כללי הפישוק הנכונים

כשהעיניים נעצרו על משחק מספר 3 בטופס הטוטו, השפתיים חייכו. כמה פיקנטי, הפועל קרית שמונה מארחת את מכבי תל אביב. “בית"ר פרובנס", גרסת הצפון. יום חג בעמק החולה. קרית שמונה, אחרי שני ניצחונות רצופים, נאבקת על מקום באירופה, ואילו האימפריה מתל אביב נלחמת נגד הירידה. אח, כמה יפה. אבל אז השפתיים התיישרו, וקמטי החיוך נעלמו. 2 באנקר.

אולי זה נשמע קונספירטיבי, ייתכן שכוויות העבר עדיין בוערות, הציניות השתלטה על כל חלקה טובה והתמימות אבדה לנצח, אבל המוח המעוות לא רואה איך רן בן שמעון מנצח את מכבי תל אביב, הקבוצה אותה הוא אמור לאמן בעונה הבאה. אי אפשר להטיל ספק קל שבקלים, אפילו לרגע, ביושרו המקצועי והגינותו של בן שמעון. ראינו גם מה אלישע לוי עשה לחיפה. מאידך, מציפות את הראש תמונות מהעבר. איתן טייב קושר שרוכים כל חצי דקה, מכבי וציבונה מחטיאות עצמן לדעת כדי להפסיד בכוונה, אוסטריה וגרמניה סוגרות על תיקו במונדיאל 82'. לא יפה.

לא נעים לנצח את קבוצתך לעתיד, ולקחת חלק בירידה שלה ללאומית, שם תצטרך לאמן בשנה הבאה. אפשר לעשות את זה אחרת, בצורה אלגנטית, מעודנת, שבה אף, אחד, כולל השחקנים, לא ירגיש שהמאמן בא להפסיד בכוונה. בל נשכח שנתינת משחק במתכוון, מוציאה לאוהדים את החשק, והופכת אותם לאנשים ציניים וחובבי קונספירציות, שלא רואים איך בן שמעון מנצח את מכבי תל אביב. כשירות למאמנים מוגש פה המדריך השלם והמקיף לנתינת משחקים, בו כתובים כל כללי הפישוק הנכונים, אשר יוציאו אותם חפים מכל אשמה, תוך השגת המטרה. אפשר ורצוי לשלב בין הסעיפים השונים, אך מומלץ לעשות זאת בזהירות. בהצלחה.

כבר ביום ראשון אתה מפמפם לשחקנים על חשיבות המשחק בשבת, ודורש מהם אש בעיניים, ואטרף באימונים. עצה טובה מלחמן יכולה לעזור. תגיד לשחקנים הזוטרים שאף אחד מהכוכבים לא בטוח בהרכב, ותדגיש באספת הקבוצה שרק מי שיילחם באימונים יישחק. הקפד לומר זאת בעיקר ליד אלה שהחוזה שלהם לעונה הבאה אינו מובטח. במהלך האימון, תפוס שחקן שחלפו על פניו וצרח עליו שאתה רוצה גליצ'ים ומרפקים. תוך כמה ימים כל השחקנים הבכירים שלך ייפצעו, והנה לך הרכב חסר, בו אתה חייב למקם את החלוץ כמגן שמאלי, ולעלות עם השוער המחליף מהנוער, כי הבכיר חטף פקקים במפשעה. “פציעות הן חלק מהספורט", יאמרו פניך המיוסרות בתום ההפסד, “אבל אני גאה במחליפים שנלחמו כמו גברים".

בעונה בה קבוצתך במרכז הטבלה, וכבר הלכה לים, צעד זה מובן מאליו. אבל בעונה בה נלחמים על הישג כלשהו, זה מורכב ודורש ממך כישורים פוליטיים, כי אף אחד לא יבין איך אתה מעלה למשחק כה חשוב את הילדודס. איך עושים את זה? בתחילת השבוע תעיר לשחקנים הוותיקים והמנוסים שאתה מצפה מהם להוביל ולא לישון באימונים. מאוחר יותר, לבש על עצמך חזות עצבנית, והמהם בקול, כדי שכל הצוות המקצועי ישמע כמה אתה לא מרוצה מתפקודם. כאן עליך להיות דרוך, וברגע שתזהה רפיון קל שבקלים אצל אחד המנוסים שבחבורה, תעיר לו כדי שכולם ישמעו, ועל הדרך תצעק על חבריו הווטרנים, מילים כגון "פרימדונות" ו”סבוטאז'”. כמובן שעליך לוודא שהעיתונאים שמעו וראו את הנעשה. השחקנים יחשבו ודאי שיצאת מדעתך, מצוין, זה סימן שעברת לשלב ב'.

