהם טועים בהתאם הדקדוקי) ואף יהיו שיצהירו 'נמאס מהזבל הזה'. מתונים יותר ישאלו – 'איפה הפואנטה'?