קח את הוותיקים לשיחות אישיות והסבר להם שאתה מאוד לא מרוצה מהם באימונים, תוך מתן דוגמאות, ותודיע להם שהם לא פותחים בהרכב. הם כמובן ידליפו ויתמרמרו על כך בתקשורת, אבל אתה חייב לשמור על פאסון בשלב הזה ולומר ש"אצלי משחקים אלה שטובים באימונים, ולא אלה שמבלים במועדונים ורצים לעיתונים". כך, כשאתה מגלה טפח ומכסה טפחיים לגבי המתרחש מאחורי הקלעים בקבוצה, אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם בשבת יעלו בהרכב נערים רכים, שקולם טרם התחלף. לעולם לא תחווה תבוסה מתוקה מזו.

כל השבוע תספר לכולם שהקבוצה יוצאת למלחמה, ובשבת, תעלה בהרכב את כל הגרזנים שלך. תפוצץ את מרכז המגרש בכל הקשרים האחוריים שבאמתחתך ("כדי לשלוט באמצע”), שים את הבלמים הכי קשוחים ("רציתי אחריות בהגנה”) ותעלה עם חלוץ בודד, זה שגם בקושי מבקיע באימונים (“חיפשתי מישהו שיפעיל לחץ על העורף שלהם”). המטרה: להישאר בעשרה שחקנים ואפילו פחות, כבר בדקות הראשונות של המשחק. כולם יגידו שהקבוצה הפגינה לחימה חסרת פשרות, ואתה יודע שזה בעצם כל מה שיש ברגליים של 11 הפותחים. 100% לחימה, 0% כישרון.

“אני לא ראיתי משחק שבו לקבוצה אחת הורחקו שני שחקנים עד הדקה השלושים, ולחובתה נשלפו כל כך הרבה צהובים", תתקיף בסיום. אה, ותדאג שהיו"ר יגיד ש"אלון יפת לא ישפוט אותנו יותר עד סוף העונה". זה חשוב לאמינות המחאה, ומפנה את האש אל גורמים אחרים, ולא כלפי ההרכב השערורייתי שלך.

תירגע, תירגע, אתה תפסיד בכל זאת. יתרון מוקדם יספק את האליבי החלומי עבורך. פשוט תעלה עם ההרכב הכי התקפי שלך, ואז כולם יבינו שאתה בא לנצח ולא לגנוב נקודה. הקבוצה עלתה ליתרון, והיריבה נלחצת? מצוין. מתי ראית חלוצים עושים הגנה? כמה קשרים התקפיים יורדים לגליצ'ים? הרי אתה יודע שבכדורגל המודרני, בלי הגנה חזקה קשה להגיע רחוק. הזמן יעשה את שלו, היריבה תשלוט במרכז השדה ותנצל את החורים בחלק האחורי.

במקרה שהיריבה כל כך גרועה ואינה מסוגלת לחולל מהפך, עליך לעבור לשלב ב'. הכנס למגרש את שחקניך השלומיאלים ביותר, חסרי אחריות ברמה כזו שלא היית נותן להם רישיון נהיגה, אלה שריח האלכוהול של שישי בערב עדיין נודף מהם, ואלה שלא מסוגלים למסור פס. תאמר להם רגע לפני החילוף שישחקו לרוחב, ומצדך ימסרו אחורה לשוער מהחצי, “כדי לשמור על התוצאה". עכשיו עליך לקוות ששחקני היריבה מספיק מוכשרים כדי להפוך את המתנות לשפע של שערים.

זו אולי האסטרטגיה הכי מסוכנת במדריך, אבל כזו שמבטיחה שתצא הכי גדול מההפסד. “טבעי שהשחקנים ירצו לשמור על היתרון", תבכה אחר כך, ותוסיף בלי בושה ש"אני מקווה שההפסד הזה לא יעלה לנו ביוקר במאבק על מקום באירופה/ הסגנות/ האינטרטוטו".

פתרון נקודתי, שטוב למשחקים נגד קבוצות עם בועטי בעיטות חופשיות מדופלמים סטייל איציק זוהר. זה מאפשר לך במהלך השבוע להתכונן למשחק כרגיל, אבל להדגיש בפני השחקנים, שלא משנה מה, שחקני היריבה לא יכנסו ל-16. “מול שיטת המשחק שלהם, אנחנו חייבים לשחק הגנה גבוהה", תרצה בחדר ההלבשה, ותשתמש בטקטיקה כדי לכסות על המחדל העתידי.

בכלל, שימוש במונחים טקטיים תמיד עוזר, כי גם ככה השחקנים לא מבינים חצי מהדברים האמורים, כך שתמיד אפשר להאשימם כי לא ביצעו את ההוראות. כדי לפשט את העניין עבורם, תאמר ברחל בתך הקטנה, “אני רוצה לראות אותם נופלים 20 מטר מהשער שלנו, אנחנו חוטפים מלא גולים מתוך הרחבה, הגיע הזמן להפסיק עם זה". העובדות לא חשובות במקרה זה.

חשוב מאוד שתקרין את הקלטת של ישראל כהן מהדרבי החיפאי ההוא, ותסביר לשחקני ההגנה שאסור להגיע למצב כזה, ומי שיגרום לפנדל יחטוף קנס. לכן, עליהם לעצור את היריבה מחוץ לרחבה. זה יהיה קשה, אבל בסוף יצליח. בפעם הראשונה הכדור יפגע בחומה, בפעם שנייה ייצא החוצה, בסוף הוא יכנס מבעיטה חופשית. אתה תפסיד, ותאמר בקול שבור ש"זה הכדורגל, מצבים נייחים הם חלק מכריע במשחק המודרני".

נשק פרימיטיבי, אבל יעיל. מכירים אותך כמאמן מופנם וצנוע? פאק איט. בשבוע שלפני ההתמודדות אתה הופך לפרנק ארוק קטן, ומטריף את שחקני היריבה. תהיה לוחמני, ואל תתבייש לפגוע בבטן הרכה שלהם. הקפד לדבר רק על הישראלים, כי הזרים ממילא לא מודעים לקמפיין ההשפלות שתנהל.

חשוב שתתן דרור ליצירתיות שבכך, ולמשך שבוע אחד בלבד תהיה ארסי. הנה כמה דוגמאות שיכולות לעזור: “שבחון היה יושב אצלי על הספסל, הוא לא מוכשר ובוגר מספיק כדי להנהיג קבוצה"; “לוין הוא מאמן של ליגה לאומית"; “מול קבוצה כמו מכבי, הנוער שלנו יספיק"; “שפונגין ומישאלוף צריכים לחשוב על מקצוע אמיתי בחיים"; “בלי נמני הם מזכירים לי את הפועל עכו". נכון שאתה דורך ומשפיל קולגות, אבל זה לא משהו שארוחה עסקית ב"שיפודי ציפורה" לא תוכל לפתור בעתיד. חשוב מאוד שמאמן היריבה יתלה את ציטוטיך על קיר חדר ההלבשה, והיריבה תבוא חדה כסכין למשחק.

במקביל עליך להרדים את שחקני קבוצתך, וליצור אצלם רפיון. הענק להם יום חופשי נוסף בשבוע (“אני רוצה שתשתחררו קצת”). הקפד לפתוח ולחתום את האימונים במשחקונים היתוליים כמו תופסת ("זה עובד על מהירות וזריזות"), קבע ביקור במחלקת הילדים של בית החולים רמב"ם על חשבון האימון של יום חמישי ("המאבק והחיוך של הקטנים האלה מכניסים אותך לפרופורציות"). כל זה אמור להספיק.

כן, מה ששמעת. כך תצא מאמן עם נשמה, שהפסיד בגלל השופטים ותו לאו. זה מחייב הכנה מדוקדקת מצדך, וגם קצת כישרון משחק. הכן קלטת ובה טעויות השיפוט שדפקו את קבוצתך במהלך העונה, והקרן לשחקניך. “השופטים לא נותנים לנו כבוד, אז אין סיבה שנכבד אותם", הטעם בחדר ההלבשה. צור חוסר לגיטימציה כלפי השופט בשבת. “כולם יודעים שהוא אוהד של נתניה, אז הוא בטוח ידפוק אותנו, כדי שהם יגיעו לאופ"א. אל תתביישו להעיר לקוון על כל טעות, ולצעוק על השופט, זה ייצור עליהם לחץ. תוציאו את הכעס עליהם, אל תשמרו דברים בבטן", תאמר, ותחפה על הפיאסקו שעוד יגיע.

במשחק עצמו, הקפד לעמוד מחוץ לאזור המתוחם שלך, ולהיקלע לעימותים חוזרים ונשנים עם השופט הרביעי. רוץ לקוון בהיסטריה על כל הנפת דגל, ותניף ידיים על כל שריקה של השופט, בין אם נכונה ובין אם לא. “הוא הורג אותנו", תאמר ליו"ר, “אני לא אתפלא אם עוד ירחיקו לנו שחקן". כן, כן, סעיף ז' הולך יופי עם סעיף ג'. אחרי כמה צהובים לחובת שחקניך, או כרטיס אדום שיישלף לעבר אחד מהם, פרוץ פנימה למגרש, ועשה מעשה אייל ברקוביץ' במאיר לוי. כדי שזה ייראה אמין, אתה יכול להיעזר בשפע הדוגמאות מעולם הבייסבול. הקפד שהמרחק בין פניך לפני השופט יהיה קטן, הטונים גבוהים והפנים אדומות.

שחקניך יוותרו המומים אחרי הרחקתך, והיה בטוח שהם יאבדו את הרגליים והידיים. ההנהלה תעריץ את רצונך העז לנצח ואת הגב שהענקת לשחקנים, ותדרוש מיד שההתאחדות תחקור את השיפוט השערורייתי. “לא מתאים לי להתנהג ככה, אבל אני לא יכול להבליג יותר", תספר בטון רגוע בסיום, “דופקים אותנו כי אנחנו קבוצה קטנה". כן, חביבי, עד כדי כך נמוך.